הילדה מרובע ב' שהפכה לפרופסור וחוקרת סרטן עולמית

מרסל מחלוף גדלה עם אם חד הורית ברובע ב' באשדוד, בדירה בת 48 מטר בשכונת קשת יום של פשע וסמים. האם, אליס ז”ל, עבדה כתופרת והשלימה הכנסה בניקיון ומרסל עזרה לה בעבודות הניקיון. בבית הספר השתדלה מאוד מרסל ולמרות שהמורה לכימיה בתיכון אמרה שהיא אפס בכימיה, הפכה

שיתוף בפייסבוק
שיתוף בוואצאפ
שיתוף במייל

האמרה "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", מתארת נכונה את הדרך הארוכה שעשתה פרופסור מרסל מחלוף, שגדלה עם אם חד הורית בדירה קטנה ברובע ב' באשדוד ועד למרום מעמדה כאחת החוקרות הנודעות בעולם בתחום מחקר הסרטן ובתחום הנדסת רקמת הלב. זה גם נכון לגבי המורה שלה לכימיה, שזלזלה ביכולותיה של פרופסור מחלוף ואמרה לה שהיא "אפס בכימיה".

מחלוף, בת 55 נשואה ליגאל, אביר נעוריה ואם ל- 3 ילדים. היא נולדה במרוקו ובגיל שנה עלתה ארצה עם אמא שלה אליס אביטבול ועם סבתה לאשדוד. מחלוף, גדלה בדירה צנועה ברובע ב', למדה בבית הספר היסודי "אחדות" ובתיכון מקיף א'. בסיום התיכון התגייסה לצה"ל ושירתה כטכנאית קשר.

לאחר הצבא, בשנת 1984 נרשמה ללימודים במחלקה למדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים. עם סיום התואר הראשון המשיכה לתואר שני במחלקה להנדסה ביו רפואית והנדסה כימית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, ובסיום המשיכה לתואר שלישי במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה גם בבאר שבע. לאחר קבלת הדוקטורט בשנת 1997 נסעה ללימודי פוסט דוקטורט בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד בבוסטון. בשנת 2001 היא הגיעה לטכניון בחיפה, בה היא מתגוררת כיום ומשמשת כדיקנית הפקולטה להנדסה ביוטכנולוגיה ומזון. פרופסור מחלוף נחשבת גם כחוקרת פורצת דרך בחקר הסרטן ובהנדסת רקמת הלב.

18824588522

בראיון מרתק איתה לאשדוד10 היא מספרת על ילדותה באשדוד, על המשאלה שלה להפוך את הסרטן למחלה כרונית, ועל ההתרגשות שלה כשהדליקה משואה ביום העצמאות.

מרסל עלתה בגיל שנה עם אמא וסבתה ממרוקו. עם אביה שנותר במרוקו לא נשמר הקשר. "הגענו, אמא, סבתא ואני לאשדוד לדירה ברחוב אבן גבירול ברובע ב' דירת 2 חד', 48 מ"ר. שכונה שהייתה מאוד כייפית, מאוד תוססת כי היו הרבה עולים, הרבה ילדים. כמובן כולם היו יוצאי מרוקו".

לקראת גיל יותר מבוגר מחטיבה ומאילך השכונה שינתה את הצביון, כיוון שאלה שיתאפשר להם כלכלית עזבו למקומות יותר טובים. "אנחנו עדיין נשארנו שם ולאט לאט נכנסו יותר מיעוטי יכולת, הרבה אנשים בעייתיים, כאלה שגידלו סמים בגינה, עבריינים יותר. זו לא הייתה שכונה נעימה, אבל זה היה המקום שלנו. עד שלא הלכתי לתואר ראשון, התחתנתי ועברתי לערד הייתי באשדוד".

99

״הגנים של אמא בתוכי״

בימים ההם, החיים לאם חד הורית היו קשים ולא היה אז סיוע מהרשויות. "אמא נאבקה לפרנס אותנו" היא משחזרת. "סבתא שלי הייתה בשבילי הכל. אמא שלי עבדה מאוד מאוד קשה. היא הייתה מנהלת בחברה תפירה, זה היה הכישרון שלה, היא הייתה תופרת מעולה, וסבתא שלי טיפלה בי והיא לצערי קיבלה התקפת לב ונפטרה. נשארנו אמא שלי ואני והיא גידלה אותי לבד, וזה היה מאוד קשה. נשארנו בבית אני והיא ביחד".

בנוסף, לעבודה בתפירה עבדה האם בניקיון ומרסל עזרה לה בעבודות הניקיון. כאשר החלו בעיות בריאות אצל אמה, נהגה מחלוף לנקות בעצמה. כשהיא מספרת על ילדותה, ניכר שלמרות הקשיים הכלכליים הייתה לה ילדות מלאה באהבה. למרות שנאלצה לעבוד בניקיון אין בה שמץ של מרירות, והיא מספרת שזה עזר לה לקבל עבודות.

