לאור דחיית תביעות נגד חברות ביטוח בשל הטיעון של "הסעה בשכר", בתי המשפט יצטרכו להתמודד עם קשיים לכשתבוא סוגיית התחבורה השיתופית לפתחם. רצוי לכן לנהגים להכיר את המגבלות שקבעו התקנות לעניין זה.
מעט רקע: לפני 5 שנים החלה Waze להפעיל בישראל אפליקציה לשימוש בתחבורה שיתופית. לפני כשנתיים משרד התחבורה התקין תקנות חדשות לפיהן התשלום נועד לכסות את עלות הנסיעה בלבד ועליו להתחלק בשווה בין הנוסעים, כך שאסור בכל מקרה להרוויח מהנסיעות.
לכאורה, אם נהג אוסף נוסעים בדרכו לעבודה ו/או בחזרתו ממנה והתשלום הנגבה מכסה את עלות הנסיעה ותו לא – אזי אין מדובר בהסעה בשכר משום שהנסיעה לא מקיימת את שני התנאים הנדרשים לבחינת הסעה בשכר. ראשית, הנסיעה אינה בעלת צביון עסקי, שהרי הנהג נוסע לעבודתו ו/או מעבודתו בין כה וכה ואין מדובר בעסקו של הנהג. שנית, הסכום המשתלשל לכיסו של הנהג בתום הנסיעה, נועד לכסות רק את הוצאות הנסיעה ואין לנהג רווח נוסף. .
אבל מה קורה כאשר נהג שנוהג ב"רכב חברה" אוסף נוסעים עמו. מצד אחד אין הוא משלם על הוצאות הדלק ולפיכך מרוויח מהסכום המשולם על ידי הנוסעים ומצד שני נגרע משכרו סכום גלובלי עבור השימוש ברכב. או מה קורה עם נהג שגובה מנוסעיו סכום הגבוה במעט מעלות הוצאות הנסיעה ובכך יוצר רווח לעצמו. או מיקרה בו נהג חברת שליחויות, הנוהג ברחבי הארץ ו"על הדרך" מסיע עמו נוסעים נוספים וגובה מהם עבור הנסיעה השיתופית?
"הסעה בשכר" הוגדרה על ידי בית המשפט העליון במסגרת "עסק של הסעות". הכוונה היא לנסיבות בהן משמשת המכונית על ידי הסעתה למטרה מסחרית-עסקית (כגון מונית שירות). ההיגיון העומד בבסיס החרגת ההסעה בשכר הוא "קיומו של סיכון מוגבר לקרות מקרה הביטוח לגבי מי שעיסוקו הינו הסעת נוסעים בשכר, הנמצא שעות רבות על הכביש וכן למי שקיים לגביו תמריץ להסיע מספר רב ככל הניתן של נוסעים במקרים בהם המסיע מקבל תשלום עבור כל נוסע.
חשוב לציין כי מי שמסיע והתכוון לגזור מכך רווח אזי אם פוליסת הביטוח שלו לא מכסה "הסעה בשכר" ייתכן שלא יהיה מכוסה ביטוחית אם חרג מרוח התקנות שכוונתן היא שלא ייגזר רווח מהנסיעה השיתופית.
