מהתביעה עולה כי לפני כארבע שנים בשעת צהריים א' המתינה לקו 10 בדרכה מביתה לעבודה וכאשר הגיע לתחנה , האוטובוס עצר באמצע הכביש, במרחק מהמדרכה וכשהאשה ירדה מן המדרכה לכביש בדרכה לעלות לאוטובוס, דרכה על בור בכביש איבדה את שיווי המשקל ונפלה.
לדברי בא כוחה, המפגע בכביש יצר שינוי ממשי ופתאומי ממפלס הגובה האחיד של הכביש והיווה מכשול מסוכן לעוברים ושבים ולכן על העירייה לפצותה ומכיוון שהאוטובוס החנה באמצע הכביש המדובר בתאונת דרכים ולכן היא זכאית לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בתביעה טוען עו"ד דותן לינדנברג כי אם התאונה לא תוכר כתאונת דרכים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, חובת הפיצוי תהיה על העירייה בהתאם לפקודת הנזיקין.
ממקום התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס מד"א למרכז הרפואי 'קפלן', שם אובחן כי היא סובלת מנקע חמור בקרסול ימין שהצריך גיבוס הרגל.
כיוון שהתאונה קרתה בדרכה לעבודה, המוסד לביטוח הכיר בתאונה כתאונת עבודה ונתנה לה פיצוי מתאים. בתביעה נטען כי לתובעת נגרם ויגרם כאב וסבל בשיעור ניכר ביותר, בשל הנקע בקרסול ימין, החולשה, הרגישות ומגבלות התנועה. כתוצאה מנכותה הרפואית והתפקודית נאלצה התובעת להימנע מביצוע פעולות חברתיות שנהגה להשתתף בהן בעבר כמו פעילות גופנית וספורטיבית ויציאה לטיולים רגליים.
בא כוחה טוען בתביעה כי התאונה קרתה בין היתר כי עיריית אשדוד לא פעלה כעירייה סבירה, לא תחזקה הכביש ולא דאגה להזהיר את הולכי הרגל מפני הבור ליד תחנת האוטובוס וכי היה עליה לתקן הליקויים או לפחות למנוע הגישה והשימוש במקום כל עוד לא תוקן הליקוי המסוכן.
הנפגעת תובעת לקבל פיצוי בגין הפסדי שכר, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, כאב וסבל.
טרם הוגש כתב הגנה.