7547356735634

נשמע בקולך שאת מלאת געגועים לאימך..

"הייתה לי אמא מיוחדת מאוד. היא תמיד נהגה לומר לי ללמוד ולהגיע למשהו. אמרה לי 'את לא צריכה להיות כמוני'. למדתי ממנה להיאבק. כשהקמתי בית לקחתי אותה אלי, עברנו לערד והיא הייתה איתנו. גם כשנסענו לארה"ב אמא באה איתנו. אמא מאוד אהבה את בעלי והוא אותה. היא הייתה איתנו. בשנה האחרונה בארה"ב היא חזרה בשל מצב הבריאות שלה. היא חלתה ב-LS ניוון שרירים. חזרתי מארה"ב לארץ כדי לטפל בה. היא הייתה מאושפזת בבית חולים ומשם עברה למוסד שיקומי 'בית רבקה'. 3 שנים היא הייתה שם עד שנפטרה ב-2004. עבדתי באותה תקופה בחיפה ונסעתי כל יום מחיפה לפ"ת להיות איתה. 3 שנים מאוד קשות. היא נפטרה בגיל 75. בעלי נשאר עם הילדים. היא לא זכתה לראות את ההצלחה שלי, אבל הגנים שלה בתוכי ואני מאוד מאוד מתגעגעת אליה".

את בעלה, יגאל גם הוא מאשדוד הכירה דרך חברים. "הוא היה שכבה מעליי בבית הספר התיכון, והתחלנו לצאת מסוף כיתה י' תחילת י"א. כמעט 40 שנה אנחנו ביחד. אחרי הצבא הוא השלים בגרות, התקבל גם להנדסאים אך לא סיים כי קיבל משרה מאוד חשובה במוטורולה ולכן עברנו לגור בערד. אני גמרתי תואר בירושלים, ועברנו לערד שם הוא התקבל בחברה ואח"כ שנסענו לארה"ב הוא ויתר על כל הדברים האלה, למעני. שאלתי אותו אז כשהוא הסכים לבוא איתי 'איך נסתדר? איפה תעבוד?', והוא ענה שאפילו במקדולנד אם צריך. כשחזרנו עברנו לחיפה. היה מצב כלכלי בארץ פחות טוב, הייתה תקופת שפל, גם הבנו ששנינו לא יכולים 24 שעות להיות בעבודה. מישהו צריך להיות גם זמין לבית. היה לו את הוראת נהיגה ביד והוא החליט לנסות את זה ועד היום הוא עוסק את זה ומאוד אוהב את זה. יש אנשים שרואים בו מנטור עד היום הוא מורה לנהיגה. יש לו פסיכולוגיה מאוד מיוחדת לבן אדם הזה"

את בכלל רצית להיות רופאה לא מדענית, לא?

"נכון. בגלל מחלות של סבתא ואמא ביליתי עם אמא כל כך הרבה זמן בבית חולים, והבנתי שאני רוצה להיות בדיוק כמו הרופא בחלוק הלבן שעוזר לאנשים. גם ככה נמשכתי למדעים באופן טבעי. לא התקבלתי והלכתי על מחקר ואני לא מצטערת. אני חושבת שאני נמצאת במקום איפה שבדיוק אני צריכה להיות ואין בי רגע חרטה. לא הייתי מחליפה את המחקר. מצאתי את הדרך שלי לעולם הרפואי בדלת אחרת. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה מתחילת הדרך. מאוד עזרו לי בפקולטה, אז הרגשתי בבית. הבן שלי לומד רפואה היום".

למרות שהיא נחשבת פורצת דרך בתחומה ומדענית מוכרת ומוערכת וזכתה במספר פרסי יוקרה בינלאומית על ההישגים שלה היא נותרה צנועה. "אם אני אצליח לעזור לחולה אחד שכבר כל התרופות הקיימות לא עוזרות אז זה הפרס הכי גדול שאפשר" היא אומרת ומציינת כי אי אפשר אולי למגר את הסרטן ומדגישה כי "עם הטכנולוגיה נוכל להפוך אותה לכרונית. שאפשר יהיה לחיות איתה. זה כבר משהו, להנגיש טיפולים במיוחד לאנשים שכרגע הם מחוץ למעגל בגלל שהם לא מתאימים גנטית או לא מגיבים לטיפולים. לכן אם ננגיש יותר אנשים אז כבר עשינו משהו".

גרה בחיפה והלב באשדוד

כיום היא מתגוררת בחיפה קרוב לטכניון. אבל את אשדוד לא שוכחת. היא רכשה את הדירה ברובע ב' בה גדלה, ומגיעה לאשדוד פעם בשבועיים לבקר את חמותה ואת הגיס שלה, שמתגוררים באשדוד. את שאר האחים הגרים בקרבת אשדוד, ואת החברים שנותרו לה מאשדוד.

