רותם אברמוביץ' בן ה-36, תושב אשדוד עבד בשנה האחרונה בעיריית גבעת שמואל, פוטר במפתיע מעבודתו בתקופה בה זקוקים לעו"סים יותר מכל. כל חטאו היה שהשתתף בסידורי הלוויה של מטופלת ערירית, מוגבלת וענייה. בשבוע שעבר הוא פירסם שיר ביקורתי, שעורר סערה גדולה ברשתות החברתיות ובעולם הטיפול.
בכתב אשמה חריף מאוד מספר רותם על הסיבות שעזב ועל מה שחווה במסגרת עבודתו כעובד סוציאלי. הוא מתאר נסיבות מזעזעות על עזיבתו ועל מה שחווה שם. לקרוא ולהזדעזע: "אני עוזב אותך עבודה סוציאליתאני עוזב אותך ע"ס היום, בצער רב ולב דואב, אני אומר לך שלום. כמעט ארבע שנים מאז סיימתי את לימודי, מספיק זמן כדי לקום ולזעוק- 'די'!!! אני עוזב אותך ע"ס היום, נפשי רוצה מנוח, התעוררתי מהחלום.בשביל 6500 אלף שקלים, לא אהרוס לעצמי את החיים, כמי שניסה לעזור ולתקן ויצא מבוזה ומושפל, אך את האש שבוערת בי לא יכבו גם 1000 כבאים. אני עוזב אותך ע"ס היום,עייפתי מהרשעות, מהאטימות, מחוסר הצדק ואני חייב פסק זמן כדי מעט לנשום.ארבעה מקומות עבודה, 4 שנים, סירחון, חוסר הערכה, תגמול זעום, ללא גב מאף אחד, עובד בחצי התנדבות, אך תמיד נותן מעצמי 400 אחוזים. אני עוזב אותך ע"ס היום, בכל ימי בשוק העבודה לא הרגשתי כל כך בודד במערכה וללא אנשי שלום, איפה אתם איגוד העובדים הסוציאליים? היכן אתם ההסתדרות? השמיעו קול ועדי עובדים יקרים!הדג מסריח מהעו"ס והגיע הזמן שתוציאו את הראש שלכם מקערת המאפים. אני עוזב אותך ע"ס היום,עוד אשוב אלייך אהובתי, חזק יותר, מפוכח יותר, יציב יותר, אשנה את כללי המשחק בעזרת ה' ואשכין שלום.אז היו רגועים בעלי צרכים מיוחדים נפלאים שכמותכם, נוחו בביתכם קשישים יקרים ומכובדים ושמרו על בריאותכם,יש מי שדואגים לכם, רואים אתכם, חושבים עליכם, נלחמים ברוע, ממלאים עצמם בזיו ומפיצים אורות נוגים למען כבודכם."
בעקבות התגובות האוהדות והמזדהות החליט העובד הסוציאלי בן ה-36 לפרסם את הסיפור המלא, מה שעורר זעזוע, צמרמורת והרעיד את אמות הסיפים של המקצוע.
וכך כתב: "צהריים טובים עוקבים ועוקבות יקרים! בשעות האחרונות נכתבו עליי ועל הקול שהשמעתי, דברים רבים. היו מי שייחסו לכך התנשאות, חוצפה, עזות מצח ואף ניסיוני המקצועי כמטפל וכעיתונאי כונה "כלום בפיתה". נראה כי בשעות האחרונות, רבים ניתחו את אישיותי ואת הכאב שלי, על בסיס כמה מילים שחרזתי מדם ליבי. החלטתי לעזור לכם ולחשוף עוד כמה פרטים אודותיי.
