מוטי מלכא בדרך הביתה: המבקר חוקר תלונות חמורות והוא זומן לשימוע

זה סיפור על חברות גדולה בין שניים, שגדלו באותה שכונה, חלמו חלומות גדולים וחלקן הגדול והמכריע מומש. השניים: ד"ר יחיאל לסרי ומוטי מלכא. אחד הפך לרופא ולראש עיר אשדוד, השני למנכ"ל משכן אמנויות הבמה, נכון להיום. שנים הם הלכו יד ביד, הקימו את המרכז לפיוט ושירה ואת התזמורת האנדלוסית הראשונה, שנסגרה בגלל התנהלותו הבעייתית, בלשון המעטה של מלכא. השניים הם הפכים, שדי הסתדרו בתחילת הדרך. האחד לסרי, נשוא פנים מכובד מנומס ואינטלגנט, והשני המוני, מתנהל ומנהל בדרך בעייתית, מצליח להרגיז אנשים וחושב שהכל מגיע לו.
איכשהו השניים הסתדרו עד שבאו הצרות שאותם ד"ר לסרי כבר לא היה יכול להכיל. ההגנה של לסרי בחירוף נפש כמעט, על מעשיו של חברו מלכא הוסרה. בשנים עברו הגיעו לראש העיר תלונות נגד התנהלותו של מלכא, פורסמו דו"חות קשים נגדו של החשב הכללי לאוצר ושל מבקר המדינה הוא הגן עליו ושמר עליו וסירב לפעול נגדו. גם כשבבחירות השניות לראשות העיר, הקים אחיו יחיאל מלכא רשימה, שנגסה בקולות של לסרי, זה גרם למתח אבל לסרי ויתר חרק שיניים והמשיך בחברות.
לא עוד! בשנה האחרונה ד"ר לסרי התרחק ממנו כמו מאש, ויחסיהם הגיעו למשבר עמוק, שלא היה כדוגמתו. לסרי פיטר את מלכא מראשות 'פיוט ושירה' והסיר מעליו את ההגנה שפרש עליו במשך שנים רבות, בוודאי ב10 שנים הראשונות לכהונתו בתפקיד ראש העיר. לסרי חש נבגד ויש לו בטן מלאה עליו. בין חברים זה יכול לקרות, אבל אצל מלכא זה כנראה עבר את הגבול. נזכיר שלסרי מינה את מלכא לתפקיד מנכ"ל המשכן גם כשבקורות חייו הוא לא היה מהמובילים. אבל לסרי הימר עליו ואת התוצאות הוא חש כיום. כפי שזה נראה כעת, מלכא בדרכו החוצה.
סגן ראש העיר, עו"ד אלי נכט המונה על המשכן זימן את מלכא לשימוע ולבירור על שורה של טענות נגדו בנוגע להתנהלותו עקב טענות להתנהלות לא נאותה "שחורגות מהדין, הנוהל וניהול תקין" לדברי עו"ד נכט. "הבולטים שבהם: זימון שישיבת דירקטוריון ולא בפעם הראשונה בסמכות ששמורה לי כיו"ר הדירקטוריון בלבד על פי חוק החברות ותקנון המשכן".
עו"ד נכט מוסיף במכתבו למלכא: "ואם לא די בכך, ניסית לחבל ולבטל פגישת דירקטוריון חשובה, כמחצית השעה לפני קיומה וזאת אחרי שהזהרתי אותך לא לעשות כן. כמו כן נושאים שהחלטת להביא לסדר יום לדיון, באופן חד צדדי ולא תואמו עימי וכך נושאים בעלי משמעות וחשיבות אסטרטגית לתאגיד, עלו ללא תיאום אתי".
עו"ד נכט מעלה את סוגיית תקציב הפרסום, שמלכא עשה עד כה ככל העולה על רוחו ופרסם היכן שרצה. בעניין הזה עו"ד נכט ביקש ממנו לעשות סדר וביקש ממנו נייר עמדה באשר לאופן חלוקת עוגת התקציב. "גם כל בקשתי לא מתקיימות חרף הסיכומים אתך" כתב עו"ד' נכט."וכך עניין שקיפות עוגת הפרסום ופניתי אליך להגיש לי נייר עמדה לחלוקת התקציב של הפרסום וזאת בהתאם לטענות גוךי תקשורת באשדוד על חלוקה לא שיוונית"
נושא נוסף שמעלה נכט נגד מלכא הוא חלוקת החוברות של המשכן בהוצאה גדולה הגם שמדובר למרבה הבדיחה בחוברות ישנות. "פרסמת חוברות ישנות כשמחצית מההופעות לא רלוונטיות והיו בשנת 21 זה פגע בשמי בשם ראש העיר לסרי והמשכן. הפכנו למגוחכים בגלל זה"
על כל אלה מבקש, כאמור, סגן ראש העיר, עו"ד נכט לזמן אליו לשימוע ובירור כל הטענות את מנכ"ל המשכן מוטי מלכא. בתום הבירור יחליט עו"ד נכט על צעדים נגד מלכא.

