מהתביעה עולה כי לפני כשנה המלצרית נכנסה למטבח המסעדה והחליקה על מים שהיו על הרצפה ונפלה בחוזקה. כתוצאה מהתאונה היא נחבלה בקרסול, שוק ורגל ימין ולאחר שבבית חולים שיבא אובחן כי היא ריסקה את קרסול ימין, המלצרית עברה ניתוח לקיבוע השברים באמצעות ברגים ופלטה. היא שוחררה לאחר שני ימי אשפוז כשהיא מתהלכת בעזרת קביים ועם רגל מגובסת.
שבועיים אחרי התאונה רופא בקופת חולים רשם לה חודשיים ימי מחלה וקבע כי היא לא יכולה לעסוק בעבודתה כמלצרית ואף לא בעבודה מתאימה אחרת. אורתופד בבית חולים תל השומר שבדק אותה לפני חודשים אחדים קבע כי היא סובלת עדיין מנפיחות, מוגבלת בתנועות קרסול ימין, נרשמה ירידה בתחושה בכף הרגל והיא סובלת מכאבים בצלקת הניתוחית.
ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי המלצרית הצעירה סובלת מנכות בשיעור של 10 אחוזים עקב צליעה קלה, צלקות וירידה בתחושה. מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם התביעה שבדק אותה לאחרונה, קבע כי הצעירה עדיין סובלת מכאבים באזור
השברים והצלקות, היא מתקשה בעמידה והליכה ממושכות. הוא קבע כי המלצרית סובלת מנכות לצמיתות בשיעור של 19 אחוזים עקב קושי בהפעלת הקרסול והצלקת המכוערת והכואבת. בתביעה נטען כי לפני התאונה היא הייתה אדם בריא שתפקדה בביתה ומחוצה לה ועבדה בעבודה קשה ופיזית בבית
הקפה. לפגיעה ישנה השפעה ישירה ועקיפה על כל מישורי חייה בפעולות בסיסיות ויומיומיות, היא הפכה לשבר כלי וחרב עליו עולמה.
בא כוחה עו"ד דותן לינדנברג, העוסק בתביעות בגין נזקי גוף, טוען כי אם בעלי בית הקפה היו פועלים בזהירות הנדרשת ודואגים לסביבה בטוחה לעובדי ומבקרי המסעדה והיו מדריכים את המלצרית בצורה הולמת, היא לא הייתה מועדת ונפגעת וניתן היה למנוע את תוצאות התאונה. עוד נטען כי בבית הקפה לא הותקנו אמצעים למניעת החלקה ולא הזהירו את צוות העובדים מפני רצפת המסעדה והסכנות הטמונות בה וגם התעלמו מתאונות עבר שאירעו במסעדה בנסיבות דומות. המלצרית תובעת בבית המשפט, לקבל פיצוי עבור הפסדי שכר, פנסיה, תנאים סוציאליים, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'. טרם הוגש כתב הגנה.
