תוצאות מבחני פיזה פורסמו בתחילת החודש ומאז ישנו רעש תקשורתי וציבורי לא קטן שנותן תחושה של כשלון ואף מצב חירום במערכת החינוך הישראלית. אשקף את דעתי בעניין זה, תוך התייחסות לדברים מנקודת מבט קצת אחרת – נקודת מבט לאומית-מערכתית-ניהולית שמסתכלת מעבר לתוצאות מבחני פיזה, המהוות לטעמי בסך הכול סימפטום של מצב המערכת.
בחרתי להתייחס למספר נקודות שעולות מהדו"ח של תוצאות מבחני פיזה של תלמידי מדינת ישראל:
1. ההתאמה מבחינת זמן המדידה (גיל 15) של מבחני פיזה לתהליך החינוכי אצלנו,
2. התוצאות של תלמידי מדינת ישראל בבחינה,
3. הפערים הגדולים המשתקפים בתוצאות,
4. האם יש מה ללמוד מהמובילים הבינלאומיים בתוצאות המבחנים.
מבחני פיזה מתקיימים אחת לשלוש שנים בקרב תלמידים בני 15 על מנת לבדוק אם הם רכשו את הידע והכישורים הנדרשים להשתלבות כבוגרים צעירים בחברה ובכלכלה מודרנית ומפותחת. בבחינה בודקים: אוריינות קריאה, אוריינות מתמטית ואוריינות מדעית, כאשר אוריינות מוגדרת כיכולת של תלמידים ליישם ידע וכישורים שרכשו בתחום תוך הפגנת יכולת ניתוח והסבר של דרך הגישה לפתרון בעיות ומציאת פתרון. גיל 15 נבחר מאחר וישנן מדינות שזו השנה האחרונה ללימודים עיוניים שלאחריה התלמידים ממשיכים ללמידת מקצוע. אצלנו הלמידה העיונית של רוב התלמידים נמשכת עד גיל 18.
התוצאות של תלמידי מדינת ישראל בשלושת המבחנים: קריאה, מתמטיקה ומדעים נמוכות יותר מהממוצע של מדינות ה-OECD. מדידה מהווה אמצעי הערכה ובקרה של תהליך האמור להוביל לתוצאה מסוימת. לאור זאת, האם אכן מבחני פיזה במתכונתם הנוכחית מודדים בנקודת הזמן הנכונה עבורנו יעדים המוגדרים בתהליך הרצף החינוכי שלנו? במילים אחרות, האם יש אפיון ברור של ידע וכישורים שאמור להיות מוקנה בתהליך החינוכי שלנו לכל תלמיד בן 15 שמדידת פיזה אכן מתאימה לו ומודדת אותו? אני לא מכיר איפיון כזה, ואם אכן אין כזה אזי מה מטרת המדידה?
מעבר לכך, מבחני פיזה בשנת 2021 עתידים למדוד רמה גבוהה יותר של חשיבה מתמטית מעשית – האם המדידה החדשה מתאימה לתהליך החינוכי שלנו? האם נכון לשנות את התהליך החינוכי בכדי להתאימו להשגת ציונים במבחני פיזה או שלחילופין נגדיר מה נכון לנו כמדינה ומערכת חינוך בעלת צרכים וייחודיות משלה? אם לא נחשוב, נחליט וניערך – להערכתי, אם נשתתף במבחני פיזה 2021, התוצאות תהיינה הרבה יותר גרועות.
לדעתי נדרש להחליט על הדרך, ורק אז על המדידה. הדרך צריכה לכלול (מעבר לחזון ומטרות על) את דמות הבוגר, מבחינת ידע וכישורים, על כלל דרגות הרצף החינוכי החל מהגן והמשך ביסודי, חטיבת ביניים ותיכון. ואז לבצע התאמה של התהליך החינוכי להשגת יעדים אלה מבחינת: מורים, פדגוגיה, טכנולוגיה, מספר תלמידים בכיתות ועוד… ורק אז לקבל החלטה על מדידה בכלל, ובפרט החלטה האם מדידה באמצעות מבחני פיזה מתאימה לתהליך שהגדרנו כמו גם המשקל שאנחנו נותנים לתוצאות מבחני פיזה.
והתמונה מסובכת עוד יותר – הפערים בין קבוצות אוכלוסיה בישראל הם הגדולים ביותר מבין כל המדינות. מדובר על פערים עצומים בין התלמידים על בסיס סוציואקונומי או מגזר באוכלוסייה. זו לתפיסתי הבעיה החמורה ביותר בממצאי תוצאות מבחני פיזה – לא כל הילדים במדינת ישראל מקבלים את אותה ההזדמנות. מעבר לכך, אחוז המצטיינים בבחינה שעומד על כ-9% עומד בהתאמה לאחוז המגיעים לעולם ההיי-טק. נקודה שאנדריאס שלייכר ("שר החינוך" של ה-OECD והאחראי על מבחני פיזה) ציין אותה בעבר – נראה שאנחנו מעודדים מצויינים ומטפחים אותם בבגרות מדעית, שירות ביחידות טכנולוגיות בצבא, אקדמיה והיי-טק אבל הרוב נשארים מאחור והפערים גדלים. יתרה מכך – אי השוויון ופער הכישורים מתורגם בהמשך גם לבעיית הפריון שיש לנו במשק.
המובילות במבחני פיזה הינן מדינות המזרח הרחוק וביניהן סין, סינגפור ודרום קוריאה. ביקרתי לפני מספר חודשים בדרום קוריאה ויש לי דעה ברורה – זה לא המודל לשאוף אליו! ראיתי טירוף מוחלט במרדף אחרי הישגים וקבלה ללימודים באוניברסיטאות נחשבות. לאחר יום לימודים בבית ספר, התלמידים ממשיכים שעות רבות לשיעורים פרטיים אחר הצהריים. תופעת השיעורים הפרטיים כל כך חמורה שהועבר חוק שאסור ללמוד בשיעורים פרטיים אחרי 11 בלילה. בנוסף, בבחינות הקבלה לאוניברסיטאות תנועת המטוסים מושבתת בכדי לא להפריע לנבחנים. התלמידים לחוצים, לומדים שעות רבות ומבלים את ילדותם במרדף אחר ציונים. זה לא מה שהייתי רוצה לילדים שלי, או לכל ילד אחר, זו לא הדרך ולדעתי אין לנו מה ללמוד מהם.
אנחנו, כמדינה ומערכת חינוך, צריכים קודם כל להחליט. אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים להשיג בתהליך החינוכי על כלל הרצף החינוכי, לדאוג מלכתחילה לתת הזדמנות שווה לכל ילדה וילד, לוודא שההזדמנות ניתנת והשאיפה לשוויון מיושמת ולממש את השינוי בתהליך החינוכי תוך שימת דגש על הנאה ועידוד סקרנות אצל התלמידים. ואז אפשר לשוב ולבחון האם מבחני פיזה מתאימים לתהליך החינוכי שהגדרנו או לא.