המשבר החל כשמלכא ניסה בשנית, להשתלט על האנדלוסית, שלסרי הקים מחדש והפקיד בידיו הנאמנות והמקצועיות של יעקב בן סימון, ששיקם את האנדלוסית והביא אותה להישגים חסרי תקדים. מלכא "חפר" ללסרי שיעביר לו את האנדלוסית ולסרי נכנע, בתנאי שלא ייגע לרעה בבן סימון המנכ"ל. מלכא הבטיח ובפועל, אחרי חודשיים הוא ביקש לפטר אותו. לסרי זעם, הטיל וטו ופיטר את מלכא מהעמותה של פיוט ושירה, ומינה את טלי סהרוני במקומו. מלכא נפגע והחל במהלכי נקמה משלו נגד לסרי. הוא החליט להקים קבוצה חדשה של פייטנים וקרא לה "מטרוז" תוך שהוא מתחרה בעירייה, עושה זאת בזמן עבודתו במשכן ומזרים מקרנות של ר"שי גאון רמבם ואחרים כספים אליו תוך שהם חושבים שהם תורמים לפיוט ושירה שבבעלות העירייה. זה שימש בסיס למכתב תלונה, ערב חג הפסח, חריף מאוד, שהוציא נגדו מנכ"ל העירייה והעביר עם ראיות למבקר העירייה שפתח בחקירה.
ועל רקע זה, זה היה עניין של זמן עד שהנבוט יונחת על ראשו של מלכא, שהפך את המשכן למבצרו הפרטי ממש, לאימפריה אישית, שם הוא עושה מה שבראש שלו במשך למעלה מ 10 שנים במשכן: הוא מחליט לבד, מפנק את מי שהוא רוצה, מפרסם היכן שבא לו, תוך שהוא מתעלם ממי שמבקר אותו, מפטר את מי שבא לו, מעלה שכר למי שבא לו ואיש לא פוצה פה. במשך כל שנים הללו. עכשיו הדלת החוצה למלכא קרובה מתמיד.
נגד מלכא פורסמו דו"חות קשים של מבקר המדינה ושל החשב הכללי לאוצר בשתי התנהלויות מושחתות שלו לא הובילו לפיטוריו ולזרוק אותו מהמשכן, כולל גם בכל הפסטיבלים העלובים שהוא הפיק עד' כה שמעטים מאשדוד מגלים בו עניין. כך באנדלוסית שאותה הוא הביא לפירוק (והוקמה אחר כך מחדש למרבה המזל על ידי ראש העיר לסרי) וכך בהתנהלות שלו בפרשת הכרטיסים ובפרשה שבה בוזבזו מאות אלפי שקלים על פסטיבל מדיטרנה בשנת הקורונה למרות שלא התקיים, ובפרשיות אחרות של המשכן, שעלה בהם ריח של פלילי לכאורה.

