בכתב התביעה חושף חליווה, כי מדובר במעשים העולים כדי פליליים לכאורה הנוגעים בעיקר לבן זקן, שהתגלה כמי שאינו בוחל באמצעים, לרבות מעשים פליליים לכאורה הנגועים על פניו גם בעבירות מס קשות והלבנת הון, על מנת להתפיח את כיסו ואת כיס שותפו אברהם נניקשווילי, שנידון למאסר של 21 חודשי מאסר בפועל המרצה אותם היום, בגין מתן שוחד לשר פואד בן אליעזר שהיה שר הבטחון לשעבר, על חשבון חברת ״מנור״ שבה שותף מוריס חליווה.
מוריס חליווה, תושב אשדוד, צמח ברובע ג' (׳אשטרום) נער שובב בשכונה. הוא עזב את הארץ לגרמניה, שם התעסק במועדוני לילה, ושם הכיר את אביו של בן זקן – תושב אשדוד. על רקע ההיכרות בין אביו של בן זקן לבין חליווה, הם הפכו לחברים ושותפים עסקיים, ובשנת 2004 יחד עם מקורביו של בן זקן – אברהם נניקשווילי וחיים רביבו הקימו את חברת "מנור". בן זקן ונניקשווילי מחזיקים כל אחד ב-34.5% מחבר "מנור", ומוריס חליווה מחזיק ב-31%.
החברה מחזיקה בקרקעות במתחם מע"ר דרום, יהלום נדלני, עם זכויות מקרקעין יקרות ערך, סמוך לקו החוף. החברה בראשותו של בן זקן וקשריו בעירייה קידמה תוכנית לבניית אלפי יחידות דיור, שכל דירה עולה למעלה משלושה מיליון ₪. מדובר באלפי יחידות דיור, שיגרמו לצפיפות הקשה ביותר בעיר.
מכתב התביעה עולה כי חליווה מתגורר בחו"ל, הפקיד בידי בן זקן את ניהול חברת "מנור" ונתן בו אמון רב. חלפו כעשר שנים, בן זקן וחליווה הסתכסכו, לאחר שגילה שמאחורי גבו על פי כתב התביעה, השניים – בן זקן ונניקשווילי העמיסו על חברת "מנור" הוצאות אישיות ופרטיות, מעסקים אחרים של בן זקן שאינן קשורים לחברת "מנור".
סכסוך משפטי עם חילופי השמצות הדדיות קשות, נמשך מזה כשבע שנים, בכתב התביעה לבית המשפט טוען חליווה, שבן זקן ונניקשווילי בזזו את נכסיו וכספי חברת "מנור" המשותפת בסך 100 מיליון ₪ (מאה מיליון ₪). בכתב ההגנה הכחישו השניים את הטענות והגישו תביעה כנגד שבה הם טענו שמוריס חליווה מסרב להחזיר להם הלוואות של מיליוני שקלים, לאחר שש שנים (בשנת 2021) הגיעו לפשרה שהסדיר את מערכת היחסים, ואת האופן שבו יימכרו כל המגרשים שבבעלות החברה. גם אחרי הסכם הפשרה הסכסוך לא הסתיים, חליווה דרש לאכיפת הסכם הפשרה, ואילו בן זקן ונניקשווילי דרשו את ביטולו.
אולם בשנתיים שחלפו מאז ההסכם טוען חליווה בתביעתו נגד השניים שנתגלו לו אירועים חמורים העולים כדי מעשה תרמית שהתגלו בשנתיים האחרונות. חליווה לא הסתפק בתביעה מול השניים, גם נגד נושאי משרות ודירקטורים בחברת "מנור" המכונים "בובות הסרות למרותו". בין הנתבעים חיים רביבו ששימש דירקטור בחברת "מנור" עו"ד מירב גולן (אלמוזנינו) אחותו של בן זקן ששימשה יועצת משפטית של החברה, מנכ"ל מנור שהוא איש אמונו של בן זקן, גם בחברות אחרות נוספות שלו.
פנייתו של מוריס חליווה לבית המשפט חושף לראשונה מידע חמורים עם עדויות ומסמכים שהשיג חליווה, התומכים לכאורה בטענתו לביצוע מעשי גזל ותרמית פליליים מצד בן זקן.
