רק בגיל 24, העז אפי בן אלי מאשדוד להגשים את חלומו והלך ללמוד משחק. "עד אחרי הצבא לא העזתי לממש את החלום להיות שחקן. במשפחה שלי לא קיבלו יפה את הרעיון להיות שחקן, גם כשלמדתי משחק הוריי לא שמחו על כך" הוא מספר.
הוא נולד וגדל באשדוד ברובע ד', בשכונה שבה לדבריו לא היה מקובל להיות שחקן. "היה מקובל להיות מאצ'ואיסט". הוא למד בבית הספר 'שחר' ובתיכון במקיף ג' במגמת בגרות רגילה, ולא העיז ללכת על מגמת משחק. בצבא שירת ביחידה קרבית מסווגת של חיל האוויר. לאחר השחרור הוא החל לעבוד כמאבטח בנמל.
הוא עבר לתל אביב והלך ללמוד משחק בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. "לא קיבלתי את ברכת הדרך של המשפחה שלא ראתה בעין יפה קריירה של משחק. זה לא לפי העדה שלנו”, הוא אומר. לדבריו, גם בסטודיו למשחק נחשב "עוף מוזר" הוא אומר. "כאילו כולם באו ממקום של התיאטרון ושלמדו משחק, והיו אפילו שחקנים לפני ואני לא. באתי מקרבי ובלי ניסיון. אומנם קיבלו אותי מאוד יפה וכן הייתי מוביל בבית ספר ומקובל חברתית, אבל היה בי מן חשש שכולם באו עם רקע של משחק ואני בא משום מקום”.
הוא החל לשחק בתפקידים בסדרות. בין היתר ב"מתים לרגע" עונה 2, "כיפת ברזל 2" וכן בפרסומות, ובנוסף ניהל עסק קטן. הנשמה פרחה אבל לא הייתה בזה פרנסה קבועה ומספקת, ולאחר שהתחתן הוא עבר לעבוד כפקח ברכבת ישראל. הוא עובד ברכבת שנתיים, אבא טרי לתינוקת בת 4 חודשים. בערוץ התאגיד ׳כאן 11׳ עשו על אפי כתבה בחדשות על החלום שנטש ועל הקשיים בעבודה ברכבת.
איך ההרגשה שאתה מוותר על המהות שלך ועל מה שאתה רוצה להיות?
"בחיים יש את הדבר הזה שאתה רוצה לחלום ולהיות שחקן באמת אחלה, אבל יש את המציאות, והמציאות שלנו בטח ובטח בארץ עם יוקר מחיה כזה שדורשת ממך לפרנס משפחה ילדים, משחק לצערי הרב במדינה הזאת זה לא שאתה עושה ממנו מיליונים ושחקנים יכולים להגיד לך הם רעבים ללחם ורודפים אחרי עבודה כל יום וכל שניה כדי לנסות ולהרוויח, הגעתי לשלב בחיים שאמרתי לעצמי שחשוב לי הדבר הראשון זה המשפחה שלי ושיהיה לי הביטחון הכלכלי ואת השקט הכלכלי ולהביא את הפרנסה הביתה והמשחק הוא חלום שיכול להיות גם כתחביב, התחלתי לעשות משהו שהוא באקסטרה בנוסף בשביל הנשמה, פחות בשביל לפרנסה, עדיפות ראשונה שלי זה לפרנס את המשפחה שלי ולדאוג להם".
מהכתבה עליך כפקח ברכבת ראיתי שיש לך הרבה חומר לעשות תסריט לסדרת טלוויזיה חשבת על זה?
"חשבתי על זה מיליון פעם, שפוט צריך לבצע את זה, יש הרבה חומרים לכתוב מה שקורה ברכבת ומה שקורה לנו כפקחים זה אחלה הרעיון וזה יכול להיות מעניין וגם מרגש, לא חסרים אירועים ברכבת, ויום אחד זה יקרה אולי".
יש לך איזה מסר לעובדי הרכבת על התנהלות כלפי עובדי הרכבת?
"אני חושב שאנשים לא יודעים באמת מה הייתה הכתבה בערוץ 11, אנשים לא יודעים באמת מה אנחנו כפקחים עושים ומה העבודה שלנו, והעבודה שלנו היא פשוט רחבה של המון דברים . ולפעמים אנשים קצת מזלזלים בנו ובעבודה שלנו כפקחים, אנחנו מטפלים באלף ואחד דברים ואולי לפתח קצת סובלנות אלינו כעובדים ולהבין אותנו שבסופו של דבר לא הכל תלוי בנו שיש תקלות ויש גם אירועים בסה"כ כל פקח המטרה שלו להביא את הנוסעים שלו מהתחנה ועד היעד שלו בשלום, בביטחון ובכבוד, כשהוא מקבל מהם את הכבוד הוא נותן לו את הכבוד שהם רוצים ".
הפקחים גם היעד לכעס הנוסעים כשיש עיכובים לא?
