מהתביעה עולה כי לפני כ-14 שנים, בשנת 2007 במהלך שיעור ספורט בכיתה ו', המורה לחינוך גופני ביקשה מהתלמידים לשחק כדורגל במגרש כחלק משיעור הספורט. בזמן שהמורה לא השגיחה על התלמידים, התובעת, אז תלמידה בת 11 נתלתה על משקוף שער הכדורגל, החלה להתנדנד ובשלב מסוים איבדה שיווי משקל ונפלה על הגב. לאחר הנפילה היא צרחה מכאבים, החלה להשתנק תוך כדי שהיא נתונה בהכרה מעורפלת ולקח זמן רב עד שהמורה הגיעה למקום. אב הבית שהוזעק למקום ביקש ממנה לקום, אך כיוון שהתלמידה לא יכלה לעמוד על הרגליים, הוא הרים אותה על הידיים עד לרכב, הניח אותה על הספסל האחורי ונסע למרפאת קופת חולים. שם לדבריה השאיר אותה לבדה כשהיא על סף עילפון וכאובה מאוד, תוך שהוא מודיע לה: "סבתא שלך צריכה להגיע בקרוב לטפל בך". רק לאחר שסבתה הגיעה למרפאה היא פינתה אותה לביה"ח.
מומחה אורתופדי שמינה ביהמ"ש קבע, כי היא סובלת מ-10 אחוזי נכות לצמיתות בשל שני שברים קלים בשתי חוליות בעמוד השדרה.
בא כוחה טען בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום באשדוד נגד מדינת ישראל וחברת הביטוח ענבל, כי מאז התאונה התלמידה, היום סטודנטית, סובלת מכאבים עזים והגבלות בתנועות הגב שמקשים על תפקודה היומיומי כשמצבה הרפואי רק מחמיר עם השנים.
התלמידה עסקה לפני התאונה בריקודים סלונים ואף השתתפה בתחרויות וגרפה גביעים, אך בעקבות התאונה נגדע החלום שלה להיות רקדנית מקצועית. בנוסף עקב הכאבים העזים מהם היא סובלת, היא מתקשה בהליכה, עליה וירידה במדרגות ואינה מסוגלת לעבוד שעות נוספות. התובעת מתקשה לבצע את עבודות הבית, נמנעת מלעסוק בספורט ולצאת להליכות וטיולים ופחתו הנאות חייה.
התלמידה העידה כי בזמן התאונה המורה לחינוך גופני לא הייתה בסביבה, לא השגיחה ולא פיקחה על התלמידים שחלקם קפצו על ברזלים ובין החומות בחצר. חלקם שיחקו כדורגל, והיא הצטרפה לבנים כאשר הבנות ישבו על הספסלים בקרבת המגרש. "אם המורה הייתה משגיחה עלינו, לא הייתי מבצעת דברים מסוכנים ולא הייתי נתלית על המשקוף ומתנדנדת".
לטענת בא כוחה עו"ד דותן לינדנברג, חובת הזהירות הנדרשת ממורה בשיעור ספורט היא גבוהה יותר מחובת הזהירות הנדרשת ממנו כאשר התלמידים נמצאים בכיתה, שכן ביציאה אל שיעור ספורט עשויה לבוא התפרקות ועליה ברמת הסיכון.
בתביעה נטען כי המדינה נהגה ברשלנות כשלא דאגה להעסיק מורים מתאימים שלא עשו כל שביכולתם למנוע את הנזקים, לא פיקחו כראוי על התלמידים במהלך שיעור הספורט, לא מנעו את התאונה וזנחו אותה במרפאה .
הסטודנטית שנפצעה בהיותה תלמידת כיתה ו', תבעה לקבל פיצוי עבור כאב וסבל, הפסד כושר השתכרות, תנאים סוציאליים ופנסיה, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות.
בכתב ההגנה חברת הביטוח ענבל ביקשה מבית המשפט למחוק התביעה על הסף ולחייב את התלמידה בתשלום הוצאות משפט, בטענה כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, 11 וחצי שנים לאחר קרות התאונה. בשבוע שעבר לאחר משא ומתן, חברת הביטוח הסכימה לשלם פיצוי בסך 240 אלף ₪. הסכם הפשרה קיבל תוקף של השופט טלמור פרס.
עו"ד דותן לינדנברג: "הורים ותלמידים רבים אינם מודעים לכך שבתביעות תלמידים ההתיישנות חלה בגיל 21 ובמקרים מסוימים בגיל 25 ולכן אף אם תאונה ארעה בגיל צעיר, הרי שניתן לבחון אפשרות לקבל פיצוי גם לאחר שחלפה תקופה ממושכת".
