המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר במחלת האסטמה של רתך מאשדוד כמחלת מקצוע וגם לאחר שבא כוחו עו"ד דותן לינדנברג ערער על הקביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הביטוח הלאומי התעקש שלא להכיר במחלה כמחלת מקצוע. בית הדין קיבל בתחילה את עמדת הביטוח הלאומי שלא להיענות לבקשת עוה"ד, שבית הדין ימנה מומחה ריאות מטעמו כי בית המשפט מינה מומחה לרפואה תעסוקתית. אך לאחר בקשה נוספת בית הדין נעתר למינוי המומחה הנוסף.
ההתעקשות השתלמה: ד"ר שבתאי ורסנו, המומחה בתחום הריאות שמינה בית הדין, קבע שיש קשר סיבתי בין עבודתו של הרתך לבין מחלת האסטמה ממנה הוא סובל, מכיוון שריתוך של ברזל צבוע או נירוסטה עלול לגרום לאסטמה בשל מרכיבים כגון ניקל ואיזוציאנטים הנשאפים לתוך הריאות. המומחה קבע כי שאיפות זעירות ובלתי הפיכות של חומרים אלה השפיעו על התפתחות מחלת האסטמה של הרתך, בן 52, תושב אשדוד.
בעקבות קביעת מומחה הריאות, הביטוח הלאומי שטען בתחילה כי מחלת האסטמה נגרמה כתוצאה מתחלואה טבעית, השמנת יתר ויתר לחץ דם, חזר בו והחליט להכיר בכך שישנו קשר סיבתי בין מחלת האסטמה לתנאי עבודתו.
בערעור לבית הדין טען עו"ד דותן לינדנברג העסק בתביעות בגין נזקי גוף, כי הרתך שעבד בריתוך בשני מפעלים באשדוד במשך 10 שנים, החל לסבול לפני מספר שנים לסבול מבעיות נשימה שבאו לידי ביטוי בהתקפי שיעול, אסטמה, קוצר נשימה, צפצופים, דום נשימה והפרעה חסימתית בינונית בשתי הריאות.
מכון רפואת שינה קבע לפני כשנתיים כי הרתך סובל מהפסקות נשימה תוך כדי שינה, למרות שימוש במכשיר CPAP – מכשיר הנשמה זעיר למניעת דום נשימה וכי הוא מתעורר מספר פעמים במהלך הלילה.
לאור הכרת הביטוח הלאומי בקשר הסיבתי בין מחלת האסטמה לתנאי עבודתו כרתך, התובע הופנה לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות ואת הפיצוי או הקצבה המגיעים לו מהביטוח הלאומי.
