איצטדיון 'סמי עופר' בחיפה מעולם לא היה כל כך צבעוני וממורק, כמו ביום רביעי שעבר. קבוצות בני יהודה ומכבי נתניה עלו לכר הדשא, כאשר את היציעים היו פקדו כ-28500 צופים. עוד לפני המשחק, ברחובות המובילים למגרש, בקניון, בכבישים, האוירה הייתה מדהימה ומרגשת.
הקהל של בני יהודה הניח את המאבקים נגד הבעלים ברק אברמוב בצד והגיע בהמוניו. הקהל של נתניה מאוהב בקבוצה שלו ובבעלים אייל סגל כבר שנים מספר. אי לכך, הקהל הצהוב שחור הגיע בכמויות יפות למה שהיה אמור להיות יום חגו. אולם, בצד הכתום לא יודעים מה זה לוותר וגם פיגור מוקדם משער מדהים של גיא מלמד, ישר לחיבורים של השוער זובאס, לא גרם להם להתייאש. להיפך, ככל שהמשחק התקדם, הקהל הכתום האמין בבחורים שלו יותר ויותר ועודד אותם. בדקה ה-83 זה התפרץ. שער של דור ג'אן, המחליף, גרם לשאגות שמחה גדולות ולהתרגשות שיא ביציע הכתום. מנגד, ביציע הצהוב החלו לכסוס ציפורניים.
בני יהודה הינה תופעה בכדורגל הישראלי- קבוצה המייצגת שכונה בת"א ובאמתחתה יש ארבעה גביעי מדינה, בנוסף לאליפות אחת משנת 1989. המאפיין הבולט באוהדיה הוא שחלק גדול מהם נמצא בגילאי 30 ומעלה. מבטם רווי אכזבות, כתוצאה ממאבקי הישרדות מהעבר הלא רחוק של המועדון. דווקא בתקופה פחות זוהרת של הקבוצה, בה קיים נתק עם הקהל, אשר בחודשים האחרונים מנסים בכל הכוח לאחות אותו, זוכה הקבוצה בשני גביעי מדינה בשלוש שנים.
מקורו של הניתוק המדובר ככל הנראה קשור בהנהלת הקבוצה, שנתפסת כנטע זר בעיני האוהדים. מהדובר, רועי זריהן, דרך המנכ"ל כפיר אדרי ועד הבעלים. בעיני הקהל הם נתפסים כאופורטוניסטים וכל עוד הם נמצאים בתפקידי מפתח במועדון, קשה לראות את הקהל הכתום חוזר לצבוע את המגרשים כפי שצבע את 'סמי עופר' במעמד גמר גביע המדינה המרגש.
לגמר הגביע יש קסם משלו. מין ריגוש כזה שלא ניתן לתאר במילים. בעיטות ההכרעה מהנקודה הלבנה קבעו כי קבוצה אחת תפתח שמפניות וקבוצה שנייה תקפל את זנבה ותחזור חזרה בעצב ותוגה. לא הוגן מבחינה ספורטיבית. בהיבט הדרמטי, זו ההצגה הכי טובה שיש. שמחת המנצחים ותוגת המפסידים מתערבבות זה בזו לכמה שניות קסומות ומספרת את הסיפור של הלילה החמים והנעים בחיפה.
