אם גם אתם הורים לחיילים, חיילים בעצמכם או סתם נושאים תפילה כמו עם ישראל לשלומם של כל החיילים בחזית, כדאי שתכירו את סא״ל (במיל'), אברהם (אלברט) וקנין מאשדוד, שנותן הרבה תקווה ואופטימיות. שנותיו במדים כבר לא נספרות על יד אחת והוא משרת כבר 23 שנים במילואים. אלברט הוא בן 77 (ועד מאה ועשרים ב"ה), נשוי לבתיה "המהממת תרתי משמע" הוא מדגיש "שרק בזכותה הגענו לאן שהגענו.", אב לארבעה וסב ל-12 נכדים.
שניים מילדיו, רב סרן הילה שבתאי וסרן רז וקנין, הולכים בעקבותיו ומשרתים בחיל הלוגיסטיקה, והוא סב שכול לאחר שנכדו הגיבור סמ״ר אילי גמזו ז״ל, שהיה מ״כ בצנחנים, נפל בשבעה באוקטובר, הי"ד.
בפברואר 1967 התגייס לצה"ל ומייד בתום הטירונות פרצה מלחמת ששת הימים והוא מונה על העמסת תחמושת ושליחתה לחזית. עם השנים התקדם לתפקיד קצין בכיר בחיל הלוגיסטיקה.
אלברט שירת לא פחות מ- 32 שנים בקבע, בין היתר באט״ל, בפיקודים, באוגדה 162 ועוד. כאשר השתחרר הפך לסבא במשרה מלאה אך עד מהרה נקרא ללבוש שוב את המדים.
משנת 2007 הוא מתנדב במילואים. כיום, במהלך מלחמת "חרבות הברזל", הוא מתנדב במילואים בחטיבת הלוגיסטיקה שבאט״ל, בתפקיד בקר בימ״חים ובודק תקינות.
ילדות במעברות, בלי מים וחשמל
אלברט עלה לארץ בשנת 1956 ממרוקו, מקזבלנקה, הישר לתוך מעברה בתנאים קשים: "היינו בשלוש מעברות בזו אחר זו, חיינו בלי מים וחשמל, כן?" הוא מוודא שהפנמתי את המצב ואז עובר לאשדוד העיר האהובה בה הוא מתגורר עד היום.
משנת 1960 הוא באשדוד, כילד קטן, למד בבית הספר "גאולים", בבית הספר ׳אורט׳ מקצועי באשקלון, והתגייס לצבא כאמור בשנת 1967. הפינה האהובה עליו באשדוד היא השוק בחוף הים, לפגוש חברים, להרגיש חלק.
אלברט, לפני הכל מצדיעים לך. בגיל 77 להתנדב למילואים זה לא דבר שגרתי בכלל…
"קיבלנו בבית חינוך לתת, גדלנו על ערכים, על הצורך להחזיר טוב למדינה, לכן מבחינתי זה טבעי שאחרי הקבע מייד המשכתי להתנדב ועד עכשיו".
פיזית לא קשה לך בגיל 77? מה אתה אוכל? איך אתה שומר על האנרגיות?
"תשאלי את אשתי.. אני והילדים כשאנחנו צריכים להגיע לצבא, הכל בסדר אצלנו. לא כואב כלום. יוצאים בשמחה. הצבא נותן לנו את הכוח לתת ולתרום, לעזור, מבחינתנו שירות בצבא זה כבר לגדל דור."
אני מבינה שהתמקצעת בחיל הלוגיסטיקה ואתה היחיד בתחומך בניהול מלאי בצבא, איך תעביר הלאה את התפקיד?
"חשוב מאוד להעביר את הידע ואת התפקיד כמו שצריך… הרבה אומרים לי "מה ששכחת, אנשים אחרים עוד לא למדו." לכן אני מעביר הלאה את הידע. אני כותב את הנהלים ואת כל החומר כדי שלא ישכחו. מחפש את הדרך הטובה ביותר להנחיל הכל לדור הבא".
בשנת 2012 כשהיית "רק" בן 63, ראיינה אותך הכתבת המוכשרת ענת ביגר, ששאלה האם אינך מרגיש "פראייר" לשרת כל כך הרבה שנים, והשבת שזה הזמן לתת בחזרה למדינה שלנו.. האם חשיבתך לא השתנתה מאז, במיוחד בתקופה הנוכחית המורכבת?
"התפיסה שלי לא השתנתה. למרות הכל, אני לא מרגיש פראייר. אולי יום אחד יירד לאנשים האסימון ויבינו ש'אם אין אני לי מי לי' וכל אחד יתרום איפה שהוא יכול בחלקה הקטנה שלו למען המדינה האהובה שלנו".
