חבריה מספרים שהיתה צלולה עד הרגע האחרון. לפני מותה אמרה להם שהיא סיימה את תפקידה. שהיא ראתה, נהנתה, טיילה וחייתה חיים טובים. ושזהו, זה הזמן להיפרד. שהרי אפילו קיסינג'ר "הלך" בגיל 100.
פנינה נגרו, חברתה הקרובה של חיה, מספרת כי חיה חלתה לאחרונה והתכוננה למותה. ביום שני היא ביקשה ללכת למספרה "כדי להיות יפה, בהלוויה". "ביום רביעי, היא ביקשה ממני לבוא אליה. כשהגעתי אמרה לי: 'אני כבר צריכה ללכת, לא רוצה לחיות יותר, רוצה למות' ". היא נתנה לי את הנספח לצוואה בו קבעה כי
על המצבה ייחרטו המילים: "חיה ארונזון בת שמיל ומייקה ארונזון , תאריך הפטירה, תודה ! תלמידים".
חיה, לדברי פנינה, ידעה בנוסף לעברית ואנגלית גם רומנית, רוסית וצרפתית ובערוב ימיה למדה גם איטלקית. ידיעת השפות שימשה אותה, בנוסף לקריאת ספרים, גם לתקשורת עם אנשים אותם פגשה במהלך נסיעותיה הרבות ברחבי העולם. עם רבים מהאנשים שפגשה התיידדה והפכו לחבריה והיא שמרה איתם על קשר. "היא היתה מטופחת, אהבה להתלבש ולאכול. אהבה את החיים הטובים".
חיה נולדה בקישינב שהיתה חבל בסרביה. לאחר המלחמה שם החבל סופח לבריה"מ, ממנה היא עלתה לאשדוד, עם אימה, לפני 52 שנים. היא מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים. במהלך השנים היא לימדה באשדוד אלפי תלמידים. רבים מהם ומשפחותיהם היו לה כילדים וכמשפחה והיא בילתה במחיצתם בשמחות וגם בעצב. כשהגיעה לאשדוד לימדה חיה במשך שנתיים בבתי הספר היסודיים אילנות ושקמים. היא עברה ללמד במקיף ג' בשנת הקמתו ב-1973 ולימדה בו במשך 25 שנים. במקביל, לימדה במשך 10 שנים בשעות הערב ב"מוסד לחינוך מבוגרים" בהנהלתו של ד"ר שלמה קודש ז"ל, שפעל במקיף א'. כמו כן היא לימדה באוניברסיטה הפתוחה ובנוסף לכך היא לימדה תלמידים רבים בשיעורים פרטיים.
אני, כותבת שורות אלה, הכרתי את חיה במקיף ג'. היא לימדה אנגלית בכיתות שחינכתי ובשכבות שריכזתי. היא היתה מורה מסורה, חרוצה דייקנית ויסודית וכן חברת צוות חיובית שנענתה ברצון למלא את מקומם של מורים שנאלצו להיעדר מהעבודה מסיבה כזו או אחרת. כמורה היא היתה מקצוענית ויחד עם זאת רגישה, אנושית ואימהית, ורבים מהתלמידים כינו אותה "סבתא חיה". היא סייעה רבות, גם על חשבון זמנה החופשי, לתלמידים מתקשים והביאה אותם להישגים. מעבר להישגים הלימודיים היא התייחסה גם לבעיותיהם האישיות של התלמידים. לא אחת דיווחיה למחנכיהם של התלמידים מנעו את הידרדרותם. לא פלא שרבים מתלמידיה של חיה שמרו איתה על קשר גם לאחר סיום לימודיהם, פעמים רבות במשך שנים ארוכות.
מירי לוי שלימדה עם חיה במקיף ג' והיתה חברה קרובה, מספרת ש"חיה תמיד מצאה את המילה הטובה לומר לכל תלמיד. היא היתה אשת חברה ושיחה ואישה מרתקת. "היו לה חוכמת חיים וידע אדיר, בין היתר בספרות רוסית, ממנה היתה מצטטת בעל פה קטעי ספרות ושירה. המלחמה הדאיגה אותה וגרמה לה לעצב. מידי פעם היא ביקשה ממני לטלפן ולברר מה קורה עם תלמידיה בעבר, שמגויסים".