מנכ״ל העירייה אילן בן עדי דורש כעת לחקור את ההתנהלות של מלכא בכל מה שקשור לפעילותו הגובלת בניגוד עניינים, בחשד לעבודה נוספת ללא אישור, מינוי עובדת ללא מכרז וגרימת נזקים לעירייה. ייאמר לזכותו של בן עדי, שתמיד הוא לא אהב את ההתנהלות של מלכא ושנים הוא דרש כמעט התחנן לראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי , להעמיד במקומו את מלכא. לסרי סירב אז.
הכוח שמלכא צבר היה בלתי פרופורציונלי. בשיא שלו האנדלוסית הייתה תחתיו, המשכן כולו בניהולו הבלעדי, הוא ביקש וגם קיבל לידיו את האמפי בפארק ים, שנשאר כל השנה ריק. התוצאות: עלובות פסטיבלים יקרים, עם מיעוט מבקרים מאשדוד, מיליונים על פרסום בעיתונות הארצית ובאתרי אינטרנט מקומיים מסוימים שהיה חפץ ביקרם (וזה עוד ייחקר וייבדק כמה כסף זרק שם מלכא). מי שביקר אותו והעלה ביקורת מיד הוחרם. ייאמר שבימים אלה מלכא נאלץ, תחת הנחייה, של בית המשפט לפרסם בכל האתרים, ללא קשר לביקורת נגדו. גם בזה הוא משחק משחקים, משל הכסף היה שלו פרטי ולא כסף ציבורי.

מה שעוד הכעיס את לסרי ומקורביו הוא העובדה שמלכא מסתובב בכל מקום ועד היום עם האימרה 'אני בניתי את ראש העיר לסרי ובזכותי הוא ראש העיר'. היו גם ששמעו אותו מתחייב "שלסרי לא יהיה יותר ראש עיר" ועוד אמרות שפר מסוג זה. השיא היה, כאמור, כשמלכא הקים מיזם מתחרה לפיוט ושירה אותו ניהל והקים ביחד עם לסרי לפני שתי עשורים, את מיזם "מטרוז" ולקח עימו כמה פייטנים חשובים ויזם בקשות בכל בתי הכנסת במהלך חודשי החורף ואף ערך מסיבת סיום גדולה. זה היה שבירת כל הכלים מול לסרי, שחש מרומה ונבגד.
מלכא ברוב חוצפתו שהבין שלסרי כועס ניסה תוך כדי תחרות עם העירייה להגיע אליו לסולחה. הוא פנה ללא מעט אנשים שיעשו לו סולחה עם לסרי. אחד מהם שהיה מעורב אמר "לסרי כל כך פגוע ולא רוצה לשמוע מהשם מלכא ועל הסף הוא דחה אותי. אני מכיר את לסרי הרבה שנים אף פעם לא ראיתי אותו כה כעוס. אני מבין אותו"

בן עדי אסף חומרים נגד מלכא בטענה כי המיזם "מטרוז" שהקים מלכא התחרה לכאורה באופן פעיל עם העמותה העירונית של פיוט ושירה, יצר בלבול בציבור וסכסוכים עם הפייטנים שחלקם נאלצו לעזוב עם מלכא ששכנע אותם לבוא איתו. אמנם חלק נותרו בעמותה הוותיקה והבלגאן היה גדול. הכי חמור הוא שהתברר כי מלכא עסק לכאורה בכל המיזם הזה בזמן עבודתו במשכן משם מקבל כסף ציבורי, תוך שהוא משתמש במשרדים ובעובדיו. כמו כן בזמן עבודתו נהג להיפגש עם ראשי ערים ולהציע להם לשתף עימו פעולה בנושא המיזם של הבקשות שהקים. בם עדי דורש לחקור את כל הניגודי עניינים שלו בעבודה שלו בשכר ללא היתר במקומות אחרים ונזקים שעשה לעמותות העירוניות שבהם התחרה בעודו מקבל משכורת ציבורית.
בן עדי מטיל עוד פצצה וטוען כי מלכא מועסק לכאורה במקומות אחרים ומקבל שכר מבלי שקיבל אישור לכך. "הצהרת שאתה יועץ של ראש העיר בית שמש להקמת משכן תרבות. אני מבקש לראות מי אישר לך ואתה הצהרת שהכספים שיצאו מבית שמש שולמו לעובד אחר במשכן". בן עדי תוהה: "מתוך איזו סמכות שלחת עובד במשכן לייעץ לעיריית בית שמש?. לאור כל את אני מבקש לפתוח בחקירה נגדך דרך מבקר העירייה עד אז אבקש ממך התייחסות לכל הטענות ולמניעת הנזקים שמוכיחות שבפעילותך נגרמו לעירייה נזקים ומבקש ממך מייד לחדול מכל הפעילות”.

