פרשת השבוע, השישית בספר במדבר עוסקת במגוון רחב של נושאים וביניהם, פטירתה של מרים הנביאה הקדושה בשנה ה-40 למסע בני ישראל במדבר. פרשנים רבים לאורך ההיסטוריה מייחסים את פטירת מרים, אחות משה רבינו, לתחילתו של המחסור במים שפקד את בני ישראל במדבר באותה תקופה. פרשנות זו מעצימה את דמותה של מרים ונותנת לנו להבין, כי בזכותה, לעם ישראל היה באר מים חיים עד עתה. ואילו כאשר הצמא מתחיל להשפיע על העם כפי שנכתב בפרק כ', פסוק ב': "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון", מתחיל הסיפור הידוע בכינויו 'פרשת מי המריבה'. משה שומע את התלונות של בני ישראל ובתגובה, הולך עם אהרון אחיו אל פתח אוהל מועד ומתפלל לה' יתברך, שמצווה עליו: "ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו.."(פרק כ', פס' ח'). משה, המושפע מטרוניות בני ישראל, מכה בסלע פעמיים (במקום לדבר אליו כפי שהתבקש) ובעקבות כך, פורצים ממנו זרמי מים גדולים. בהמשך משה ואהרון סופגים עונש חמור מאוד. הם מתבשרים כי לא יזכו לסיים את מפעל חייהם- הובלת בני ישראל אל הארץ המובטחת ובמקום זאת, ימותו במדבר. נשאלת השאלה מדוע משה ואהרון נענשו בחומרה שכזו? התשובה כנראה היא ללמדנו שאנשים בעלי השפעה ציבורית וכאלה המשמשים דוגמא, על אחת כמה וכמה כשמדובר במשה רבינו ואהרון הכהן, אמורים להישפט במלוא חומרת הדין.
השבוע בספורט האשדודי, להבדיל מהתורה הקדושה, שיחקו מ.ס אשדוד בכדורגל ומכבי אשדוד בכדורסל על שתיים מהבמות הכי מרכזיות של הספורט הישראלי. האחת, עלתה לשחק באיצטדיון 'בלומפילד' המחודש והענק, האחרת בהיכל 'מנורה מבטחים' המפואר וההיסטורי. בשני המשחקים לא נכחו אוהדים מה שגרם למעמד להיראות על גבול המגוחך. ניתן להבין שענפי ספורט בכירים מכניסים הרבה כסף למועצה להסדר ההימורים בספורט, שנראה כי מחזיקה את הספורט הישראלי ואחראית ישירה להחלטה לחזור לשחק, כמעט כמו בכל העולם יש לציין. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמגרשים השוממים נראים רע וגם יוצרים עננה סביב הערך הספורטיבי של קיום המשחקים. בעוד בפרשה המילה המנחה היא מים, במציאות שלנו, המילה שצריכה להנחות את משרד הספורט היא קהל. כשם שאיצטדיוני הספורט צמאים לאוהדים ונראים חיוורים בלעדיהם ,כך ולהבדיל, בני ישראל בפרשת השבוע הרגישו צימאון למים ובשל כך, התקהלו כנגד משה ואהרון.
שבת שלום
