צבי נפטר. כך הודיע לי אבינועם סרי היום מוקדם בבוקר, התיישבתי על הכסא בפינת האוכל בביתי והדמעות שטפו אותי.
שלוש מילים שהריצו לי בראש סרט של כמעט 25 שנה.
ההיסטוריה שלי עם צבי הייתה ארוכת שנים, שימשתי כיועצו לענייני צעירים ולאחר מכן כראש לשכתו, 24/7, היינו צמודים וקרובים מדי יום, כל היום, הוא היה האדם החשוב בחיי אחרי הוריי, טיפח אותי, לימד אותי, ליווה אותי בכל תחנה בחיים האישיים והציבוריים, הוא היה מנהיג מדור הנפילים, בעל שיעור קומה ומהגדולים שידעה המדינה והעיר אשדוד בשלטון המוניציפלי.
לפני כמה חודשים כשעוד יכל לצאת לבית קפה, קבענו, נסעתי אליו בבוקר, משהו כמו 10.00, הוא ביקש שנלך לקלמה בחוף הים, ישבנו שם ושוחחנו, הוא שתה פרישייק כמו שתמיד אהב, שוחחנו, ובמהלך השיחה הוא אמר לי: ״אני הייתי רוצה שיזכרו אותי כמי שעשה לאנשים טוב״. השתנקתי, באופיו הוא לא היה אומר משפטים כאלה, בטח לא על עצמו, העברתי מייד נושא, אבל הוא ידע שזה יגיע, והנה היום הארור הזה הגיע.
צבי עשית טוב לכולם, לעיר ולתושביה, בנית עיר מפחונים לעיר ואם בישראל, היית למנהיג נערץ ואהוב וראש עיר חכם ומשובח, מודל להערצה בשלטון המקומי, כולם מבכים את לכתך, האדם הצנוע ונעים ההליכות שכיבד את כולם בשמחות שלהם ובימי עצב שלהם, והיום הם מחזירים לך, רק שאתה לא זוכה לראות זאת.
קשה לי לסיים, הייתי כותב עוד ועוד כי הזכרונות רבים הם, דע צבי כי השנים איתך הפכו אותי למי שאני היום, נועם ההליכות והסבלנות למדתי ממך, והשיעור היום מסתיים, נשאר רק לממש ולקיים את שלמדתי.
זהו צבי, נפרדים, כבר לא יהיה מי שיגיע למשרד או נצא יחד לבית קפה או בכלל שיחת טלפון של יום שישי, גם אם לאחרונה היא הייתה שיחה בלי קול שלאחר 10 שניות נותקה, אני חב לך המון, אשדוד חבה לך, צבי אהוב.
משיירת מלאכי שמיים שמלווים אותך, כולנו מבקשים שהם ישמרו עליך כי אתה ראוי לכל משמר.
לך לנוח צבי, מגיע לך, אוהב וכבר ומתגעגע אליך !!!!
אופיר
