השבוע יחול חג הפורים. הילדים ילבשו תחפושות. בלי הרבה מחשבה הם יהפכו את עצמם לדמות אחרת, לעיתים דמות חלומית ולעיתים זו תהיה תחפושת משוכללת ומקורית, משהו שבא להם באופן טבעי, מתוך הראיה הפשוטה והטובה של העולם. ילדים רואים לרוב את העולם החיובי, הפתוח, עדיין לא מעסיקים את עצמם בדאגות קיומיות ובשאלות הרות גורל וטוב שכך. כי ילדות בריאה בדרך כלל מסייעת להתבגרות בריאה יותר.
ומה עם המבוגרים? הרי כולנו מצווים לשמוח, להתבדח, אפילו להשתכר "עד דלא ידע", אך מה עושים כאשר זה לא ממש בראש שלנו? השמחה הזאת? כשקרה לנו משהו עצוב או מכעיס? כשקשה לנו כי לא הולך כמו שרצינו? כשיש בעיות קשות שמעיבות על השמחה המיועדת הזאת? כשעוברים אובדן ושואלים את עצמנו האם בכלל מותר לנו לשמוח?
כאן יש כמה תובנות מעניינות בנושא, שכדאי לקחת לתשומת הלב.
- לחייך. וכן, לחייך אפשר גם "בכוח". ולמה הכוונה? בניסוי שעשו בארצות הברית, ביקשו מסטודנטים להחזיק מקל בין השיניים בתנוחת פה גדול במשך זמן מה. מסתבר, שאלו שעשו זאת, חייכו אחר כך בצורה ספונטנית יותר, הפה התרגל. וכשמחייכים, סתם ככה, זה משפיע על מה שקורה בלב פנימה ומצליח לשמח גם ככה בלי סיבה. מה שמכונה "מתוך שלא לשמה בא לשמה".
- השמחה אסור לה שתהיה תלויה בדבר. כלומר, חשוב שנסגל לעצמנו שמחה פנימית, שלמה ועמוקה, שדברים חיצוניים לא יכולים להעיב עליה. וכך, גם אם יש לנו סיבות לבכי, כעס או עצב, הן יתבטאו בעצב חיצוני ולא ניתן להם להשפיע פנימה.
- כי הנפש קשורה לגוף באופן מהודק. ולכן השמחה הנפשית מסוגלת לרפא והעצב והכעס מסוגלים לגרום למחלות. לכן המחילה- מונעת מחלה. ומהי המחילה? הסליחה למי שלא נהג בנו כראוי, למה שפגע בנו, למה שהרס לנו, הסליחה הפנימית, ההשלמה, מתוך ידיעה שלא הכל טוב- אך הכל לטובה.
ואם נשחק עם אותיות שמחה- ונוסיף רק ב', נקבל מחשבה. חשוב לדעת שלפעמים עודף מחשבה משבית את השמחה ומביא להרהורים מיותרים. מה שהיה היה. תחשבו איך לצעוד קדימה ולנוע לכיוון המטרה בחייכם. גם אם היא פשוטה ובסיסית- לחיות בשמחה ובבריאות. וגם אם היא מורכבת יותר. רק בשמחה פנימית תנועו קדימה במלוא הכוח