מלכא: ״מכתבכם הוא בלון מלא אוויר חם. מציע לכם לחזור בכם"
התשובה של מלכא למכתב הדרישה לחקירתו הוא משיב אש ותוקף את ד״ר לסרי ובן עדי "מכתבכם אינו אלא בלון מלא אוויר חם ובו שלל עלילות מצוצות מן האצבע או מדמיון קודם, וברור על-פניו כי נכתב מתוך מניע זר, במטרה לפגוע בי ובמשפחתי ולהכפיש את שמי דווקא ערב חג הפסח. ברור מן המכתב, מתוכנו ומסגנונו, כי הוא נכתב בלהט רגשני, ככל הנראה במטרה לרצות ולמלא את שליחות השקר שנטלתם על עצמכם וכי כלל לא טרחתם לבדוק את הדברים אותם כתבתם.״
לגבי העיתוי של המכתב הוא כותב: ״עיתוי הוצאת המכתב בערב חג, והפצתו בעיתונות המקומית, מעידים על העדר תום-לב ועל מניעים רגשיים נסתרים שקטונתי מלהבינם. אני ממליץ לכם לקרוא בזהירות רבה את מכתבכם ולתהות על עלילות השווא שניסחתם באריכות. אין לכם מפלט אלא להגיע למסקנה כי עליכם למשוך את מכתבכם באופן מיידי. ככל שתקדימו לעשות כן, כך ייטב. כך למשל, עלילתכם השקרית על כך שקיבלתי שכר נוסף לשכרי כמנהל המשכן, על-אף שנכתב במפורש שאין הדבר כך בפרוטוקול הדירקטוריון אליו אתם מתייחסים במכתבכם, הינה מעשה חמור״.
בנוגע לטענות על העמותה משיב מלכא: ״ מכתבכם אף מוכיח חוסר הבנה מדאיג בכל הנוגע להבחנה בין עמותה עירונית (בשליטת העירייה) והדין החל עליה, לבין עמותות ציבוריות עצמאיות, גם אם הן נתמכות, שנאסר על הרשות המקומית להתערב בפעילותן. המכתב מסביר את ההתנהלות הבוטה והדורסנית של העירייה בנוגע לעמותות שאתם מזכירים במכתבכם ואת העובדה כי העירייה נוהגת בעמותת המרכז לפיוט ושירה כמנהג בעלים בניגוד לחוק ולדין. למען הסר ספק, אני דוחה מכל וכל, כל מילה בהאשמות השווא במכתבכם ואני מתכוון להשיב לכם באריכות ובאופן מפורט ומדוקדק, כולל ראיות חפציות על כל האשמת שווא, ובעניינים רבים נוספים. כל זאת ועוד לאחר החג״.

