״מעבר להרים ולמדבר, אומרות האגדות ישנו מקום, שאיש ממנו חי עוד לא חזר, והוא נקרא הסלע האדום. הו, הסלע – האדום – האדום״… (מתוך השיר על פטרה ששר אריק לביא במילותיו של חיים חפר). שיר שבשנות החמישים אסרו על שמיעתו ברדיו ישראל, שעלול היה לעודד בני נוער ״פייטרים״ לעבור את הגבול בערבה ולהגיע ״לסלע האדום״, והכוונה לעיר העתיקה החצובה בסלע בשם ״פטרה״. בשנות החמישים במאה הקודמת אזרו אומץ חיילים בעיקר מיחידת 101 המפורסמת הלכו כעשרים קילומטרים בערבה, טיפסו על הרים וגבעות וביקרו בעיר פטרה, שכולה חצובה בתוך הרים, הנמצאת בעבר הירדן. שמה של פטרה הצית דמיונות של צעירים אמיצים, ושימש כמבחן לאומץ, מי שהלך לפטרה וחזר חי עבר את מבחן האומץ הגדול, שכן חלק מן הצעירים נתפס ע״י הבדואים ונרצח באכזריות רבה.
בחול המועד סוכות החלטתי לראות את הפלא העולמי שנמצא כמאה וחמישים ק״מ מהעיר עקבה העיר הירדנית הסמוכה לאילת. שם במעבר רבין, או ״ואדי ערבה״, ראיתי אלפי ישראלים, עומדים בתורים ארוכים, בעיקר משפחות עם ילדים ותינוקות. אני חושב לעצמי, האם גם כאן העם איבד את אמונו באזהרות המסע שהמועצה הלאומית לביטחון מפרסמת, שלא לנסוע למקומות כמו לסיני, לירדן, לתורכיה, למרוקו למצרים ועוד? או שפשוט לא הגיעו האזהרות האלה לאזניהם לאלפי הישראלים, שכן התורים שהשתרכו במעבר לא היו של צעירים, מדובר במשפחות עם ילדים, תינוקות בעגלות, שעמדו תחילה בתור ישראלי ואח״כ בתור הירדני לעבור את הגבול.
כדי לחסוך מעצמי עמידה בתור בעיקר הירדני, התקשרתי ימים קודם לכן לסוכן ירדני, שהיה אחראי תמורת תשלום על כל הסידורים והפרוצדורה הכרוכה במעבר. בלי סוכן שידאג לך למדריך צמוד שילווה אותך ליעדים השונים, אין אפשרות לקבל אשרת כניסה. הסוכן דואג למוניות שיסיעו אותך למלון, משם לפטרה ולאתרים נוספים. הירדנים מודעים מאוד לכך שתקופת החגים בישראל היא תקופה יקרה מאוד עבור המטייל הישראלי, ולכן בתקופה זו גם הם גובים מחירים גבוהים, כמעט פי שניים מהמקובל.
הטיול לירדן נחשב טיול זול, מהנה ומרתק, ולא בגלל הדיוטי פרי הישראלי והירדני שאין הרבה היצע. אלא בגלל הנופים, האתרים, וגם האוכל המוצע לאלה שלא שומרים כשרות. הישראלים רובם, לא לוקחים סוכן שידאג מראש לכל הפרוצדורה המסובכת, ומשלמים כל סעיף בנפרד. תחילה יש לשלם במעבר הישראלי, סך של 100 שקלים לאדם, ניתן לשלם מראש דרך האינטרנט, ועוברים ללא עמידה בתור. במעבר הירדני משלמים כארבעים דינר ירדני (70 דינר שווה 100 דולר), במידה ואתם שוהים בירדן פחות מ-72 שעות. אח״כ יש לשלם למלווה ירדני. התשלום למלווה ירדני, לדברי ממשלת ירדן נועד לשמור על התייר. המלווים הם לא אנשי ביטחון ואינם נושאים נשק. המלווה יסיע אתכם עד למלון, ומשם לא תראו אותו יותר.
מי שלא הכין מראש מלווה ובית מלון נשלח חזרה הביתה. המלווה נדרש ללוות אתכם גם ביציאה מירדן, ובסיכום לביקור של יומיים או יום אחד עולה יקר. ביקור של יומיים לזוג עולה כשלושת אלפים ש״ח וזה כולל דמי כניסה לפטרה עצמה בסך כ-260 שקלים לבן אדם. איני יודע כמה היה עולה לי אם הייתי מגיע למעבר ועושה בעצמי את כל הפעולות באופן פרטי, אך לדעתי החיסכון היה קטן מאוד, לעומת הסבל הרב שהייתי עובר עד שהייתי מגיע למלון.
