"חי את המשחק"

זה סיפור על מרקו (מרדכי) עבוד ז"ל. אחד מהאנשים שהביאו את בשורת משחק הכדורגל מתל אביב לעיר אשדוד לפני כ-56 שנים ומי ששימש כשוער, מאמן ומנהל קבוצת הפועל אשדוד/ עבוד כיכב בבני יהודה בשנות החמישים והשישים, בקבוצה שזכתה לכינוי המחייב "ברזיל הקטנה"/ זה סיפור על

שיתוף בפייסבוק
שיתוף בוואצאפ
שיתוף במייל

בשנת 1963, כשמרקו עוד שחקן פעיל בבני יהודה, הוא קיבל הצעת עבודה ממועצת הפועלים לאמן את קבוצת הפועל אשדוד, שהוקמה שנים אחדות קודם לכן ושיחקה בליגה ג', לצד עבודה כנהג במוניות רון. מרקו שנחשב לכוכב על, נעתר להצעה, עבר לגור באשדוד יחד עם משפחתו והפך לאחד מהראשונים המפריחים את שממת הפריפריה הספורטיבית בעיר.

כשחקן הגיע לשיאו בשנת 1965 כשהעפיל לגמר גביע המדינה, והפסיד עם קבוצתו בני יהודה למכבי ת"א בתוצאה 2-1 לאחר הארכה. עוד זכורה עונת 1956-1957 כאשר מרקו עבוד החליף בחוד התקפת בני יהודה את החלוץ יוסף מהלל שנפצע, והבקיע 25 שערים, בינהם 18 בראשו. בהפועל אשדוד, שימש בין היתר כשחקן, מאמן ומנהל הקבוצה, תוך כדי שהוא מבצע את כל התפקידים במסירות, בצניעות ובאהבה רבה למשחק הכדורגל.
העיתונאי הותיק אשר גולדברג נזכר השבוע בערגה: "שוער נמוך קומה, אוהב כדורגל, חי את המשחק. הייתה לו שליטה מוחלטת בכדור וייאמר לזכותו כי לא רבים השחקנים שהצטיינו גם כשוער וגם כחלוץ. מדובר בשחקן שצמח מהשכונה ויחד עם זאת, היה מקצוען אמיתי."
יש לציין כי מרקו הגיע ממשפחה של כדורגל. אחיו, ברה אלמוג ז"ל, שיחק גם בבני יהודה והיה ידוע כשחקן הראשון שיצא לשחק מחוץ לישראל, מאז קום המדינה, כאשר חתם בקבוצת הפאר הטורקית 'גאלאטסריי' בשנות החמישים. אשתו, שרה סולמי עבוד עוז ז"ל הייתה אחיינית של דוד וגד סולמי, ממקימי קבוצת בני יהודה, הידועה בכינוייה 'מלכת השכונה', על שום היותה נציגת שכונת התקווה בת"א.
עזרא אלבז, המגן השמאלי של הפועל אשדוד בשנות השישים והשבעים, ותושב אשדוד ותיק התרפק על זכרונות העבר: "היה לי עם מרקו רומן רציני גם כמאמן וגם כמנהל קבוצה. אני זוכר משחק עוד כשמרקו שיחק בבני יהודה, בליגה ב', משחק חוץ חשוב שלנו בשכונת התקוה בתקופה שאהוד בן טובים שיחק שם. הייתה יריבות בינינו לבינם ובמהלך המשחק תיקלתי את בן טובים, תיקול חריף. הקהל היה בטירוף. רצו להרוג אותי. אני זוכר שבכל המשחק, שהפסדנו בו 1-0, הקהל הביתי איים עליי ורצה להגיע אליי. בסיום מרקו ניגש אליי עם מבט בוטח ואבהי, מין מבט כזה שמבטיח לשמור עליי. הוא קרא לגד סולמי ז"ל, שהיה יו"ר הקבוצה וביקש ממנו ללוות אותי לרכב. אמרתי 'על החיים ועל המוות', לקחתי איתי את נעלי ה'סטופקס' ויצאתי עם סולמי. בדרך ההמון הכועס הקיף אותי וביקש מגד סולמי רשות להכניס לי מכה אחת. הוא לא הסכים כמובן ונכנסתי לטרנזיט של הנהג ששמו היה מבורך ז"ל. הקהל נענע את הרכב וכמעט הפך אותו. אני זוכר משחק נוסף נגדם שניצחנו 2-0 והקהל השתולל ומרקו הרגיע את כולם והשתלט על העניינים. הוא היה איש משכין שלום, איש נעים, דומיננטי ומלהיב."
בנימה אישית, מרקו עבוד ז"ל היה סבא שלי שנפטר בטרם עת, כשהייתי תינוק בן 129 ימים. מעולם לא הכרתי אותו וניזונתי מסיפורים משפחתיים, תמונות וגזרי עיתונים מצהיבים ודהויים. הכנת הכתבה הייתה עבורי מרגשת במיוחד, שכן, זכיתי להכיר את סבי טוב יותר, ויחד עם זאת, גם את עצמי. בשבוע הבא, בתאריך כ"ט בתשרי, שנת תשפ", כשבוע לאחר חג שמחת תורה, תציין משפחתי 35 שנה לפטירתו של מרקו עבוד ז"ל.

מרקו- אבא שלי (מילים מפרי עטה של אמי, אורלי אביב)

35 שנים זה הזמן,
שעבר וחלף מאז אתה לא כאן.
החיים מלמדים אותנו שהכל פה זמני,
אתמול זה היית אתה אבא, מחר זו אני.
הזמן מקל על הכאב לפעמים,
אך הפצע נותר שותת מבפנים.
כשאתה נחשף לשכול ואובדן,
אתה הופך לאדם אחר עם הזמן.
לטוב ולרע, אתה פשוט הופך לאחר,
כי המוות נוגע בך ופוצע אותך לבלי היכר.
אבא,
המקום בו אתה ונמצא, כל כך שקט וקודר,
אבנים דהויות, עשבים שוטים, הלוואי והיית במקום אחר.
היית אדם מיוחד במינך ואינני אומרת זאת כי אני בתך,
על כך מעיד כל מי שהכיר אותך.
ספורטאי בכל רמ"ח איבריך,
את משמעות הספורט הנחלת לכל מכריך.
עוד בהיותך שחקן בבני יהודה הקבוצה המוכרת,
שיחקת בשביל הסמל והמועדון, ואף פעם לא אחרת.
אתה מסמל תקופה בה לספורט היה ערך ומוסר,
הקבוצה הייתה הבית והנשמה בעיקר.
אבא,
אני מודה לאלוקים שזיכני באב שכמותך,
גם אם מעטות היו שנותיי במחיצתך.
לעד לא אשכח אותך,
ועד אחרון ימיי אזכור דמותך.
יהי זכרך ברוך

הצטרפו לקבוצת הוואצאפ של אשדוד 10:
כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
דילוג לתוכן