הבקשה שהוגשה ע"י עורכי הדין חן בכר, עו"ד רומן גורלניק ועו"ד ארז דר לולו, ממשרד ליפא מאיר, מתמקדת בעסקאות שעשתה חברת "מנור" בהובלת ג'קי בן זקן למכירת מגרשים במתחם מע"ר לפני כמה שנים, הטענות החוזרות בבקשה לבית המשפט הן, שבכמה מקרים בן זקן פעל בסתר מול החברות הרוכשות באופן בו הוא ניסה למקסם את התמורה האישית שיקבל ביחד עם נניקשווילי על חשבון מנור, באופן שגזל מחברת "מנור" כשמונים מיליון ₪.
בתביעתו מפרט חליווה מספר מקרים, הראשון המועלה בבקשה הוא בעסקאות שביצעה בשנת 2009 חברת "מנור" עם חברת "לי-דה" בבעלות יהודה אמסילי, חברת "מנור" מכרה לאמסילי שני מגרשים עם זכויות לבניית שלושה בניינים עם 53 יחידות דיור כל אחד. בהסכם המכר נכתב שהתנאי למכירה ייאסר על חברת "אמסילי" להגיש תוכנית להוספת יחידות דיור, כי הדבר עלול לפגוע באינטרסים של "מנור" המחזיקה עוד מגרשים במתחם. בניגוד להסכם הגישה חברת "לי-דה" שבבעלות "אמסילי" תוכנית לוועדה המחוזית וביקשה תוספת של 77 יחידות דיור, בקשה המהווה הפרת ההסכם, למרות הפגיעה הקשה בחברת "מנור, סירבה להגיש התנגדות לוועדה המחוזית. לעומת זה חברות אחרות בעלות זכויות במע"ר דרום התלוננו על הפגיעה החמורה בהן.
יתרה מזאת נטען בבקשתו של חליווה, כי בן זקן נחשב בעל השפעה על גורמי התכנון באשדוד, ואף השתתף בעצמו כתף אל כתף לצידו של אמסילי בעל חברת "לי-דה" בדיון בוועדה המחוזית, וסיוע לכך שהתוספת של 77 יאושרו בוועדה, למרות הפגיעה בחברת "מנור" שבה שותף חליווה. בהמשך חושף עמיר קורץ כתב כלכליסט מתוך כתב התביעה: "חליווה טוען שלא בכדי העניק בן זקן "סיוע אקטיבי" לאישור התוכנית על אף שפגעה במנור והפחיתה מזכויות הבניה שלה. לדבריו, רק לאחרונה הוא גילה הסכם התקשרות סודי שנחתם ב־2013 והוסתר ממנור וממנו, בין חברת סטאר־בר שבבעלות בן זקן ונניקשווילי לבין לי־דה, המזכה את סטאר־בר ב־350 אלף שקל עבור כל יחידת דיור נוספת שתאושר. ההסכם החשאי, נטען בבקשה, "חשף את האינטרס האמיתי שהיה לבעלי השליטה לאפשר ללי־דה להפר את ההסכמים עם מנור" ואת הסיבה לאי נקיטת פעולות מצידה ועמידה על זכויותיה החוזיות, המוערכות ב־21.5 מיליון שקל.
המקרה השני המועלה בבקשה נוגע לעסקאות למכירת שני מגרשים של מנור לחברת ש.ס אדיר מאשדוד. רק לאחרונה חליווה גילה, לטענתו, כי "נציגי ש.ס אדיר שילמו לג'קי 8 מיליון שקל במזומן 'מתחת לשולחן' במסגרת שלוש עסקאות שונות, כאשר 6 מיליון שקל מתוך הסכום המזומן שולם לג’קי בגין שתי עסקאות שחברת ש.ס אדיר ערכה עם מנור". לטענת חליווה, "במקום שמיליוני שקלים ישולמו לקופת מנור כחלק גלוי ורשמי מהתמורה האמיתית וגם ידווחו כדין לרשויות המס, שולמו כספים נוספים בהיחבא, ישירות לכיסו של ג’קי (ומשמע שגם לכיסו של אברהם)". למידע הדרמטי נחשף חליווה מלא אחר מבעל השליטה לשעבר בש.ס אדיר סמי אסולין (תמלול הקלטת השיחה ביניהם מצורף לבקשה) וגם קיבל ממנו מסמכים לחיזוק הטענות. בבקשה נטען שעל פי עדות אסולין, בן זקן קיבל ממנו ומשותפו דאז "מזוודות של כסף": 2 מיליון שקל ב"שחור" במסגרת עסקה אחת מול מנור ו־4 מיליון שקל במזומן בעסקה אחרת מולה, כאשר 2 מיליון שקל נוספים שולמו לבן זקן במזומן במסגרת עסקה שלישית שאינה קשורה לחברת "מנור".