לגבי הביקור עצמו, לא נתקלתי בשום עויינות מאף גורם ממשלתי או פרטי, קבלת הפנים בכל מקום הייתה יפה. כמי שמבקר במדינה ערבית מידי פעם כמו מרוקו שם זוכים הישראלים לקבלת פנים חמה, גם בירדן זכיתי לאותה קבלת פנים חמה ואדיבה ברחובות העיר עקבה (עיר הנמל היחידה של ירדן בת כמאה וחמישים אלף תושבים) בחנויות, בשווקים, בפארקים, במסעדות, ברחובות, נהגי המוניות, וכמובן בבית מלון ״מנארה״ הנחשב בין המובילים בעיר עקבה. החדר במלון היה מרווח מאוד מאוד עם מרפסת צמודה של כ-25 מ״ר, הריהוט ברמה גבוהה וכמובן השירות המעולה.
אני לא אוהב לבלות את חופשתי בעיר אילת הסמוכה, שם המחירים גבוהים ובחגים הם מאמירים למחירים לא הגיוניים. מחיר חופשה זוגית בעיר אילת בתקופת החגים שווה למחיר חופשה באירופה. שלא לדבר שהמחיר הוא כמעט פי שלושה, מהמחיר בעיר עקבה הסמוכה. היתרון של אילת היא שיש בה אוכל כשר, אבל גם לזה יש פתרון זול יותר.
הדרך לפטרה עוברת מעל הרי אדום בגובה של כתשע מאות מטר מעל פני הים. אזור שבו עברו בני ישראל בדרכם להיכנס לארץ ישראל. באחת התצפיות בדרך רואים מרחוק את ״הור ההר״ שבו אהרון הכהן נפטר וגם לפי המסורת שם נקבר. הבדואים קוראים לו ״ג׳בל הרון״ ׳הר אהרון׳. יש רבים שמגיעים להר, אבל אין גישה עד לפסגתו, שם יש מבנה קדוש, שבתוכו על פי המסורת הבדואית קבור אהרון הכהן. הדרך היחידה היא לטפס על חמורים ופרדות.
עוד לפני הגיענו לפטרה, נכנסנו ״לעין מוסה״ מעיין משה רבנו, לצד הדרך, שם על פי המסורת משה רבנו היכה בסלע ויצאו ממנו מים. המעיין נמצא בתוך מבנה קטן עם שלוש כיפות לבנות, מי המעיין נובעים מתוך הסלע, מים קרירים וזכים, אגב בגלל שמשה רבנו היכה על הסלע נענש ע״י ה׳ ולא נכנס לארץ ישראל.
לפי המסורת המקומית זה המקום שבו נקברה מרים אחות משה ואהרון. האתרים האלה נמצאים סמוך לוואדי מוסה, וגם שמה של העיירה הסמוכה נקראת ואדי מוסה על שמו של משה רבנו. דרוש יום שלם מבוקר עד הערב כדי לראות את העיר החצובה פטרה, כושר גופני מעולה וציוד טוב, כדי לטפס במעלה ההרים ולראות בתים חצובים בתוך ההר.
פטרה: אחד משבעת פלאי תבל
פטרה היא עיר נבטית קדומה וידועה בארמונות הקבורה שלה החצובים בהרי אדום, ובעברית שמה ״הסלע האדום״. בשנת 2007 נבחרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. הקבר המרשים ביותר הוא הקבר המלכותי המפואר שנקרא ״אוצר פרעה״ (אלחזאנה) בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת ניסו צעירים מהארץ להגיע לפטרה הנמצאת בשטח ירדן, רובם לא חזרו חיים לארץ, רק בודדים היו ברי מזל שטיילו בפטרה וחזרו. בינהם מאיר הר ציון ורחל סבוראי, כושי רימון וחבר נוסף ויקטור פרידמן. הם עברו את הגבול לירדן כשהם מחופשים לחיילי האו״ם על גבי ג׳יפ שצבעו אותו בצבעי האו״ם, אותו גנב רימון (כושי) ממטה משקיפי האו״ם בארמון הנציב בירושלים.
בעקבות האירועים באותה תקופה חיבר חיים חפר את השיר ״הסלע האדום״ בביצועו של הזמר אריק לביא, אבל השיר עודד צעירים רבים לחצות את הגבול ולהיכנס לפטרה, ולכן נאסרה השמעת השיר.
