השבוע פגשתי מישהי מצליחה מאוד, בעלת תפקיד מפתח בחברה מסויימת. שוחחנו וסיפרתי לה על השינויים הרבים שאני חווה בחיי. ראיתי כיצד היא פוערת פה, ממש לא מאמינה ואז אמרה: "הלוואי שלא הייתי כל כך מפחדת משינויים, כבר לא הייתי כאן".
הפעם היה תורי להיות המומה. מי שיראה אותה מבחוץ יחשוב מייד שהיא מאוד מרוצה ומסופקת מתפקידה, מוערכת ושמחה. היא יצרה מערכות יחסים חיוביות, עובדת בשכר יפה, השעות גם סבירות.
אך לא מדובר בתנאים או במקום. לפעמים אנשים כל כך רוצים משהו אחר, הם ממש מדמיינים את עצמם במקום אחר וחולמים על סיפוק מסוג אחר.
במצב כזה אני מציעה לשאול:
מה כל כך מפחיד אותך ביציאה לשינוי?
מתי עשית שינוי ומה יצא ממנו?
מה אזור הנוחות תורם לך בשגירה?
מה היציאה מאזור הנוחות יכולה לתרום לך?
מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות בעקבות השינוי???
ולתת תשובות כנות.
לדוגמא: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאותה בחורה אם תעזוב את העבודה?
נכון, יתכן שלא יהיה לה טוב במקום החדש והיא תבקש לחזור.
ואכן, יתכן שתבקש לחזור וכבר לא יסכימו להחזיר אותה.
יתכן אפילו שלא יסכימו ואז היא תהיה במשבר קטן, תיאלץ לחפש מקום נוסף ולהמציא את עצמה מחדש.
*ואז.. משהו חדש יתגלה!!*
יכול להיות שהיא תמצא מקום הרבה יותר טוב.
אולי היא תגלה בעצמה כוחות חדשים ומחודשים.
אולי היא דווקא תתגעגע למקום הישן ותלמד להעריך.
אולי היא תצא ללמוד משהו חדש ותשכלל את עצמה.
אולי היא תהיה דווקא יותר מרוצה.
אני חושבת שבחיים אין דרך חזרה. זמן שעובר לא חוזר. עדיף כשלונות מפוארים מאשר חלומות במגירה. עדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות בכלל.
מה אומרים? שווה לנסות?
