1 בספטמבר בצל הקורונה

הטור השבועי של אורלי עצבנית

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

הראשון בספטמבר הגיע גם השנה,
אך ההרגשה מעולם לא הייתה כל כך משונה.
הקורונה עדיין נושפת בעורפינו,
מהתלת בנו ומדירה שינה מעינינו.
אנחנו, האנשים הבוגרים עדיין לא בדיוק מבינים,
אז שוו בנפשותיכם, מה מתחולל בנפשם של הקטנים.
ואני מביטה על נכדי ואין בהם את ההתרגשות שהייתה בעבר,
כי גם הם כמונו כנראה, לא יודעים מה יביא איתו המחר.
האחד בספטמבר הגיע, שנת הלימודים נפתחה,
ורצון כולנו שתהא מוצלחת, בריאה וברוכה.
אבל אתה לא יכול שלא לחשוב ולתהות,
אתה לא יכול לנתק מחשבותיך מגן הזוועות.
אתה שולח ילד תמים לגן הילדים,
ומקווה שהוא וכל יתר חבריו החמודים,
יזכו בגננת נעימת פנים ואדיבה,
שתעטוף אותם בחום ואהבה.
ויש את הילדים שביום הזה יחלו את לימודיהם בבית הספר,
ואתה מתפלל שכל אחד מהם יפגוש מורה לחיים, שידריך אותו מה נכון ומה בסדר.
ואתה מבקש בכל לבך שלילד שלך יהיו הרבה חברים,
כי מה הם חיינו בלי רעות ובלי חדוות נעורים?
אתה רוצה כל כך שהחיוך ילווה את ילדך באשר ילך,
שיהיה לו טוב ובדרך הישר יתחנך.
הציפיות מהשנה החדשה הן לא מוגזמות כלל וכלל,
אני לדוגמא, מעולם לא ביקשתי שהבן שלי יהיה מדען חלל.
לא היו לי שאיפות נעלות וגדולות בשבילו ובשביל יתר אחיו,
תמיד רציתי שיהיה אדם טוב, שידע לאהוב ויהיה נאהב.
היו לי חברות שהציונים של ילדיהן היו הדבר החשוב ביותר בעיניהן,
אין לי בעיה עם הרצון להצליח, להיות מצוין ולרצות שהציון 10 יופיע בתעודה כמה שיותר,
יש לי בעיה כשזה הופך להיות הדבר החשוב ביותר.
מעולם לא התיימרתי להיות מחנכת דגולה לילדי,
נהפוך הוא, לעיתים דרך התנהלותי עם בני, הפכה לשיחה בקרב חברותי.
הן טענו שאם מבטיחים לילד דבר כלשהו, חובה לקיים בכל מחיר,
ואני אמרתי שהבטחה זה לא ברזל ואפילו לא קיר.
אפשר להפר הבטחה, לילד לא יקרה דבר,
זה אפילו שיעור לחיים, שיעור נהדר.
לא כל שיבטיחו לנו בחיינו אכן יתקיים,
לעיתים מכורח הנסיבות ואף אחד לא ממש אשם.
אני גם טענתי שאין צורך לשכן ילדים בחדרים נפרדים,
במיוחד בגילאים קרובים, גם אם ידינו משגת ואנו אמידים.
ילדי שלי גדלו בלי הפרדת כוחות,
מחשב אחד לכולם, טלויזיה אחת לכולם והאמינו לי, הכל זרם על מי מנוחות.
וזו הסיבה לדעתי שהיום הם חברים טובים,
מעריכים אחד את השני, נפגשים הרבה, מפרגנים ואוהבים.
והקורונה הזאת שפרצה אל חיינו,
לימדה אותנו להשתנות בעל כורחינו.
גם אם זה לתקופה מוגבלת, קרה פה דבר נהדר,
חלק מאיתנו השכיל להבין שהנהנתנות היא לא העיקר.
הנה חלף לו קיץ, חם כמו כל שנה,
ולא העמסתם את כל המשפחה לרודוס או לוארנה.
שרדתם בלי לנסוע לחו"ל עם טפכם, כאילו אין מחר,
נשארתם בארץ נגד רצונכם וראו זה פלא, לא קרה לכם דבר!
יכול להיות שהקורונה הזאת עשתה קצת סדר בבלאגן,
יכול להיות שעוד תבינו שהכל נמצא מתחת לאף, ממש כאן!
והכי חשוב, שתסבירו לדור ההמשך שלכם, ליוצאי חלציכם, לאלה שהתחילו ללמוד בבתי ספר ובגני הילדים,
שלא כל הנוצץ זהב, שהפשוט והצנוע עושה אותנו אנשים טובים יותר ומיוחדים.
למדו אותם מבית לקבל את השונה והאחר,
לדעת לאהוב, לתת, לפעמים גם לוותר.
שתהא זו שנה נפלאה לכולם…
בעזרתנו ובעזרתו של בורא עולם.

דילוג לתוכן