אדלי, ילדה אהובה שלי, היום אנו לומדים שלפני אלפי שנים את הגאולה הביאו הנשים, בהשמעת קולן בלבד!
בעוד גברים צריכים היו להביא את השינוי בלחימה, אגו וכוחניות. לנו הנשים מספיק להשמיע את קולינו חזק וברור ומיד השינוי מגיע!
"ותיקח מרים הנביאה … את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ותען להם מרים שירו לה'…." (שמות טו, כ-כא).
אנו לא שרים כשאנו מפוחדים, מיואשים, עייפים או אחרי ארוחה כבדה. אנו שרים כשאנו מתגעגעים לאדם אהוב, כשאנו כמהים לזמנים טובים יותר, כשאנו חוגגים הישגים או מצפים להתגלות כלשהי. בימים אלו אני כמהה ומתגעגעת לבריאות שלנו, כמהה לזמנים טובים של אחדות ומצפה שתגיע עלינו בשורה של מנהיגות טובה יותר.
השירה הידועה ביותר מעשרת שירות הגאולה היא שירת הים, שירה שמתחילה אותה אישה, מרים! אחותם הבוגרת של משה ואהרון, ניצחה על ההדרן הנשי לשירת הים. שכן הייתה זו מרים, בעלת הבאר העמוקה של הרגש הנשי, שחוותה באמת את מר הגלות והרדיפות. מרים אף הייתה זו שניצבה ושמרה לבדה על התינוק הרך שבתיבת הגומא על גדת הנילוס רחב הידיים – שניחנה ביכולת נשית לסובלנות, שקידה ותקווה – מרים, ששמרה בערנות בלתי פוסקת על מי שעתיד היה להיות גואל עם ישראל.
אלו הנשים שחוו את המכה הקשה ביותר גם במשבר שאנו חווים אותו היום. אלו הנשים כיום שעסקיהן פשטו רגל, שאיבדו עבודות שהשיגו בעמל רב, אלו הנשים שרואות את ילדיהן קמלים מול מסכים. הנשים אז והיום חוות את המרירות של התקופה בחריפות רבה יותר מן הגברים, אולם אנו חזקות, ורק בנו יש את הכוח לשנות ולהילחם למען הילדים שלנו.
כיום, כשאנו עומדים בעיצומו של משבר אזרחי, כלכלי, מדיני וחברתי שכמותו לא ידעה מדינת ישראל, האישה היא שוב מי ששירתה נוקבת ביותר, שהתוף שלה חדור תקווה רבה יותר, שהמחול שלה הוא הלוחמני ביותר מחד אך השמח מכולם. כיום, כמו באותם ימים, הפתרון נמצא בידיים שלנו הנשים. צאו והשמיעו את קולכן, והילחמו על החיים שלנו! נשים יקרות, צאו והצטרפו אלי להחזיר את השפיות, ההיגיון והעוצמה למדינה שלנו, לבית שלנו!
ולך ילדה אהובה שלי, לא פעם ינסו להשתיק את קולך, להקטין אותך, לשים מעלייך תקרות זכוכית. הן לא נוגעות לך יפתי, כשתגדלי צאי והשמיעי את קולך חזק וברור, הילחמי כלביאה על מה שאת מאמינה בו. בינתיים אמא עושה זאת בשבילך…
שבת שלום יקרות ויקרים שלי
