כמי שמתגורר בעיר נמל הצטערתי מאוד שאין הפלגות מנמל אשדוד.פעם היו הפלגות. טרמינל חדש יש. נקודת יציאה בטחונית יש מכס יש. אז למה אשדודים ואנשי הדרום צריכים לנסוע עד לחיפה לנמל לעלות משם לספינה להפלגה. חבל ומקומם.
היציאה מחיפה. הכי טוב ברכבת. המעבר חלק , יש תור אבל נסבל מאוד. נפרדנו מהמזוודות שחיכו לנו לאחר מכן בחדר באוניה. זה היה מעולה. ועוד בטרם עזבה האוניה את הנמל זכינו לארוחת צהריים דשנה. בכלל, האוכל זה משהו חוויתי. הרבה ומאוד מאוד טעים ומדוייק. כך גם השירות.
לאחר 24 שעות עגנו ברודוס. שוק נחמד יוונים קצת עצלים לא יזמים בנפש. תרצה תקנה לא תרצה גם בסדר. לפעמים ניראה שהרחובות ריקים. יוון, איפה הם היוונים שהיו השליטים הגדולים מההיסטוריה, האימפריה היוונית הגדולה. בתי קפה נחמדים לאורך החוף וים כחול ונקי מאוד שכייף לשחות בו .בערב ירדנו למה שהיוונים הכי טובים בו: אוזו ושירים ביוונית ובקיצור 'טברנה יוונית' ומה יותר טוב ממוסיקה טובה ,יין וריקודים הרחק מהכל, בלי טרדות היום כמו עבודה, אינטרנט בלי סוף וגלישות לא אנושיות. בין כל הטיולים גם נסיעה לאי 'ספיגלונגה', שזכה לכינוי 'אי המצורעים'. אי שלשם נשלחו מצורעים שהרפואה ההיא בזמנים ההם לא מצאה פתרון. בסיור באי ניתן היה לחוש ולדמיין את החיים הלא אנושיים שחיו שם החולים ותרם לכך מדריך נחמד שידע לתת הסברים מרתקים.
הופתעתי לטובה מהאוניה. גדולה ובה בתי קפה יפים ומקומות נעימים. החדרים אמנם צרים , אך השכנים הנעימים והאווירה הטובה , מוזיקה אוכל טוב והשרות מעולה ובכלל מי צריך להיות בחדר כשיש הרבה מה לעשות. אך מי שרוצה לקום בבוקר בחדר הקלאסי במלון להסתובב בחדר ולהכין קפה , צריך לדאוג מראש לרכוש חדר גדול יותר.
מה שחשוב שכהולכים לטיול בשיט זאת החברה שאתה בוחר לצאת איתה. יש רגעים שאין לאן לצאת והבילוי הוא הזמן איכות שאתה נמצא עם האנשים שיצאת איתם. באונייה הבילוי הוא בהילוך איטי ואם אתם מאלו שמחפשים מה עושים עכשיו או מה נעשה עכשיו זה לא המקום. זה מקום שנותנים לזמן לזלוג לאט ויום להיות ארוך ובעיקר להנות מאוויר ים והרבה כחול ושקט מרגיע.
לילדים ולנוער גם הייתה התייחסות ואף הופעל מועדון ריקודים. לנוער. אך אם אתם מחפשים בריכה לשחייה זה לא המקום. ההנאה לדעתי מאוד אישית ובטוח שיש שיהיו דעות חלוקות על הנאה בחופשה מסוג זה והעובדה שיש קזינו לחלק זה אף משדרג את החוויה, אם עושים זאת בתבונה.
הייתי יוצא שוב בשייט ,אבל דווקא המחשבה של הנסיעה לחיפה מעייפת אותו מאחר ובחזרה ובעיקר בלחץ החזרה של יום שישי ברכבת, הריצה לתחנות המלאות, החוויה ברכבת כשמגיעים לתל אביב ואין תחנה וצריך לעבור מתחנה לתחנה באוטובוס, המזוודות שכבר לא קלות , מקניות.
יש משהו בחזרה מחופשה גם אם אתה חוזר עם אותו מטען , המזוודות כבדות מאוד וצריך לרוץ איתן ולהספי לתפוס רכבת בזמן. המעבר החד של זמן איטי לריצה ברכבת ישראל , ביום של עבודות בשטח והקרונות המלאים הוא מציק מאוד ומעייף. תוך זמן קצר שכבר שכחתי את הרוח שהעיפה את השיער של כולם מול משיכת המכחול הכחול האין סופי כאשר אתה בלב ים .
הים הנפלא ותמיד אני אומר שאני שמח לחיות באשדוד כי המכחול הזה מצייר לי כל בוקר ציור כזה.ציור שאין לו מחיר. וכולי תקווה שהשייט הבא יהיה מנמל אשדוד.