הנה לקט של תחקירים על התנהלות מפוקפקת של מוטי מלכא

פרשת הכרטיסים: מלכא חילק לחבריו כרטיסים חינם בכמיליון שקלים

פרשה נוספת בה היה מעורב כביכול מלכא משנת 2018 אותה חקר ובדק מבקר המדינה שפשט על המשכן ומצא ממצאים חמורים. מבקר המדינה יוסף שפירא בדו"ח מתאר את השיטה הנלוזה והמושחתת של מלכא של חלוקת כרטיסים והזמנות למופעים לעצמו, לחבריו, לראשי ערים, מפקדים בכירים ואנשי תקשורת המועדפים עליו. המבקר חשף לא מעט מקרים חשודים לפיהם, מאות כרטיסים שחולקו לנתמכי הרווחה ונמסרו למנהלת הרווחה נעלמו או הושמדו. בסך הכל חשף המבקר כי המשכן והחברה העירונית חילקו ביחד במשך 3 שנים כרטיסים חינם למקורבים בניגוד למינהל תקין ובניגוד לדין 15,700 כרטיסים בשווי כולל של כמיליון שקלים. המבקר המליץ למשרד הפנים לחייב באופן אישי על הנזק את נושאי המשרה ובראשם מנכ"ל המשכן מוטי מלכא.
בעקבות הדו״ח שפורסם היו שדרשו לפטר את מלכא. כך למשל שמעון כצנלסון. אולם כמו שנאמר ״ הכלבים נובחים והשיירה עוברת״ ד״ר לסרי היה לצד מלכא.

הכישלון בניהול האנדלוסית שמלכא כביכול פירק
מלכא ניהל למעלה מ- 13 שנים את התזמורת האנדלוסית שלמרות שגלגלה תקציבים של מיליוני שקלים נקלעה לגירעונות כספיים וגם הסיוע של מינהל התרבות ותכנית הבראה לא הועילו. הניהול שלו הקלוקל, בא לידי ביטוי בדו"ח ביקורת חמור על עמותת התזמורת האנדלוסית שערך ב-2009 משרד רואי החשבון נבון- ויספלד לבקשת החשב הכללי באוצר. הדו"ח שהועבר למשרדי הממשלה תומכים בעמותה, לחשב הכללי, לרשם העמותות ולגופים נוספים הצביע על ניהול כושל, החלטות הנהלה בלתי סבירות, הסכמים דרקוניים וניגוד עניינים של חברים בוועד המנהל.
מן הכתבה עולה כי הדו"ח נכתב ב-2007, שנה לאחר שהתזמורת זכתה בפרס ישראל למפעל חיים. התזמורת נקלעה לגרעון תקציבי עמוק ובעקבותיו המשכורות של חלק מהעובדים, שולמו באיחור של חודשים או שקוצצו. עובדי התזמורת הביעו מרירות על כך שהם מקופחים בשכר בעוד שעובדים מסוימים אחרים בתזמורת, בהם המנכ"ל מלכא, מקבלים משכורות גבוהות. זמן מסוים לאחר מכן בית המשפט הוציא צו פירוק לתזמורת. למרות זאת, הדוחות הכספיים ל-2006, השנה שבה אמורה היתה תכנית ההבראה להסתיים, הצביעו על כך שהתזמורת נמצאת באותו גירעון – 3 מיליון שקלים. מנכ"ל התזמורת מלכא, ניסה על פי הדו"ח, לגלגל את האשמה על מי שהיה מנכ"ל התזמורת ב-2007, עופר אמסלם (כיום מנכ"ל התזמורת האנדלוסית הים תיכונית") אך הביקורת מצאה "כי האחריות הניהולית היא של מלכא והוועד המנהל".

