עשרים שנה של כאב וגעגוע. בערב ליל הסדר 2002 אירע פיגוע מהקשים והמחרידים שידעה המדינה. מחבל נתעב פוצץ עצמו ורצח 30 אנשים. ביניהם, גם רס"ר אבי בקרמן, בן 25 מאשדוד. השבוע, ביום האזכרה ה-20, כתבה אמו יהודית צויקר בדף הפייסבוק " לזכור את אבי בקרמן" , שהוקם לזכרו . כותבת יהודית: " החי בלב הנשארים אינו מת לעולמים.היום יום ראשון בשעה 16:30 ניפגש ונתייחד עם בני משפחה וחברים עם זכרו של אבי שלנו. העיניים רואות, האוזניים שומעות והלב, הלב כה כואב . הלב והראש מסרבים להאמין שלא תשוב עוד לעולם".
הפיגוע היה בחודש מרץ שכונה ״מרץ השחור" של שנת 2002 בתקופת האינתיפאדה השנייה. גל של פיגועים ששיאו היה הפיגוע בליל הסדר במלון "פארק" בנתניה, כשבעקבותיו יצאה ישראל למבצע ״חומת מגן". ערב ליל הסדר תשס"ב, 27 במרץ 2002, חדר האוכל של מלון "פארק" בנתניה. מעט אחרי השעה 19:00, כאשר עשרות משפחות ה עמדו לצד השולחנות החגיגיים, פוצץ עצמו מחבל מתאבד. 30 בני אדם נהרגו וכ־160 איש נפצעו. 20 שנה חלפו והפצעים לא הגלידו והכאב רק מתעצם.
ממשיכה יהודית וכותבת: ״היום לפני 20 שנה בפיגוע רצחני, שבן בלייעל ביצע כשהאורחים ישבו סביב לשולחן ליל הסדר שבו נרצחו 30 אורחי המלון, בין הנרצחים היו יקירנו: אבי בקרמן ז"ל בני בכורי אחיו הגדול של ארז שיבדל לחיים ארוכים וטובים. סיון וידר ז"ל – אחותה של גיל-לי ארוסתו של אבי שתחייה, וזאב וידר (זאביק) ז"ל הבעל, האבא והאח”.
אבי בקרמן ז"ל הצטרף למשפחתה של ארוסתו גיל- לי לחגוג ליל סדר במלון. דקות מעטות לאחר שהחל הסדר הוא, זאב אביה של גיל-לי וסיון אחותה נהרגו. גיל-לי עצמה נפצעה קשה בפיגוע.
ממשיכה יהודית וסופדת לבנה בכורה: "נשארנו כולנו עם כאב גדול אותו נישא עמנו לכל החיים. הפצע כה עמוק, החלל הגדול בלב כה חד ועמוק. וכן אני עדיין לא מפסיקה לשאול במשך 20 שנה ' למה? למה? למה??' יש כה הרבה למה? ויש רק עובדה אחת והיא כה נוראה, קשה ולא מתעכלת הם לא ישובו לעולם… "
"דבר אחד בטוח מתוך ליבי, אף רוצח ואף אחד לא ייקח את בני בכורי את הזכרונות , החוויות ומי שהיה ואהב ועשה אבי שלי במשך 25 שנות חייו".
אבי שלא הכרנו אבי ז"ל בנם של יהודית , שתחייה ומיכאל בקרמן ז"ל נולד ביום י"ח בחשוון תשל"ז (11.11.1976) באשדוד, אח בכור לארז שנולד כשלוש שנים אחריו. בהיותו בן שלוש שנים ושבעה חודשים נתייתם אבי מאביו. למרות היותו יתום בעצמו, שימש אבי אח בוגר וחונך לחבר בכיתתו. אבי למד בבית-הספר היסודי 'רננים' והחל את לימודי התיכון בבית-הספר התיכון 'מקיף ד" באשדוד. מגיל צעיר ידע אבי ותיכנן את דרכו לעתיד ושאיפתו היתה להיות למכונאי מוטס, ואכן הוא סיים את לימודיו בבית-הספר הטכני בחיפה והוסמך כמכונאי מוטס. על אף היותו מכונאי מוטס הטס במרומים היה תחביבו דווקא צלילה במעמקי הים. הוא אהב את הצלילה, היה מדריך צלילה במרינה באשקלון וסחף אחריו לתחביב זה את מרבית חבריו ואת חברתו גילי. הוא נהג לרדת לאילת לסופי שבוע ולצלול עם חבריו. כן העביר בהתנדבות קורסי צלילה לנערים שידם לא השיגה לממן באופן מלא את לימודי הצלילה. התגייס לצה"ל במאי 1994 והוצב כמכונאי מוטס בטייסת בבסיס תל נוף. לאחר זמן- מה מונה למפקד מחלקת אמצעי הלחימה של הטייסת והביא אותה לרמה הגבוהה ביותר. באינספור ביקורות חיצוניות צוינה המחלקה באופן מיוחד כדוגמה איך מחלקה מקצועית צריכה להיראות. טביעת האצבע שלו נכרה היטב בארגון, סדר, חריצות ומקצועיות. עם זאת המשיך אבי לתפקד גם כמכונאי מוטס. עם סיום שירות החובה הצטרף אבי לשורות צבא הקבע, התקדם בסולם הדרגות והגיע לדרגת רב-סמל. לאחר נופלו הועלה לדרגת רס"ר. נטמן בחלקה הצבאית באשדוד. יהי זכרו ברוך
