ביום ראשון יצאה מכבי אשדוד לאולם הפיס 'ארנה' בירושלים ושיחקה מול הפועל המקומית לעיני 5000 צופים. האורחת מהמקום האחרון בטבלה, סיפקה עוד ערב עגום וגם ההיעדרויות של ליאור אליהו החולה ולה דונטה הנטון הפצוע, לא יכולות היו להוות תירוץ לערב קליעה כל כך רע של אשדוד, שהחזיקה מעמד רבע וחצי מול ירושלים. אשדוד פתחה בחמישייה עם פול סטול, אייק אופייבו, צוף בן משה, צ'וברוביץ' ודגלאס. הרבע הראשון עוד היה מעודד עבור החניכים של גרינברג, שפתחו חזק, כאשר צ'וברוביץ' סיפק נקודות בצבע ופול סטול ובן משה 'תפרו' שלשות, שגרמו לאשדוד לרדת להפסקה בין הרבעים בשוויון 18-18 מפתיע.
בפתיחת הרבע השני פול סטול קלע שלשה משוגעת, אך היה ברור שמול העומס של הפועל ירושלים והמאמן עודד קטש, אשדוד תצטרך הרבה יותר מכמה שלשות משוגעות של סטול. בהמשך הרבע ירושלים הידקה את ההגנה ואשדוד קלעה 1 מ-11 ברצף, מה שגרם למארחת לעלות ליתרון דו ספרתי. אל המחצית ירדה אשדוד בפיגור 37-25.
ברבע השלישי ירושלים נתנה גז, השאירה אבק לאורחים החביבים מאשדוד וברחה. ירושלים הציגה חגיגת שלשות מבית היוצר של ג'יימס פלדין, שלבין מאק ותמיר בלאט והמשיכה להגדיל את התוצאות. טימור וזלמנסון המשיכו את הקונצרט עבור ירושלים וכאשר התוצאה הייתה כבר 51-28, גרינברג נזכר להזעיק פסק זמן. אשדוד חזרה מעט מרוכזת לאחר הפסק זמן ועם נקודות של ג'ונסון ואופייבו הורידה קצת את ההפרש, עד ל-56-35 לאחר שלושה רבעים.
הרבע האחרון היה, כרגיל במשחקים של אשדוד העונה, לפרוטוקול בלבד. ירושלים המשיכה לצבור נקודות ואשדוד ניסתה למזער נזקים ובסיום: 72-51. קלעו לאשדוד: סטול- 11, ברנדווין, ג'ונסון ובן משה- 9 כל אחד, צוברוביץ'- 7, אופייבו- 5 ולוינסון- 1.
בדרך לשום מקום
הפסד מספר 14 העונה למכבי אשדוד, שנמצאת במקום האחרון כבר חודשים ארוכים והיריבות לתחתית בורחות להן ומשאירות את אשדוד כמועמדת הבלעדית לנשור בתום העונה לליגה הלאומית. אם לא יקרה נס גדול, אז אשדוד תהיה גם זאת שתרד ליגה ובקצב הזה היא גם תתקשה לחזור לקדמת הבמה של הכדורסל הישראלי. החבורה של גרינברג נראית כמו מותג בקריסה, כאשר גם הקהל כבר מזמן איבד אמון.
הסיבות לכישלון המהדהד העונה של מכבי אשדוד הן רבות. תחילה, הפארסה שהייתה בקיץ, עם הקושי להעמיד תקציב מינימום לליגה, כאשר מועצת באר טוביה, משכה את כספיה מהקבוצה ובאשדוד החליטו ללכת על שלושה זרים, מה שהעניק לה מענק ממנהלת הליגה. לפני כחודש, באשדוד החליטו לעשות סיבוב פרסה, החתימו זר רביעי ואותתו למנהלת כי הם מוותרים על המענק. התנהלות תמוהה של ההנהלה, שפתאום מצאה מימון לזר רביעי והחליטה לשנות כיוון.
סיבה נוספת לכישלון היא בניית סגל לא מאוזן וחוסר יכולת לזהות את העובדה שסגל כזה, איננו מספיק תחרותי לליגה הבכירה. הנהלת הקבוצה האמינה שגרינברג הוא קוסם וכי הוא יוכל להוציא מים מהסלע, אך גם ליכולות של המאמן יש גבול. ההחתמה של ליאור אליהו היא אמנם נוצצת וסיפקה המון יחסי ציבור לקבוצה, אך בתום 16 מחזורים ניתן לומר בבירור כי זו הייתה טעות. ה'פורוורד' המזדקן, למרות מספרים שנראים על פניו טובים (9.4 נק', 7.1 ריב' ו-4 אס' למשחק), מימיו לא היה מנהיג וקשה לו לסחוב את העגלה. בנוסף לכך, אשדוד נתנה לו את סרט הקפטן, כאשר אין לו זיקה הכי קטנה למועדון ולעיר אשדוד. גם הזרים שהגיעו הם כישלון אחד גדול. באלייז'ה ג'ונסון אף קבוצה בליגה לא רצתה לגעת בעקבות העבר שלו בליגה, הנטון התקשה להיכנס לקצב מתחילת העונה ולדיקרסון הצעיר שכבר הספיק לעבור להרצליה, לא נתנו מספיק זמן להתאקלם והכניסו אותו לסיטואציה לא מתאימה.
אבל אולי הכישלון הכי גדול של הנהלת מכבי אשדוד הוא הקשר עם הקהל ובכלל, כמות הקהל שמגיע למשחקי הבית. נראה כי בשלב הזה, מכבי אשדוד מעניינת את תושבי העיר כקליפת השום ולא נראה כרגע פתרון למצב זה באופק. יתרה מכך, אם בתחילת העונה עוד הנושא של מחאת האוהדים היה בכותרות, כעת הנושא שלא הגיע לפתרון, כלל לא מטריד את הנהלת הקבוצה השוקעת, שחייבת להבין שלפני הכל, אין קבוצה בלי אוהדים וקהל לא מרוצה מהווה 'קארמה' רעה עבור הקבוצה שלו.
ואחרי כל אלה, מה כבר נותר ל'קואץ" בראד גרינברג לעשות? המאמן, שיהיה בחודש הבא בן 66 מנסה לשמור על ארשת מקצועית מאחר ומדובר בג'נטלמן ובאיש מקצוע מהדרג הגבוה. אך גם הסבלנות של גרינברג, אם נותרה, תפקע בסוף. הקבוצה כלל לא מתפקדת, לא מתקדמת לשום מקום וגם השינויים שנעשו בסגל עם ההחתמות של אופייבו וסטול לא מבשרות על שינוי. גרינברג נמצא במצב 'אבסורדי', כאשר מאז עזיבתו של דני גוט לפני שלושה חודשים, במכבי אשדוד אין עוזר מאמן. בהרבה מאוד ממשחקי הקבוצה נראה גרינברג מתייעץ עם מאמן הכושר במהלך משחקים וזה כלל לא מצב שהוא טבעי.
