ביום שבת, כמו הצדיקים נפטרה אביבה- אווה דניאל איטח מסיבוכי הקורונה והיא בת 65. אביבה, הייתה אהובה ומוכרת באשדוד. אביבה הייתה בעלת עסק של חדרי מלח ומעורבת חברתית בעיקר בפורום הנשים באשדוד. היא בת למשפחת חיון- משפחה ענפה ושורשית. בתם התשיעית של יעקב חיון ז״ל ועזיזה, תבדל לחיים ארוכים, מתוך 11 ילדים. משפחה לתפארת שכל ילדיה מוצלחים. בין היתר המפיק האמנותי המוכר אבי חן. שמה המקורי הוא אווה דניאל, אך כשהמשפחה עלתה ארצה ממרוקו החליטו בבית הספר לעברת את שמה לאביבה. וכשמה כן הייתה בעלת שמחת חיים, חיוך ובכל אשר עשתה פרחה והצליחה כך כשהחליטה להקים את העסק שלה חדרי מלח בשנת 2009, עסק שהצליח ושמו התפרסם מחוץ לאשדוד. כך בפעילותה בקבוצות העצמה נשיות כמו נשים למען נשים, נשות עסקים ועוד וכן הרבתה להתנדב ולפעול למען הזולת. אישה עוצמתית ומעוררת השראה.
היא הקימה בית עם בעלה דניאל, נולדו להם 4 ילדים: נטע, אדם, רועי ועומרי אותם גידלה בחום ובאהבה גדולה. סבתא ל-6 נכדים.
את דרכה המקצועית החלה בגיל 20 כמזכירה במפלגת העבודה המשמרת הצעירה, שם פגשה את אריה אזולאי ראש העיר של אשדוד בעבר. היא הייתה מזכירת מטה הבחירות וחברת ועידה. אביבה הטביעה חותמה באשת עסקים שהגשימה את חלומה להביא לאשדודים את בשורת חדרי המלח, אותם ניהלה בהצלחה במקביל לפעילותה הרבה.
למרבה הצער היא חלתה בקורונה. אביבה לא התחסנה (בשל בעיות בריאות שמנע ממנה), היא אושפזה בבית החולים וקיבלה תרופה נסיונית שנדמה היה שעוזרת, אולם בסופו של דבר כוחה לא עמד לה עוד.
בית העלמין באשדוד היה צר מלהכיל את כל האנשים שהגיעו ללוותה בדרכה האחרונה. הלוויה כואבת וקורעת לב. רבים בעיר ספדו לה והתקשו לקבל את רוע הגזרה.
הבת נטע נפרדת מחנה
מאמא שלי,
אני לא מאמינה שזה קרה לנו.
כל חיי אני שומעת, ״את הבת של אביבה? את יודעת איזו אמא יש לך?״
ואני משיבה לכולם בגאווה עצומה – אם הם יודעים איזו אמא יש לי.
אמא לביאה, שכל החיים לא מסבירה לנו במילים איך להתנהג, אלא מדגימה לנו במעשים.
לוחמת צדק, נחושה, שלא עומדת בצד, ולא מפספסת אף הזדמנות לעשות טוב למען האחר.
אישה עצמאית וכובשת, שתמיד מפרגנת, ולא מפחדת להעצים נשים נוספות.
חולמת ומגשימה, יזמית שואפת, שמסתערת על החיים, ומקפידה לעשות זאת בנועם ודרך ארץ.
אישיות מרשימה שבולטת בכל מקום, אך עטופה תמיד בצניעות וענווה.
איך בנפש האצילית שלך, המעוררת השראה, את יודעת להכיל את כל מי שבדרכך.
ועוד לא התחלתי לדבר על היופי שלך, מאמא שלי המדהימה,
על העיניים הטובות שלך, שמחייכות וזוהרות כמו שני פנסים תכולים.
על החיוך הממיס והמעט ביישני, שמיד הופך לצחוק מעודן ולחיים סמוקות.
תמיד ייחודית ומטופחת, טבעית ומרשימה בלי מאמץ.
מאמא שלי,
אינסוף סיפורים עלייך, חוויות ותחושות,
שאת כולם אני רוצה לשתף, ומיד נזכרת בעוד.
לעולם לא אצליח לסיים לתאר אותך, בטח לא אסכם אותך עכשיו במילים.
אני פשוט יודעת שאחייה אותך, ואספר עלייך כל חיי,
בגאווה ובאהבה, בעיניים נוצצות ומעריצות,
בלב שבור ומחמיץ על כך שאין לי ממך עוד.
אני רוצה להודות לך, על החיים שהענקת לי.
על שזכיתי לגדול בעטיפה משפחתית חמה, אותה טיפחת במסירות נפש עם האבא המדהים שלנו.
על איך שטיפחת ובנית אותי, והשקעת בי את כל מה שיש בך.
אמרת לי שכל חייך חיכית לגדל בת, וכשהגעתי, דאגת שלא ייחסר לי דבר, שאדע שאין לא, אלא רק לחשוב איך.
הראית לי שבעבודה קשה וחריצות מגשימים חלומות, ואוכל להגיע לכל מקום.
ושעד שנשיג את מה שאין, חשוב להכיר תודה על כל הטוב שיש.
על שהחזקת לי את היד חזק, וביד השניה חוט ומחט, וכך העברת איתי את כל הלילות הלבנים בשנקר.
תודה על הלב החכם והשכל הישר, שעזרו לי לקבל כל החלטה חשובה בחיי,
על כל עצה או הברקה ייחודית רק לך, שהיא בדיוק מה שהייתי צריכה.
על המילים המדויקות, והנשיקות החמות.
על הכוחות שרק את יודעת להעניק, בחיבוק העוטף והמחזק הזה, שכבר חסר לי כלכך הרבה זמן.
תודה על הדחיפות והרוח הגבית, ועל העזרה להעיז, לעיתים כשהתקשיתי.
תודה על שאף פעם לא הרגשתי לבד.
על שהצלת אותי, חיזקת והרמת אותי ממשברי החיים, ודאגת שאצא מהם מחוזקת.
מאמא שלי, את כל מה שאני שואפת וחולמת להיות.
תודה על הזכות להיות הבת שלך, על הזכות לגדול ולהתעצב לצידך,
על זה שאת עבורי מקור ההשראה הכי גדול בחיי.
על כל הפעמים שזכיתי לשמוע אותך אומרת בקולך הנרגש –
״זו נטע שלי, הבת הקטנה שלי. בובה שלי.״
על 28 שנים שזכיתי ללכת איתך יד ביד, זקופה ובגאווה עצומה.
הלוואי ויום אחד אזכה להיות האישה שאת.
אני מבקשת ממך, ומאמינה לך שלא באמת תעזבי אותי, נכון מאמא שלי?
תמיד תשארי הלב הפועם שבי, הנפש המשלימה שלי.
שלחי לי את ההכוונה שלך, וכמו תמיד – תעזרי לי למצוא בעצמי את התשובה.
מצאי את הדרך המיוחדת שלך ללוות אותי ולהחזיק לי את היד, בכל מה שעוד מחכה לי בחיים.
ואולי תצליחי להסביר לי איך ממשיכים מפה.
לא חשבתי שאגיד לך את זה כלכך מוקדם בחיי,
מאמא שלי, נוחי על משכבך בשלום, אבל הפעם באמת תנוחי.
אני אוהבת אותך, יותר מכל דבר בחיים.
נטע שלך.
שוש גלילי השתתפה בהכנת הכתבה