יש סיכוי שתחזרי לאשדוד?

"תראי גם שהיה סיכוי שאני אגור מחוץ לחיפה הבנתי שזה לא אקטואלי. אני צריכה לגור ליד העבודה. אפילו הדירה שבחרתי היא כזאת שמבחינת תחבורה אני לא צריכה הרבה זמן להגיע לעבודה. את הדירה באשדוד קניתי. אנחנו מבקרים המון, אוהבים את העיר הזאת מאוד. אגב, נתתי הרצאות לא מזמן במקיף א', ובאלת"א".

פרופסור מחלוף מספרת שמחמם את ליבה החום והפרגון שהיא מקבלת מתושבי אשדוד שקוראים או צופים בכתבות על הצלחתה."הרבה מהשכנים מתקשרים אליי אלה שהיינו בקשר חזק אחרי שראו את כל הכתבות, זה היה מאוד מרגש.".

ביום העצמאות האחרון הדלקת משואה איך הרגשת?

"הייתי בשמיים. בשבילי זה היה הפרס הכי גדול. ההכרה הזאת של העם. עם ישראל. אני תמיד, אישית, הייתי כרוכה אחרי טקס המשואות. אצלנו בבית זה היה מאוד חשוב. אמא שלי ואני היינו יושבות רואות את הטקס ויהי מה, ורק אח"כ יוצאות לחגיגות העצמאות. תמיד הערצתי את האנשים שזכו להדליק את המשואה. אני מקווה שזה יישאר תמיד ככה. ותמיד חשבתי איך הם נבחרים? איך זה קורה?, אבל אף פעם לא חשבתי שגם אני אזכה לזה".

הייתה התרגשות?

"התרגשות גדולה. אני לא יכולה להסביר. פשוט זה היה משהו כמו לאבד שליטה על הכל. לא רק אני, גם המשפחה שלי, בעלי והילדים שלא ראו כל כך הרבה את טקסי המשואות חוו את זה מהשורה הראשונה, מה שנקרא. אני עדיין באופוריה, לא נרגעתי עדיין ממנה. לראות שאתה נוגע בכל כך הרבה אנשים. לא תיארתי לעצמי, אבל בשבילי זה הכבוד שאפשר לתת לי. מתנה כזאת, זה חבל על הזמן. עד היום אני לא יודעת איך הגעתי להדליק משואה ומי הציע אותי”.

528563636

יש לך מסר לצעירים שיש להם קשיים?

"בהרצאה שלי במקיף א' שהתקיימה השבוע, היו תלמידים מצטיינים במדעים אבל באו עוד תלמידים מפרויקט צוערים של מקיף א', שדיברו איתי ואמרו לי 'אבל אין לי מתמטיקה 5 יח' ומי ייתן לי את הכסף?' וסיפרתי להם שאני הייתי גם במקום הזה, והיום יש עוד הרבה יותר אפשרויות מאשר היה אז. אין היום דבר כזה שילד לא יתקבל ללימודים אקדמאיים בגלל כסף. יש היום כל כך הרבה מלגות, כל כך הרבה עזרות, לכן אמרתי להם שזה לא פקטור. השאלה מה אתם עושים, להיכנס לעולמות שאתם רוצים. וכל עוד אתה עושה הכל כדי להשיג את המטרה שלך אתה תשיג. זה שאין לכם 5 יח' במתמטיקה, זה לא אומר שאתם לא טובים. מה שחשוב שאם יש לך חלום ואתה רוצה להיות משהו מסוים פשוט תעשה הכל למצוא את הדרך".

ובכל זאת יש צעירים שכן קשה להם

"נכון לצעירים היום קשה. הדרך לא קלה. הייתי רוצה שנעזור הרבה יותר לפריפריה מאשר למיינסטרים כי זה לא רק עניין כלכלי זה עניין של חיזוק הביטחון בצעירים האלה, שגדלים במקומות האלה, ששם אף אחד לא מעודד אותם להישגים האלה או לפעמים אפילו שהם לא יודעים ממקום של בורות. אין להם את הידע והם לא נחשפים לו. אין להם את הידע הבסיסי להשיג את מה שהם רוצים. אין מי שידריך אותם, ייתן את ההכוונה הזאת. ואח"כ הם מרגישים החמצה. כשהם פוגשים אחת כמוני ואני מקפידה ללכת להרבה בתי ספר. מאוד חשוב לי וחוץ מלהגיד מי זאת מרסל מחלוף שזה לא מעניין, התחלתי להבין עד כמה יש לנו בעיות כאלה. פער, יש עדיין פער רציני, עדיין יש פריפריה, עדיין המצב הסוציו אקונומי מאוד משפיע על איך תהיה ומה תהיה, ולכן אני מקפידה לנסוע לבתי ספר”.

הצטרפו לקבוצת הוואצאפ של אשדוד 10:
כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
דילוג לתוכן