בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של בילאל שאכר, שהורשע ברצח ואונס אכזרי של רינת רואס ז״ל בשנת 2005. שלושת השופטים: דפנה ברק-ארז, דוד מינץ ויעל וילנר הותירו על כנם הן את עצם ההרשעה והן את גזר הדין מאסר עולם ועוד 20 שנה שנגזר על שאכר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והן את גובה הפיצוי שעליו לשלם למשפחת רואס.
כזכור, הרצח אירע בליל ה- 31.5.2005. רינת ז״ל בת 20 בלבד במותה, חזרה מעבודתה בתל אביב לביתה באשדוד, אך לא הגיעה הביתה. למחרת נמצאה גופתה באתר בנייה בסמוך לביתה ברובע הסיטי. רק בשנת 2009 הצליחו חוקרי המשטרה לעלות על עקבותיו של שאכר בעקבות אירוע אחר בגינו נעצר ולאחר שבדיקת הדי.אן.איי, שנלקחה ממנו נמצאה תואמת לדגימת הדי. אן. איי, שנמצאה על גופתה של רינת ז״ל. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בעבירות של רצח בכוונה תחילה, אינוס תוך גרימת חבלה ותוך התעללות ומעשה סדום תוך גרימת חבלה והתעללות וגזר עליו עונש מאסר עולם ועוד 20 שנה בפועל מתוכן 15 שנה במצטבר וכן פיצוי מירבי בסך 258,000 שקלים להוריה של רינת ז״ל.
שאכר ערער לבית המשפט העליון באמצעות עורכי הדין אביגדור פלדמן, ימימה אברמוביץ׳ ובן מרמרלי. בין היתר טען כי בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בהסתמך על ראיית הדי.אן. איי "אשר לכל הפחות אכן קושרת את הנאשם לזירת האירוע ולא בהכרח קושרת את הנאשם לכל המעשים הקשים שיוחסו לו בכתב האישום וכי ראיה זו בלבד אינה יכולה לספק מידע לגבי מה שאירע ואין בכוחה לקשור את שאכר לעבירות המין ובפרט לעבירת הרצח".
כמו כן נטען המחדל החקירתי שהביא לעיכוב באיתורו של שאכר ולהעמדתו לדין אחרי שנים ונטען כי מחדל זה הוביל לפגיעה בהגנתו. כן טען הרוצח כי יש להקל בעונשו של שאכר ולהטיל עליו עונש מאסר עולם בלבד או שהעונש הנוסף ירוצה כולו בחופף למאסר העולם וכן להקל בגובה הפיצוי שנגזר עליו בשל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו ומאחר שמתנהל נגדו הליך אזרחי בגין אותם מעשים.
מנגד טען בא כוח המדינה עו״ד ארז בן ארויה, כי אין מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי. נטען כי בערעור שאכר ממחזר את הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי ״וכי אינו מתמודד עם קביעות בית המשפט בנוגע לעדויות וחוות הדעת של מומחים מטעם התביעה וממכלול העדויות הראיות החפציות הנוגעות לעבודתו באתר הבנייה ועוד".
באשר לגזר הדין נטען כי אין להתערב בו לאחר שבית המשפט המחוזי עשה עמו חסד: "בכך שחפף באופן חלקי את העונש הנוסף למאסר העולם". באשר לטענה על מחדלי החקירה ציין השופט מינץ כי אכן היה מוטב: ״אם היו מתבצעות מספר פעולות על ידי חוקרי המשטרה אשר ניתן היה לשער כי היו יכולות להביא ללכידת המערער בסמוך לאחר מועד הרצח״ אך הדגיש כי הלכה היא שקיומם של מחדלי חקירה אין בו כשלעצמו כדי להביא לזיכוי נאשם.
עוד כתב השופט מינץ: "קשה להפריז במעשיו האכזריים והקשים של המערער וקשה למצוא נקודות לזכותו. די במבט חטוף בתמונות גופתה של המנוחה מזירת העבירה כדי להבחין באכזריות הרבה שבה ביצע המערער את מעשיו. ישנם מקרים בהם המילים אינן יכולות לבטא את מראה העיניים, ומקרה זה נכנס לגדרם. בנסיבות קשות ואכזריות אלה הצטברות העונש של עבירות המין לעונש מאסר העולם על הרצח הייתה במקומה. בצדק גם קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר ברצח בנסיבות חריגות בחומרתן".