למדתי במכללת אשקלון בשנים 2017-2014 ועברתי תהליך משמעותי במיוחד, תוך עמידה בכל היעדים בהצלחה, כולל סמינריון בו חקרנו נושא שלא מדברים עליו מספיק- דיכאון אחרי לידה. בשנה א' הכרתי לראשונה את אגף הרווחה מקרוב, עת עברתי הכשרה מעשית במדור קשישים בעיריית אשדוד. בשנה ב' שובצתי לתחנה לטיפול בנפגעי סמים, במסגרתה טיפלתי בחמישה מתמודדים, אותם לא אשכח כל ימי חיי. בשנה השלישית שובצתי למפעל מש"י- תעסוקה למתמודדים עם בעיות נפשיות. מבחינה מקצועית, עבדתי כמדריך בהוסטל "בית אופק" לפגועי נפש באשדוד במשך כחמש שנים, תקופה בה נחשפתי לראשונה מקרוב לתחום הטיפול והתאהבתי בו. כמו כן, עבדתי כמדריך בעיריית קריית אונו, במועדון לנוער בסיכון, במשך כשנתיים וחצי. בד בבד, סיימתי את התואר והתחלתי לעבוד במעון אביב כעו"ס יחידי במעון בו נמצאים 97 דיירים. נתתי את נשמתי למקום, אך נאלצתי לעזוב בשל הלנת שכר בוטה, כאשר אף גוף לא מתערב לטובתי. משם הגעתי אל אגף הרווחה של עיריית בת ים, בה יש לציין מצאתי אנשים מדהימים וצוות נפלא ותומך, אך תנאי העבודה היו בלתי נסבלים ולאחר שנה קשה במיוחד, הן פיזית והן רגשית שמתי פעמי אל אגף הרווחה בעיריית גבעת שמואל,, בצוות קשישים. לאחר 11 חודשי עבודה, במהלכם בין היתר התמקצעתי, יזמתי פרויקטים, תמכתי בקולגות והכי הכי חשוב- הענקתי את השירות הכי מקצועי ואדיב שיכול להיות למען האזרחים הותיקים ובתוכם ניצולי השואה של העיר, פוטרתי במפתיע ובבושת פנים, וזאת כאשר אשתי בחודש תשיעי להריונה. הובהר לי כי קו פרשת המים היה מעורבותי בסידורי ההלוויה של מטופלת מפגרת, ערירית וקשת יום, שנפטרה.אותה מטופלת שכבה במכון לרפואה משפטית לא פחות מ-12 ימים. 12 ימים בהם לנשמתי לא הייתה מנוח. 12 ימים בהם ניסיתי בכל מאודי לקצר את מועד ההלוויה ונדהמתי לגלות שרק אותי זה מעניין. כאשר סוף סוף המשטרה הואילה בטובה לחתום על ויתור, לאחר ששוכנעה שלא היה מדובר באירוע פלילי, נקבע מועד ההלוויה. ניסיתי לתאם עם מערך הדוברות של העירייה, הגעה של אנשים, בכדי להשלים מניין מתוך כבוד למת. מתבייש לספר שאף נציג לא נשלח וחוץ מחבר אישי שלי, עובד עיריית קרית אונו, שסיכן את הפרנסה שלו והגיע לבית העלמין, אף אחד לא הגיע לחלוק כבוד אחרון לזקנה המסכנה, המפגרת והערירית. חברה 'קדישא' שלחה 8 אנשים להשלים מניין, בתוכם הרב, שאמר קדיש, לא לפני שקראו לי לזהות את הגופה שהספיקה להרקיב. לבסוף הרמנו אותה כחמישה טפחים למנוחה אחרונה בקומה החמישית בקיר בבית הקברות ירקונים. המפגש עם המוות טילטל אותי. בכל תקופתי כעו"ס בעיריית גבעת שמואל, היו לי 5 הדרכות בלבד, שגם הן היו עם המנהלת הישירה, הקצרה בזמן, אותה אחת שווידאה שאני מחתים כרטיס יציאה לפני שאני יוצא להלוויה. כעבור שבוע זומנתי לשיחה ועודכנתי על אי חידוש החוזה שלי. קיבלתי זימון לשימוע. כתבו עליי שטויות ובדיות בנוגע לכושר עבודתי, שנכנסו לתיק האישי. צעקו עליי, איימו עליי ואף גוף לא נתן לי גב. חבול, מוכה, מושפל ובוכה נשלחתי הביתה כי חלקתי כבוד אחרון למת. בעקבות האירועים האחרונים, קיבלתי החלטה להפסיק לחפש עבודה בתחום. אך היו בטוחים, לא אפסיק להיאבק למענו. למען קשישים עריריים. למען כבוד למתים. למען בעלי צרכים מיוחדים. למען נערים בסיכון. למען מכורים. למען מסורת ישראל. למען האמת ולמען האור. ממליץ לכולנו, להיאבק למען שירות טוב יותר לפונים שלנו ולא להיאבק עבור עצמנו. בואו נפסיק לשחק את המשחק שהמשולש ממשלה, רווחה, איגוד יצר. משולש שמשמר את המצב הקיים וזורע חול בעיניים התמימות שלנו. לסיום, אני רוצה להודות לכולם על התמיכה שקיבלתי בימים האחרונים, הן מאנשי מקצוע והן מאנשים פרטיים. אתם מדהימים ודרכיכם, אנו מרגישים את התסיסה בשטח ואת הכמיהה לצורת עבודה אחרת, בעלת חמלה, ראיית האחר והעמדת המטופל במרכז. כתבתי השבוע לא פעם, כי רכבת השינוי כבר עזבה את התחנה. בזכותכם עו"סים יקרים, אנחנו עוד ננצח את המערכת. אל תתנו לאיגוד ולמשרד הרווחה לייבש לכם את המחשבה ולשטוף לכם אותה. תהיו עצמאיים בדעתכם. תרימו את קולכם לנוכח העוולות הרבות בשטח. מצורפת תמונה של סידור שרכשתי לעילוי נשמת סופיה בת יוסף ופניה ז"ל והענקתי כמתנת פרידה לראש עיריית גבעת שמואל, מר יוסי ברודני."
דובר עיריית גבעת שמואל מסר: "אין תגובה"
