ביום חמישי בערב חמישה ילדים נכנסו לים והחלט לטבוע, כשבמזל חבורת גולשים זיהתה את המצוקה שלהם ונחלצה לעזרתם. מוריס בן שימול הינו גולש ותיק שמחלק את זמנו בין עסקיו השונים כבעלים של הגלריה לריהוט בקניון ה״סימול״, רשת החנויות ׳בסטה בשוק׳ לבין אהבתו הגדולה לים. בתוכנית ׳העולם הבוקר׳ סיפר השבוע מוריס את הרגע בו הבין שיש ילדים בסכנה חיים בים, האם הם עצמם היו בסכנת חיים בגלל שנכנסו לים והאם בכלל כדאי להיכנס לים בערב?
מוריס, תנסה לשחזר את הרגע, שבו אתה מבין שחמישה ילדים בתשע בערב, נמצאים במצוקה אמיתית בין חיים למוות?
״האמת שכן, היה נס גדול. קודם כל לא הייתי לבד, היו איתי עוד כמה גולשים, אבי לוי, יונתן שפק, אלמוג בוקרה שעזרו לנו, שהם היו קודקודים מאוד גדולים בחילוץ. גלשנו בלילה מה שאנחנו נוהגים לעשות באשדוד, ושמענו את האמא צועקת ואנשים צועקים מהסלעים, שיש
בני משפחה טובעים. ישר חתרנו לכיוון הסלעים, לכיוון שלהם וראינו 3 ילדים, הם היו בעצם 4 זיהינו רק 3, כי הילדה הקטנה הקטנה שקעה במים. אבי שלף אותה ממש מהקרקעית ברגע האחרון מהסלעים אחרי שהיא בלעה מלא מים, הוא שם אותה על הגלשן, היא פלטה מלא מים עם חולות, אבל היא נשמה והיתה בהכרה, וראינו במערבולת צמוד לסלעים וממש הסתבכנו שם כי לא הצלחנו לצאת. ניסינו לצאת לכיוון החוף אבל הזרם לקח אותנו למעלה ונגמר לנו האוויר, תוך כדי שאנחנו נתקעים בסלעים כולנו עם הגלשנים והילדים עלינו, החלטנו שאנחנו
לא נלחמים נגד הזרם, מתחילים לעלות למעלה. הרעיון הוא שנעבור את הגלים, ניתן לזרם לקחת אותנו, ומשם נצא לחוף מבטחים. אז התחלנו לחתור לכיוון למעלה תוך כדי שאנחנו אוחזים בילדים חזק ועוברים את הגלים. הלכנו מסביב דרומה לכיוון החוף הדתי ומשם
יצאנו לכיוון החוף. הכל היה עניין של שניות, צרחות וצעקות במים ומשפחה גדולה שהיתה בפאניקה. הם קצת התפרעו ואנחנו גם נפצענו קצת מהסלעים. כי מה שאתם ראיתם בסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות, זה רק אחרי כמה דקות שתפסנו את הילדים. הסרטון לא מראה את הכל מהתחלה. היה נס גדול״
יש רגע של היסוס של האם בכלל להכנס?
״היה רגע שלא ידענו מה אנחנו עושים, נשברו עלינו גלים ענקיים בתוך הסלעים״.
היית בסכנה בעצמך בשל גובה?
״כן הרגשתי, גם אבי נתקע בסלעים בברכיים, קיבלנו מלא מכות, הגלשנים התפוצצו, אבל לא ויתרנו נלחמנו, ונלחמנו ברוך השם״.
המשפחה מדהימה מירושלים, דיברנו איתם הבוקר, אנחנו בקשר טוב. הם קצת בפאניקה, האמא איבדה את האבא לפני שנתיים, והיום האזכרה״.
מה המסר שיש לך להעביר?
״אסור להכנס לחוף ללא מצילים. הפעם זה נגמר בנס ובשלום״.
אמם של הילדים: ׳ניסים של ממש, למלאכים של ממש׳
אמם של הילדים שיתפה את הנס: ״ערב שבת, כמעט סוף השנה, ובחוויה מנס עצום. אמש, ירדנו לשכשך רגלינו על שפת הים.
בתי בת השבע, מייד עם כניסתה למים, בהיותה במים הרדודים, נקלעה למערבולת קשה ואכזרית, המאיימת ולא מרפה.
ילדי נרתמו לסייע ולהצילה, אך המערבולת עוצמתית יותר, מהווה איום ממשי לקבוצת ילדים הנאבקים על חיי אחותם, ועל חייהם, מטבע הדברים, דקות ארוכות הנראות כנצח.