תוספת השכר וקניית רכב יוקרתי
חלק ניכר מהדו״ח התייחס לריבוי התפקידים של מלכא. ב-2006 הוא כיהן כמנכ"ל התזמורת האנדלוסית, בספטמבר 2006 הודיע מלכה באסיפה הכללית על כוונתו לפרוש מתפקידו כמנכ"ל ולשמש כיועץ אסטרטגי אמנותי של התזמורת, וזאת כדי לכהן כמנכ"ל בהתנדבות באגודת הידידים של התזמורת. במקביל כיהן מלכא גם כמנכ"ל בשכר ב"מרכז לפיוט ושירה". בקשתו אושרה על ידי האסיפה הכללית. לדעת הביקורת, פעלו מלכא והיועץ המשפטי של העמותה בניגוד לדעת רשם העמותות בעניין זה. באפריל 2008, זמן קצר לאחר פרישתו מתפקיד מנכ"ל התזמורת, הוא ביקש לחזור לתפקיד וזאת בהסתמך על ההסכם שנחתם איתו לפיו יוכל לחזור לתפקיד בתוך 120 יום. הוועד המנהל אישר את בקשתו של מלכא והוא חזר במאי 2008 לכהן כמנכ"ל התזמורת. הביקורת מצאה כי "הסכם דרקוני מהסוג הזה לא עולה בקנה אחד עם מינהל תקין, ויש במקרה זה להאיר על התנהלות העמותה".
הדו״ח מציין עוד כי בעקבות חריגת שכרו של מלכא ב-2005 בסך 20 אלף שקלים נקנסה התזמורת ב-2007 ב-100 אלף שקלים. עוד מתברר כי התזמורת חויבה ב-2007 ב-50% מעלות חשבון הטלפון של אגודת הידידים, על פי הוראת מלכא. בישיבת הוועד המנהל בספטמבר 2008 אישר הוועד המנהל שהעמותה תשלם את העלות המלאה של הוצאות הרכב בסך 72 אלף שקלים לשנה. מהתזמורת נמסר אז למחברי הדו"ח כי כל הפעולות נעשו על פי ההסכמים.

כמיליון שקלים על פסטיבל שלא התקיים בימי הקורונה

הדו"ח הכספי של המשכן לאמנויות הבמה של שנת 2020 ,שנת הקורונה שבה כל בית ישראל ישב בבית ולא יצא להופעות ופסטיבלים עומד בסתירה למציאות. יחסית לשנת 2019 נראה שהייתה ירידה בהוצאות אבל לא דרסטית כפי מחויב מציאות של סגר וביטולים של כל הופעות התרבות בארץ. פסטיבל "מדיטרנה", למשל, שלא התקיים בפועל נרשמה הוצאה כספית של 970 אלף שקלים כשמתוכן כ300 אלף שקלים הוצאות הנהלה שכר וכלליות ללא פירוט. בישיבת מועצה שהתקיימה לפני מספר חודשים לאישור הדו"ח שך המשכן, בחקירה צולבת של גזבר העירייה עודד לוי וד"ר לחמני לא התקבלו תשובות ענייניות מספקות מצידו של המנכ"ל מוטי .
יו"ר האופוזיציה , ד"ר אלי לחמני וגזבר העירייה, עודד לוי על הדוח המבוקר השנתי של 2020 שנת הקורונה, שעל ההופעות בארץ ובאשדוד כמובן בוטלו. המשכן נותר שומם שנה וחצי, לא היו הופעות ולא היו פסטיבלים גדולים כפי שהיו בשנים קודמות. מה שאומר שד"וח כזה היה אמור להיות מצומק בהוצאות. על כך נשאל רבות בישיבת המועצה ונראה לעתים שמלכא מובך, עצבני, משתנק, שותה הרבה מים, ועונה תשובות לא ענייניות במקרה הטוב ובמקרה הרע הוא בכלל מתחמק מלענות. למשל: איך הוצאו תקציבי ענק של מיזמים והופעות, שכלל לא התקיימו בגלל הקורונה והכי חמור איך יו"ר המשכן לשעבר, ממלא מקום ראש העיר, אבי אמסלם, כלל לא חתום על הדו"ח כפי כמתחייב בחוק החברות וגם מדוע המנכ"ל בעצמו שיודע על כל שקל ושקל היכן נמצא לא חתם על הדו"ח בעצמו.
ד"ר לחמני הקשה ושאל איך זה שיש הוצאה של פסטיבל מדיטרנה שלא התקיים בגלל הקורונה של הוצאות של 970 אלף שקלים. הוא גם תהה איך זה ש כ300 אלף שקלים מתוך ה970 יועדו לשכר וכלליות. ד"ר לחמני ציין כי זה חוזר על עצמו בכל המיזמים וההופעות. "בסך הכל יש העמסה של הנהלה שכר וכלליות של כחצי מליון שקלים. לא מבין למה ה לא מפורט בדיוק" תהה ד"ר לחמני.
מלכא ניסה להסביר: אלה הדרישות של משרד התרבות שעל כל פרויקט לייחס הוצאות. לחמני "לא נראה לי שזה נכון. בעיני זו העמסה סתמית אולי כדי להסתיר את הוצאות השכר הכלליות באמת"
גזבר העירייה, עודד לוי בשלב הזה ביקש את רשות הדיבור ושיגר שאלה את מלכא: "בפסטיבל 'מדיטרנה' מה יעלה בגורל המנויים שרכשו מכספם כרטיסים. האם הם יקבלו את הכסף חזרה. מכרתם כרטיסים מה זה אומר לגבי מי שרכש כרטיסים ולא קיבל שירות?" שאל לוי והקשה :" איך ואיפה זה בא לידי ביטוי בדוח". גם שאלה זו נותרה באוויר ללא תשובה מספקת"
יו"ר המשכן דאז, ממלא מקום ראש העיר, אבי אמסלם ענה לשאלתי מדוע לא חתם על הדו"ח והאם זה נובע מכך שהוא מתנגד למה שכתוב בדוח. האם הוא לא מסכים איתם? השיב: "בדירקטוריון המשכן שהתכנס בתאריך ה-12 לאפריל לאישור הדו"חות הכספיים לשנת 2020 ובישיבה שבה התקיים הדיון על התקציב – לא השתתפתי. על כן מי שחתום על הדו"ח הוא מורשה החתימה חבר המועצה מאיר אברג'ל שהשתתף בדיון. מעבר לזה, לכל שאלה בענין הדו"ח, אני ממליץ לכם לפנות לרואה החשבון של המשכן ולמנכ"ל המשכן, מוטי מלכא".
מדובר בתגובה מוזרה של אמסלם, שכן, חתימה על הדוח לא קשורה למועד כזה או אחר של מועד הישיבה. הדוח באחריותו, והוא זה שמציג אותו לדירקטוריון. האחריות היא עדיין עליו, אלא אם הוא לא חתם ואי חתימה שלו על הדוח כהכרזה על כך שאינו מאמין בדוח ואף מתנגד לו והוא מבקש בעצם להסיר מעליו אחריות.
פנינו אז למנכ"ל המשכן בשאלות הבאות:

