עו״ד אופיר לסרי, יועצו הצמוד של צילקר: ״היה מנהיג מדור הנפילים״

אני אסיר תודה שזכיתי לראות אותו רגע לפני שעזב אותנו לתמיד ונטמן באדמתה של העיר אשדוד אותה כל כך אהב ואותה בנה והקים

שיתוף בפייסבוק
שיתוף בוואצאפ
שיתוף במייל

ההיכרות שלי עם צבי החלה בשנת 1995 כאשר הייתי לקראת שחרורי מהצבא, רקדתי עם בנו מיקי בלהקת המחול "שלום ישראל" אשדוד, אני התעניינתי בפוליטיקה ובחיים הציבוריים ומיקי חיבר בינינו, מאז דרכנו כמעט ולא נפרדו, גם כשהפסיד את מערכת הבחירות בשנת 2008 שמרנו על קשר הדוק, הוא היה מגיע אליי למשרד והיינו מפליגים בשיחות על כוס תה במים פושרים (הוא לא אהב מים חמים מדי), השיחות היו על הכל מהכל, יצאנו גם לא מעט לבתי קפה, ובנוסף כשביקש הצטרפתי אליו לנסיעות ולמפגשים עם אישים כאלה ואחרים.

העבודה המשותפת שלנו נפרשת על עשור שלם 1998-2008, ולאחר מכן הקשר המשיך עד יומו האחרון. בשנת 2000 הא מינה אותי ליועצו לענייני צעירים, לאחר מכן בשנת 2005 הוא מינה אותי לראש לשכתו, היינו צמודים וקרובים, 7\24, מדי יום, כל היום, הוא היה האדם החשוב בחיי אחרי הוריי, טיפח אותי, לימד אותי, ליווה אותי בכל תחנה בחיים האישיים והציבוריים, הוא היה מנהיג מדור הנפילים, בעל שיעור קומה ומהגדולים שידעה המדינה והעיר אשדוד.

העבודה עם צבי דרשה המון כח ותעצומות נפש, הוא כיוון גבוה, לא פסח על אף תחום, הלשכה הייתה פתוחה לכל תושב, הוא קיבל אזרחים ברבע לשמונה, מדי בוקר, ואני הייתי מקבל ממנו את רשימת המטלות, כל עובדות ועובדי הלשכה היו מגויסים למצוא פתרונות לבעיות שהובאו בפניו, כזה הוא היה, אין דבר שאין לו פתרון וכל בעיה תקבל מענה, ומה איתנו שאלנו, זה לא קשור אלינו אלא לרווחה או למחלקות אחרות, אז הוא היה מחייך את חצי החיוך שלו, כאילו אומר, לא חשוב, תמשיכו לעבוד.

צבי היה לפני הכל אדם, הרגישות שלו לאחר הייתה אבן דרך בפועלו הציבורי שנמשך 40 שנה ויותר, היו הרבה אנשים שהוא שמר איתם על קשר קרוב, זו הייתה גדולתו, מעולם לא השיב פניו של איש או אישה ריקם, ובגלל זה אהבו אותו, אהבה חריגה בין פוליטיקאי וראש עיר לציבור תושביו ובוחריו.

לא הרבה יודעים אבל צבי תרם מכספו האישי המון לנזקקים, ראיתי זאת במו עיניי, לא הייתה יד שהושטה לכיוונו שלא קיבלה מענה, והכל בצניעות ובשקט שכל כך אפיין אותו.

משהו אישי שלא אשכח, בשנת 2007 הוסמכתי כעורך דין, הטקס היה בירושלים, בצהרי היום, צבי הודיע לי מבעוד מועד כי לא יצליח להגיע בשל אילוצי לו"ז, הבנתי וידעתי (מאחר והלו"ז היה מוכתב דרכי), נסענו כל המשפחה, נרגשים ושמחים, לפתע כשאני ברכב בתוך ירושלים, אני שומע צפירות, מביט לצד ורואה את אלברט הנהג וצבי לידו פותחים את החלון וצבי מחייך ואומר בקול: "עבדנו עליך" "שאני לא אגיע לטקס ההסכמה", הייתי נבוך אבל גם בר מזל שנפלה בחלקי לעבוד עם האדם הזה, יחיד ומיוחד. הוא הלביש לי שם את הגלימה ומאז אני הולך עם ברכת הדרך שלו.

הצטרפו לקבוצת הוואצאפ של אשדוד 10:
כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
דילוג לתוכן