"אילי ז"ל אמר "נשבעתי להגן על המדינה
וזה הזמן לקיים את השבועה. יצא ולא חזר"
ילדיך הילה ורז הולכים בעקבותיך, מעריצים אותך ויונקים את דרכך, איך זה מרגיש?
"גאווה ונחת. בן פורת יוסף. התפוחים לא נפלו רחוק מהעץ. הילה נמצאת בצו 8 כבר חודשים והבן בצפון. עשה את כל תפקידי השטח שאפשר".
לצערנו, אתה גם סב שכול בגלל החינוך הציוני המשובח שלך. נכדך הגיבור אילי גמזו ז"ל נפל בשבעה באוקטובר. מה עבר עליך באותו יום ובעקבות האובדן?
"אני זוכר שהייתי בבית כנסת ושמעתי שלוקחים את הנכד לצבא וכולם מוחאים לו כפיים. יש לי בראש תמונה שהוא נפרד מאמא שלו. כשהיו אזעקות וטילים הוא מייד התקשר למ"פ לשאול מה קורה. אמרו לו 'כרגע רק המפקדים מגיעים, חכה בבית'. הוא סירב ואמר 'לא. אני בא'. אמרו לו סבלנות, אבל הוא לא הסכים לחכות. אז אמרו לו תכין תיק לשלושה ארבעה חודשים לפחות. אמא שלו גם ניסתה לעכב אותו, אבל הוא אמר 'נשבעתי להגן על המדינה, וזה הזמן לקיים את השבועה'. הוא יצא, ולא חזר. הם פוזרו בעוטף והוא נפל בהגנה על יד מרדכי, כשהגן על אזרחים שהיו שם ונתקלו במחבלים."
היה ביניכם קשר טוב?
"יש לי קשר חזק מאוד עם הנכדים. כל נכד שעושה בר מצווה נוסע איתי לחוץ לארץ. כל נכד שנולד אני יושב ומטפל בו והאמא הולכת לעבוד. 12 שנים טיפלתי בהם".
במבט מדיני, אתה מאמין שנשיג ניצחון מוחלט? החטופים יחזרו?
"לגבי החטופים מצטער לומר שאני בספק, כי יש לנו עסק עם נבלות. לגבי ניצחון אין לי ספק. שיתנו לצבא לנצח והוא ינצח".
אגב, לסיום.. מסתבר שאתה לא הכי מבוגר בצה"ל ויש גם בני 80, ואפילו בן 94, אז היד עוד נטויה?
"אני צעיר, לא מבוגר. אני כל הזמן מרגיש צעיר וכל יום אני קם בבוקר, ומודה לבורא עולם והולך להתפלל, שותה כוס קפה, ואומר תודה על אשתי ותודה לבורא עולם, שנותן לי כוח. וכל עוד יהיה לי כוח אני אתנדב ואשרת את המדינה האהובה שלנו".
לידיעתכם, המילואימניק המבוגר ביותר בצה"ל: הוא בן 94!
אם גם אתם סקרנים כמוני לדעת האם אלברט הוא זקן המילואימניקים המתנדבים, אז דעו שבהחלט לא. ישנם בצה"ל בני 80 שעדיין מתנדבים והמילואימניק המבוגר שבהם הוא רס"מ סולימאן ג'ואמיס, בדואי בן ה-94 מהכפר זרזיר שבצפון.
בכפר מתגוררים חמישה שבטים בדואים תומכי המדינה, בכל המשפחות מתגייסים ולוחמים. בכפר היו 130 מגוייסים בשירות מילואים פעיל בעיצומה של הלחימה.
סולימאן, אבא לשבעה בנים קרביים, כולם ביחידות קרביות, לוחמים, קצינים. יש לו כ-35 נכדים שמבחינתו ילכו בעקבותיו. המשפחה בעלת המסעדה "טאבון פאטמה" על שם אשתו ז"ל, והוא הקים מאחוריה אוהל ובו פעילות עניפה לעידוד גיוס בני מיעוטים. בנו הוא ממקימי המכינה הקדם-צבאית הבדואית הראשונה בארץ.
אגב, תאריך הלידה שלו משוער, בשנת 1930, בתקופת המנדט הבריטי. הוא החל דרכו כגשש וזוכר תקופות של הכנסת אוכל ללוחמים על גמלים, וכן גשש אוויר ממטוסי קרב, בין היתר בפיקודו של אריק שרון ז"ל.
הוא לחם בכל המלחמות וגם במלחמה הנוכחית הוא מגן על הישובים היהודיים בלויאליות מרגשת. כבר בתחילת הלחימה גייס סולימאן את כיתת הכוננות שלו לסיורים ביישובי הסביבה היהודים למטרות עיבוי אבטחתם. בראיונות שונים עמו סיפר עד כמה הוא מזדעזע ממעשי החמאס ותמך בניצחון עד הסוף ב"ה, שכולל את החזרת החטופים כולם והשמדת המחבלים.