1. מדוע הדוח הכספי המבוקר לשנת 2020 של המשכן שנדון לא נחתם על ידי היו"ר, ומדוע גם אתה כמנכ"ל לא חתמת?
2. הובן ממשך מדבריך, בישיבת המועצה שעל כל פרויקט ומופע או פסטיבל העמסתם הוצאות הנהלה וכלליות בשווי מאות אלפי שקלים. מבקשים לדעת כמה הוצאות שכר כלליות קיימות בחברה ומדוע זה לא מפורט כנדרש. למה זה מוסתר?
3. למה ההוצאות בשנת 2020 שנת קורונה שלא היו שום הופעות ולא היו מיזמי תרבות, נותרו כאילו הם התקיימו. למשל: הוצאות בשנת 2020 של הקורונה תוקצבו לפסטיבל מדירטנה ב 970 אלף שקלים, אושפיזין 160 שקלים. הפקה אמנותית 1.8 מליון שקלים, הוצאות מכירה ושיווק 1.1 מליון שקלים. שנת קורונה נזכיר. איך מתקצבים הוצאות ענק כאלה כשלא היו הופעות? נשמח לפירוט
4. מי מהמשכן יצא לחל"ת בשנת הקורונה לאחר שכבר בפברואר 2020 נודע שאין הופעות במשכן ואם לא יצאו עובדים כולל בכירים. מדוע?
5. מדוח עולה שיש הפרשות לתביעות ופיצויים בהרבה מאוד כסף. מדוע שולמו פיצויים על ביטולים בזמן שהייתה שנת קורונה.
6. מה הסיבה שהנחת מכתב התפטרות מעמותה לפיוט ושירה שמנהלך את התזמורת האנדלוסית שכל נלחמת שתעבור לעמותה אותה ניהלת שנים רבות

כמובן שמלכא לא ענה.