"הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת, כך חש אחד מרקדני הבלט היהודים הטובים ביותר בעולם, ואלרי פאנוב, בן 81, שהקים לפני כשני עשורים את להקת הבלט היוקרתית פאנוב באשדוד ואשר שימש כמנהלה, חש מושפל לאחר שלטענתו הוא הגיע לפת לחם ונותר חסר כל, לאחר שבחברה העירונית ועיריית אשדוד, שזכו לכבוד ויוקרה מהקמת להקת הבלט בעיר, לא משלמים לו, לדבריו, משכורת למעלה משנתיים.
בסוף השבוע האחרון שודרה כתבתה של שירלי ברקוביץ' בחדשות השבת בתאגיד ׳כאן 11׳, ובה הוא מספר על הדרתו לכאורה מהלהקה שלו. "אני לא מבין למה הם לא שילמו לי במשך שנתיים וחצי, איפה הכסף הזה, כי עבדתי, וצריך לברר את עם עורכי דין, שיעזרו לי להבין מה קרה, בניתי את החלום שלי, למה לחסל את זה?". בכתבה מתראיין גם דורון גכטמן מנהל התיאטרון שמספר כי ההחלטה להקים להקת בלט קלאסי ובית ספר באשדוד "הרימה את קרנה של אשדוד והניבה לעיר כ- 45 מיליון שקלים".
פאנוב, בלב לא קל מספר כי כשנתיים הוא לא מקבל משכורת על עבודתו מהחברה למתנ"סים והוא הגיע לפת לחם ונותר חסר כל. מעבר לכך, הוא חווה השפלה דווקא מגורמים בעיר, בה התאהב ובחר לגור בה ולהקים עם אשתו השלישית אילנה ז"ל, יש מאין, להקה של בלט קלאסי ובה השקיע את נשמתו בחרו כמו שנאמר בכתבה כי "החברה העירונית זורקת אותו מהבלט של עצמו."
הוא יכל להמשיך להיות כוכב ענק בברית המועצות בה גדל, ובה למד בלט והפך לרקדן מוביל, או לחיות בפאריז או ברלין ולהצליח בגדול. אבל כמו שנאבק בזמנו לעלות לישראל, הוא ביקש להקים בה את ביתו ואת להקתו. "הציבור בישראל אהב את הבלט, לא היה דבר כזה קודם מעולם. ואני חושב שזאת המתנה שלי לישראל לסלול דרך חדשה לבלט הקלאסי”.
פאנוב החל לרקוד בגיל 6. הוא נולד בשנת ב-1938 בוויטבסק שבבלורסיה, בשם היהודי שולמן. באחד הראיונות הרבים איתו סיפר כי כשהחל להצליח הבין שלא יגיע רחוק עם השם היהודי ואימץ את השם של אשתו הראשונה. הוא היה בגיל צעיר הסולן של להקת הבלט "קירוב" מלניגרד, ונחשב לאחד מרקדני הבלט הגדולים שצמחו בברית המועצות דאז ביחד עם רקדנים כמו מיכאיל ברישניקוב ורודולף נוריאל שערקו למערב בזמן שהופיע מחוץ לגבולות המולדת.
פאנוב ואשתו השנייה ואם בנו מתי, בלרינה גלינה פאנוב נלחמו לעלות לישראל, הם הוחרמו והוא אף נעצר לתקופה קצרה. שבת רעב במשך ימים ורק לאחר שבמערב נערכו הפגנות שקראו לשחרר את בני הזוג פאנוב ולחץ המערב על ברית המועצות הם הורשו בשנת 1974 לעלות לישראל. החלום שלהם היה להקים להקת בלט בישראל, אבל מפגש עם ראש הממשלה באותם ימים גולדה מאיר והשר משה דיין, שהבהירו להם שהמדינה כרגע זקוקה לטנקים ושיצאו לעולם עם הבלט והבטיחו בעוד 25 שנה אולי אפשר יהיה להקים להקת בלט. וכך היה, הוא הוזמן על ידי הבלטים ובתי האופרה הגדולים ביותר לעבוד הן בתור מנהל אומנותי והבן בתור רקדן סולו וכוריאוגרף. במהלך הזה הוא גם רקד בווינה, בפריז, בניו יורק, בלונדון, בקובנט גארדן הפך למפורסם שנפגש עם שועי עולם.
כשנישואיו לגלינה עלו על שרטון ובני הזוג נפרדו הפך לבן זוגה של אילנה הצעירה ממנו ב- 30 שנה. את אילנה פגש לראשונה כשהייתה ילדה והיא נהגה לספר שכבר אז הייתה מאוהבת בו. כשלמדה בלט והפכה לרקדנית הוא הזמין אותה ל לרקוד בתפקידי מפתח בלהקות הבלט באירופה. כשאילנה הייתה בת 30 ולאחר פרדתו מגלינה הם הפכו לזוג והאהבה ביניהם הייתה גדולה. אילנה התעקשה לחזור לישראל להקים להקת בלט.
"אני רוצה לבנות במדינה שלי, אני ישראלי ואני שייך לפה"
בשנת 1998 הם חזרו לישראל והקימו באשדוד בה התאהבו את הבית וייסדו את הלהקה עליה חלמו. "אני רוצה לבנות במדינה שלי. אני ישראלי, אני שייך לפה" הוא מספר בכתבה. לא היה פשוט להקים את הלהקה. ההתחלה הייתה מאוד קשה, ההכרה עדיין לא הגיעה, התקציבים עדיין לא היו בנמצא, ופאנוב ואילנה השקיעו בעצם מכספם ומרצם בלהקים את תיאטרון בלט פאנוב באשדוד. הראשונים שעבדו בלהקה, הם עבדו בלי שכר, וגם פאנוב וגם אילנה.
