ידוע, שלפני אור השחר הנפלא בכל בוקר, מגיע החושך הגדול. אם נקביל את זה לחיינו, הרי שלפני הצלחה גדולה דווקא, בהגשמת חלום או בדבר שחשקנו בו זמן רב, תבוא תבוסה, הרגשה פחות טובה, נפילה כלשהי.
היתרון כאן, שאם אנחנו מתכוננים לאותו אתגר שיבוא ויאיים להפיל אותנו, למעשה נעשה חצי מהעבודה הטובה שדרושה כדי להשלים את המשימה.
ולמה אני מתכוונת?
אמשיל משל, אדם אשר שמע על מכרה זהב מיוחד באפריקה והוא משקיע את כל מרצו וכל מאודו בחפירות באותו מכרה. קונה ציוד יקר, מביא עובדים חרוצים, מבוקר ועד ליל מנסה לממש את חלומו. לאחר כחודש אותו אדם מתייאש. לא זהב ולא נעליים. מקסימום יצא משם בוץ ואבנים.
בוכה על מר גורלו, מבכה את אובדן כספו, כועס על עצמו אפילו איזה מן לא יוצלח הוא. בחיים ממש, לא חסרות נפילות. ולא צריך לחפש זהב כדי להתייאש. לכל אחד מאיתנו חבילה שהוא נושא על גבו, רואה ואינו נראה, חבילה שיש בה דברים אשר הם מהווים עבורו הקושי בחיים, האתגר המסובך לפיצוח.
ישנם אנשים שעלולים בעקבות נפילה כזו או אפילו סתם "חוסר הצלחה" להחליט שהם מוותרים לחלוטין על עצמם ועל הניסיונות הנוספים.
מאמצים בחום את הייאוש ואת המפלה ואת עצבות הנפש ומוותרים לחלוטין על הגשמת עצמם.
ישנם אחרים שמנסים דווקא לשנות כיוון. אם היו אותו אדם שחופר במכרה ומחפש זהב, הרי שהם היו כנראה משנים מסלול, מנסים עם מכשירים אחרים או מוצאים מפלא אחר.
לכל אחד מאיתנו דרך התמודדות שונה.
יש התמודדות שמביאה לידי התמודדות אמיתית ומקדמת,
וישנה התמודדות לכדי התמוטטות. היא כמובן פחות רצויה.
אך איך ניתן להימנע ממנה אם אנחנו כבר במורד התבוסה?
• לומר לעצמנו מילים מנחמות.
• לא לשפוט את עצמנו לחומרה. אין ספק שכוונתנו היתה טובה.
• להתייעץ עם אנשים שיש להם מה לתרוםפ לנו חיובי ולא עם אנשים מרעילים או חוסמים.
• לשאול את עצמנו היכן האור בקצה המנהרה, שהרי הוא חייב לראות שם, פשוט לעיתים משהו מסתיר לנו אותו.
• להאמין בעצמנו, להאמין שהכל מכוון למעלה לטובה גם אם לא הכל כרגע טוב.
