זאת במסגרת "הסכם היסטורי" בין המדינה, הנהלת נמל אשדוד ועובדי הנמל. ההסכם נועד להבטיח שהנמל יוכל להתמודד עם התחרות בתחום הנמלים שאמורה להתחיל בספטמבר הקרוב עם פתיחת נמל המפרץ בחיפה לפעילות מלאה. לקראת סוף השנה התחרות תגבר עם תחילת פעילותו של נמל הדרום ועם סיום הליך ההפרטה של נמל חיפה הממשלתי.
חוסר ההיענות לתוכנית הפרישה מעמיד בסימן שאלה את המוכנות של הנמל לתחרות, שכן ההסכם נועד להקטין את ההוצאות הגבוהות של הנמל על משכורות העובדים הוותיקים.
לפי ההסכם שהוצע :, עובדים עם ותק של 25 שנה יוכלו לפרוש עם חבילת הטבות ממוצעת של 3 מליון שקל. עוד נקבע כי יינתנו 10 שנות הגנה מפני פיטורים קולקטיביים לעובדי דור ב' שאינו מייסד וכן סוכם על צמצום פערים בקרב כל קבוצות העובדים ועל הגדלת תקציב הרווחה והתרבות ב־1.5 מיליון שקל.
בתמורה להסכם הנדיב הנמל אמור היה ליהנות מהתייעלות ומגמישות ניהולית שיאפשרו לו להתחרות בנמלים הפרטיים. בפועל נראה כי הנמל הפסיד בכל החזיתות: כ־45% מהעובדים הוותיקים סירבו לפרוש אך הוא עדיין מחויב לשאר הבטחותיו. כמו כן, למרות הגמישות הניהולית שהובטחה, ההסתדרות לא מאפשרת לקלוט עובדים זמניים נוספים שיאפשרו להקל את העומס.
במקור העובדים היו אמורים לחתום על הסכמי הפרישה מרצון עד אמצע יולי, אך דירקטוריון החברה אישר להאריך את המועד האפשרי האחרון עד לתחילת אוגוסט.
. מנמל אשדוד נמסר: "פעילות קידום הפרישה מרצון טרם הסתיימה, והיא מצריכה הליכים נוספים. נכון להיום, ישנם 102 עובדים שחתמו על טופסי הפרישה".