"הנוסעים, הבנאדם הראשון שהם פוגשים ברכבת זה אך ורק את הפקח ובתחנות את הבעלים ומנהלי התחנה, ולא הכל תלוי בנו, אנחנו בסה"כ בורג במערכת ולפעמים דברים החלטיים ומשתנים ואנחנו מנסים לעשות את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר". בכתבה הוא מספר על אנשים שקוראים לפקחים בזילזול כרטיסנים ואפילו על נוסעת שהתייחסה אליו כאל מלצר.
מה אתה ממליץ למי שחולם לשחקן?
"אני ממליץ לכל אחד ללכת ללמוד את החלום שלו, אני הגעתי לשלב בגיל 24 שאני אמרתי לעצמי לא העזתי בחיים ללכת ללמוד משחק והתביישתי בזה כשהייתי קטן, כי גדלתי במקום כזה שפה זו שכונה קשוחה ופה כולם מאוצ'ים ואני קצת התביישתי בזה ואני הגעתי לשלב כזה שבגיל 24 אני חייב לנסות ולעשות וי ואני חייב להגיד לעצמי שלפחות למדתי וניסיתי ואני לא רוצה להגיע לגיל 50 ולהגיד אני מצטער ולהסתכל אחורה ולהצטער שלא ניסיתי, אני גאה בעצמי שכך למדתי עשיתי את זה ולכן אני ממליץ לכל בנאדם שיש לו חלום גם אם הוא לא יגשים אותו, ללכת ולנסות להגשים אותו עד שהוא יימצא אותו אני הגעתי לשלב אחרי שהגשמתי שמיציתי ואמרתי או.קיי אני עכשיו במקום אחר".
יש איזה תפקיד שהיית רוצה לעשות, דמות אחר בשביל?
"הדמות שהכי הייתי רוצה לשחק, אני אוהב לשחק את הרעים, גם בבית ספר אהבו שאני עושה את הרעים, אני חושב שזה הכי כייף להיות הרע, זה דברים שאנחנו לא יכולים להיות במציאות. שחקן שאני מעריץ מאוד כשחקן הוא שלום מיכאלשוילי מכיוון שהוא מזכיר לי את עצמי והוא גם מהעדה שלי. מרגיש לי שהוא גם הגיע מהמקום שהגעתי ממנו שחקן ענק בעיניי איש מקסים, הוא בנאדם שאני מאוד מעריך".
היית רוצה לשחק איתו בתפקיד?
"זה החלום הגדול שלי לשחק איתו בתפקיד".
חשבת לחפש פרנסה שקשורה בתחום כמו ללמד משחק?
"פעם זה עבר לי בראש הרבה פעמים, גם אם את רואה בכתבה בערוץ 11, אמרתי שאני מחפש נמל אשדוד, הגעתי לשלב שבו אנשים כותבים לי בתגובות ביוטיוב רשמו לי ,'חזיר, חיפשת במקומות עבודה הכי מושחתים'… אני לא חושב שזו בושה להגיע שלב בחיים ולהגיד, בוא נחפש מקום עבודה הכי כלכלי שיש ועם הכי שקט, ברכבת אנשים יכולים להגיד לי חזיר, הרכבת נותנת תנאים טובים נותנת לי שקט כלכלי בעזרת השם אני עוד מעט בקביעות בעוד שנה אהיה בקביעות, כן ואני לא מתבייש להגיד כן זה מה שחיפשתי רציתי את השקט לפרנס את המשפחה".
"עצוב לי שקשה לקנות דירה באשדוד"
הוא מאוד אוהב את אשדוד בה נולד וגדל, אבל מצר על כך שבגילו הוא נאלץ לגור אצל ההורים עם אשתו והילדה ועל כך שצעירים מאשדוד נאלצים לעזוב את העיר בשל סיבות כמו מגורים או פרנסה. "הכי כואב לי שפה בעיר אנחנו אני שומע על הרבה צעירים שעוזבים את העיר וקונים באשקלון, זה עצוב לי לראות את זה, אני גר עדיין אצל ההורים וחולם לקנות בית, אבל זה לא קל, זכינו לפני שנתיים במשתכן באשקלון את זה לא אמרו בכתבה בערוץ 11 ועד היום עדיין לא דיברו איתנו , זה הדבר האחרון שאני רוצה לעבור לאשקלון, עצוב לי מאוד שהצעירים עוזבים ועוברים לשם, עצוב לי שקשה לנו הצעירים לקנות כאן בית, אני החלום שלי לקנות כאן בית אני לא רוצה לעזוב העיר הזו בחיים ועוד יותר הייתי חולם שיהיה תיאטרון שלנו, תיאטרון אשדודי, תיאטרון של יוצרים אשדודים, תיאטרון של עשייה אשדודית וזה גם משהו שהייתי חולם שיהיה בעיר הזו, עם שחקנים שיוצרים פה ועובדים פה עם משכורת אמיתית ונכונה קאוור לאשדוד״.
הייתה שוקל לעבוד בתיאטרון ?
"זה תלוי במשכורת" הוא עונה בצחוק….