בבקשה מתאר חליווה דרכים נוספות שבהן בן זקן דאג לכאורה לאינטרס הפרטי שלו על חשבון זה של מנור בנוגע לשתי העסקאות ומתואר האופן שבו הוא "מערבב" בין האינטרסים שלו ושל החברה. כך למשל, נטען שלאחד מהסכמי המכר מול ש.ס אדיר הוכנס סעיף לפיו מנור תפצה אותה ב־13 מיליון שקל אם העסקה למכירת המגרש תבוטל, כביכול עבור "השתתפות בעלויות מימון". אלא, שלפי הבקשה,"כל המצג בעניין עלויות המימון הוא 'בלוף אחד גדול'" – והן כלל לא היו קשורות לעסקה אלא חלק ממהלך מתוכנן שאפשר לבן זקן לקבל מש.ס אדיר הלוואה אישית, שהוסתרה (מכספים שהיא לוותה מגורם חוץ בנקאי). בנוסף, חשף אסולין בפני חליווה שבן זקן מכר לש.ס אדיר מאחורי גבו 16 יח"ד במגרש שבבעלות מנור, כאשר התמורה שולמה באמצעות ויתור על ריבית בגובה 8 מיליון שקל, שבן זקן היה חייב לש.ס אדיר על אותה הלוואה פרטית, ומי שלמעשה מימנה זאת הייתה חברת מנור.
חליווה טוען עוד שגילה לאחרונה מסמך שחשף ערבוב נוסף בין עסקיו של בן זקן, הקשור להלוואה בגובה 10 מיליון שקל, שלקחה חברה פרטית אחרת בשם סדה שבבעלות בן זקן ונניקשווילי מש.ס אדיר. לטענת חליווה, חלק מהתמורה על רכישת מגרש ממנור שולמה באמצעות קיזוז סכום ההלוואה שלקחה סדה, סכום שנגרע ממנור. עוד נטען שבן זקן ונניקשווילי הסתירו מרשויות המס את אותם 10 מיליון שקל שחברת ש.ס אדיר שילמה לסדה, כאשר מנור דיווחה שהעסקה למכירת המגרש בוצעה במחיר של 27.8 מיליון שקל, במקום 37.8 מיליון שקל. "מעשה חמור זה – שלכאורה הינו פלילי לחלוטין – חשף ועודנו חושף את החברה לסנקציות פליליות", נטען בבקשה.
במקרה אחר, נטען שבן זקן קידם באופן מחשיד ב־2012 הסכם הכולל פיצוי כספי ומתן שטחי מסחר לש.ס אדיר לאחר ביטול הסכם למכירת מגרש. חליווה טוען שלימים, בעדות שנחשף אליה מפיה של אחותו של חיים רביבו שעבדה אצל בן זקן, היא סיפרה לו שבן זקן קיבל מש.ס אדיר בסתר 5 דירות שהיו בשימוש בני משפחתו וכדורגלנים של קבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד שבבעלותו, בתמורה להענקת קומה מסחרית בבניין במגרש. בנוגע למו"מ נוסף הנוגע לביטול מכירת המגרש השני ממנור לש.ס אדיר, טוען חליווה, שבן זקן טרפד פשרה שהציעה ש.ס אדיר בשל אינטרסים עסקיים שלו ושל נניקשווילי בחברות האחרות, שגם הן ניהלו סכסוכים מול ש.ס אדיר, עד שבסופו של דבר מנור שילמה 5.5 מיליון שקל יותר. "מנור אולצה, בעל כורחה, לשלם מחיר משמעותי מכיסה עבור סילוק סכסוכים אחרים שכלל אינם שלה אלא של ג'קי ואברהם", נטען בבקשה.
ג׳קי בן זקן מסר בתגובה כי ״מדובר בתביעה חסרת כל בסיס אשר הינה ניסיון. השקיע לפני למעלה מ-15 שנים בחברת ״מנור״ הלוואת בעלים של 12 מיליון ש״ח, אשר הוחזרה לו במלואה ובנוסף עד היום קיבל בחלקו רווחים בהיקף של מעל 150 מיליון ש״ח".
חליווה בתגובה: "בן זקן משקר. אפילו את הסכום ההתחלתי לא קיבלתי חזרה. שקל אחד לא. הכל ממוסמך והכל רשום בתביעה. הוא מטעה. שקל אחד לא קיבלתי ואני יוכיח זאת עם כל המסמכים וההוכחות שיש בידי"