באורח נס של ממש, קבוצת גולשים, מלאכים אמיתיים, שהפכו לחלק אינטגרלי מהאנשים היקרים, הקרובים לליבי: מוריס בן שימול, אבי לוי, ויאיר ברדה פקדו את החוף. קריאות ושריקות המתרחצים והסובבים העירו לתשומת ליבם על הסכנה העצומה, שחווים ילדי. הם קרבו ברגע, מעומק הים, עם גלשניהם, ובמשך דקות, נאבקו להציל את ילדי ולהביאם לחוף מבטחים. אלו היו דקות קשות, מלאות בתפילה ובחשש עצום. ניסים של ממש למלאכים של ממש. שכל רצונם הטהור לסייע לילדי הטהורים, הניב הצלחה, לצד התרגשות שלא ניתן לתארה במילים. אנטיתזה של ממש. "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"!!! גאה להיות חלק מהעם שלנו, כולו חסד, נתינה ואהבת חינם, עד מסירות נפש וסכנת חיים״.
האחות הגדולה: ״יש לגולשים אהבת חינם״
שני האחות הגדולה מספרת: ״ביום חמישי שעבר הגענו לאשדוד מירושלים, כדי לעשות פעילות ימית במרינה באשדוד. כשסיימנו את הפעילות, טיילנו בחוף ׳גיל׳ הסמוך ואחותי הקטנה בת ה-7 רצתה לכנס לשטוף את הרגליים בים. היא נכנסה ולא שמה לב שיש מערבולת, וכבר לא הצליחה לצאת. שראינו את המצוקה שלה, אני ושלושת אחיי נכנסו גם לנסות להצילה וגם אנחנו נכנסנו למערבולת. הגלים היו גבוהים מאוד ומצאנו את עצמו חסרי אונים והתחלנו לטבוע. כמו נס מן השמיים, היו לידנו גולשים שגלשו לכיוון שלהם והחלו להציל אותנו מבין הגלים. הייתה בגולשים האלו אהבת חינם. הם ממש כמו מלאכים צדיקים, אין לי דרך אחרת לתאר אותם״. המשפחה איבדה את אב המשפחה מדום נשימה לפני כשנתיים. ״אין ספק שאלוהים שלח לנו אותם וזה נס אדיר שקרה לנו. אני רוצה שניקח את אהבת החינם שיש לגולשים ונביא על כל עם ישראל״.
אבי לוי הגולש שהציל: ״האמא אמרה לי ׳תיקח לי אחד-שניים, אבל אל תיקח לי את כולם׳״
״ביום חמישי אשתי רצתה שאבוא לטייל איתה עם הבנות לפסטיבל ׳ים תיכון׳, כי נועה קירל הופיעה. אמרתי לה שבא לי ללכת לגלוש בים. התקשרתי למוריס והצעתי לו לבוא לגלוש. היינו בתוך המים, לא קרוב לסלעים היכן שהילדים שהו. אחד החברים שלנו יאיר ברדה עמד על הסלעים התחיל לצעוק ולשרוק לנו וכיוון לעבר ילדים שהם נסחפים לעומק, כשילדה הקטנה כבר שקעה מתחת למים ובולעת מים. הגעתי אליה ומשכתי אותה, ביקשתי ממנה מאחותה הגדולה להחזיק את הגלשן, אני מחזיק את שתיהן ובכל גל שמגיע אני מחזיק את שתיהן והגלשן שלא יפלו, והפחד הגדול היה שניסחף לכיוון הסלעים. ואז מוריס העלה את האח על הגלשן שלו, ויהונתן צ׳רפק הצליח להעלות ילד נוסף, ואנחנו כבר בתוך מערבולת, ואז מה שעשינו, חתרנו לעומק ואז יצאנו, כי אחרת מתוך המערבולת לא ניתן לצאת. האדרנלין התפוצץ לנו בגוף, היה לנו לחץ מטורף. פחדנו שחס וחלילה לא נצליח להציל ילד מתוך חמשת האחים. גם הגולש ללה ז׳אנו ואלמוג בוקרה הגיעו לעזרתנו. היה ים מאוד קשה, זרמים קשים, ודגל שחור. האמא אמרה לי שמאז מות בעלה, היא חרדה לשבעת ילדיה ומאוד מפחדת עליהם. היא אמרה לי: תיקח לי אחד-שניים אבל אל תיקח לי את כולם, והמשפט הזה מלווה אותי ולא עוזב אותי. היה נס גדול. אני מודה לאלוהים שהייתי שם והצלחנו להציל אותם. בבקשה אל תכנסו לחופים שאין בהם שירותי הצלה, אפילו לא לשכשך את כף הרגל״.