לאילנה הייתה בעיה בלב נכנסה להיריון וילדה את בנם צליל. אחד מארבעת הילדים שהביא לעולם מנשים שונות. הלידה החמירה את מצב הלב. לפני כעשור היא נזקקה לניתוח לב אותה עברה בשוויץ. לשם מימון הניתוח מכרה אמא שלה פסנתר יקר. הניתוח הצליח אבל אילנה לא חזרה לעצמה ומצבה גרם לה לדיכאון. ב- 18.12 09 היא קצפה מחלון חדר האמבטיה מהקומה ה- 18 שבבניין במרינה בו גרו. היא הייתה רק בת 42 וולרי, בן ה- 71 שאילנה טיפלה בו באהבה ובמסירות נותר לבדו. הוא המשיך לנהל את התיאטרון ולהקת הבלט שהקים עם אילנה. האהבה לריקוד בערה בו גם כשכבר לא יכל לרקוד וניהל את הלהקה שהקים והמשיך להוביל אותה מהצלחה להצלחה.
בכתבה הוא מגיע לחזרות הלהקה. הרקדנים שלו שעזבו בית ומדינה והגיעו לאשדוד כדי ללמוד מהטוב ביותר, לא מבינים כיצד פוגעים במושא הערצתם, כך למשל בנדיקט סיידר – גרמניה, סולן בלהקת בלט פאנוב – הגעתי מכפר קטן, וכשאמרתי שאני עולה לישראל… הורי חשבו שאני משוגע, אבל הייתי צעיר ולא היה אכפת לי, רק רציתי לעבוד עם פאנוב. " או גיום רווד צרפת סולן להקת בלט פאנוב – בכיתי כל כך הרבה, אחרי החזרה הראשונה אתו." הם מתקשים לדמיין את המקום בלעדיו ואומרים. "אני חושב שאם פאנוב יעזוב חלק גדול מהתרבות נעלם" והרקדנית הראשית, נסטיה סובורובה עונה לשאלה אם תפסיק לרקוד. "אני אפסיק לחיות מבחינתי, הוא בשבילי הרבה יותר מסתם מנהל. הוא זורם בדם".
עו"ד לנדאו: "נתבע את העירייה מאות אלפי שקלים"
לדברי עו"ד נעמי לנדאו, מומחית ליחסי ודיני עבודה המייצגת אותו בחצי השנה האחרונה, לפני כשנתיים וחצי הוא חלה ולא עבד 4 חודשים ואז חזר לעבודה. "באיזושהי צורה לא מוסברת, שלא הייתה מוסברת גם לו ולא מובנת לאף אחד מאתנו, הוא בעצם הפסיק לקבל שכר בפועל. היו יחסי עבודה בינו לבין החברה העירונית של אשדוד. כאן נכנסנו לפרטים וגילינו שהוא לא מקבל דבר, שום זכויות עבודה לא מוענקות לו. האיש חולה, לא משלמים לו. חופשה – בוודאי שלא משלמים לו."
עוד אמרה עו"ד לנדאו: "הוא אומן, הוא חי בשביל האומנות שלו ועד שהוא הגיע לפת לחם. ואלרי פאנוב הגדול הגיע לפת לחם. הבעיה הכי גדולה התחילה כשהפסיקו לתת לו כבוד. אז אולי הם חושבים שפאנוב כבר זקן ולמה שהוא יעבוד, אולי הוא צריך כבר להיות בפנסיה, אבל באומנות זה לא עובד ככה. גם צייר ממשיך לעבוד. הגיל לא משנה, מכיוון שהוא זקן הוא יכול להבין אותנו, כי יש לו כל כך הרבה ניסיון שלאף אחד אין."
ומוסיפה עו"ד לנדאו: "התביעה תהיה של כמה עשרות, אם לא מאות אלפי שקלים, על כל מה שמגיע לו. זה ניצול לרעה של גיל, זה ניצול לרעה של אנשים שתורמים בגיל השלישי ואנחנו עוד מעט מתקרבים פה לגיל הרביעי. מאריכים לנו את החיים, מאריכים לנו את תוחלת החיים, מאריכים לנו את האפשרות להיות תפקודיים, אבל מתייחסים אלינו, וסליחה, אני כבר שייכת לגיל השלישי, כאל זבל".
עיריית אשדוד: "פאנוב ביקש לפרוש ונעתרנו לבקשתו"
״לואלרי פאנוב זכויות רבות בהקמה ובניהול הלהקה לבאלט באשדוד ואנו מוקירים ומעריכים את מפעלו המקצועי. פאנוב, בשל מצבו הבריאותי וגילו המבוגר (נושק ל-80), ביקש לפרוש ולמשוך את כספי הפיצויים ונעתרנו לבקשתו. לפני מס' חודשים התקבל מכתב מעורך דינו כפי האמור בשאלתך, ומאז הדברים מתנהלים בין עורכי הדין. אנו כאמור מכבדים את מר פאנוב ולא נרחיב מעבר לאמור לבד מאיחולי בריאות.״
