השבוע במדור שלנו לקידום ספורט נשים יצאנו קצת מגבולות אשדוד, לכיוון גוש עציון וקיימנו ראיון מיוחד, עם אישה מדהימה וגיבורה. קוראים לה יגל ליבי והיא בת 23. יגל היא מדריכת קרב מגע והגנה עצמית, בעלת 2 חגורות שחורות, סטודנטית לתואר ראשון בחינוך וחברה בהתמחות ספורט באקדמית אונו, אמא לתינוקת, מתגוררת בגוש עציון, והיא מציעה לכן סדנת הגנה עצמית מיוחדת במינה, שמיועדת להתמודדות עם אלימות כלפי נשים, הן שקשורה לפיגועים לא עלינו והן שקשורה להטרדות מיניות לא עלינו.
יגל נולדה בחברון, התמודדה עם הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. "הייתי ילדה מופרעת, עפתי מבתי ספר עשרות פעמים, לא הוציאו אותי לטיולים שנתיים, לא מצאתי את עצמי בבית ספר, החוויה שלי הייתה רק כשלון. כל כך רציתי להיות טובה אך לא הצלחתי, חוויתי כשלון אחר כשלון. ההורים רצו לאפס אותי ולמצוא לי מקום לפרוק ולהוציא את האנרגיות, לכן שלחו אותי לאימונים, כשהתחלתי להתאמן בטאקוונדו חוויתי פעם ראשונה הצלחה, משם התחיל סיפור אהבה ביני לבין האומניות לחימה."
המציאות הפכה אותה למאמנת שהיא היום
הגדילה בחברון בצל המצב הביטחוני דחפו אותה לתחום "תראה, גדלתי בצל הטרור." מספרת יגל וממשיכה: "בתקופה של הסכינאות לפני 6 שנים הייתי נוסעת לאימונים, הייתי שומעת יריות. פעמיים בטרמפיאדה בדרך חזור צמח גל אבנים חדש לזכר אדם שנרצח במקום. כששלושת הנערים נחטפו בשנת 2014 אני הייתי בטרמפיאדה המקבילה. בשנה נרצחו לנו 6 אנשים מהיישוב, כולם הכרתי לפחות בפנים ובשמם. תקופה מטורפת, לצערי זה היה ועדיין החיים שלנו.
מתי התחלת להתאמן לראשונה?
"מכיתה ג', התחלתי בטקוואנדו, באיזשהו שלב זה לא הספיק לי, רציתי יותר. המשכתי בגיל 17 לקרב מגע של ICCS וMMA . התאמנתי תקופה גם בדניס הישרדות לפני הלידה. אני מדריכה כבר 7 שנים ועוסקת 16 שנים בתחום. התאמנתי אצל טובי המאמנים ותמיד חיפשתי את המקום הכי עוצמתי וחזק להתאמן בו. התמסרתי לאימונים בכל ליבי. בכל אימון להוציא מעצמי את ה100 אחוז. נסעתי לבד מרחקים, שום דבר לא הרתיע אותי, הייתי בדבקות למטרה."
השתתפת בתחרויות?
"פחות. עניין אותי להיות מדריכה. לשם כיוונתי. המטרה שלי להעביר הלאה את הטוב שקיבלתי אני באומנויות לחימה. יש כל כך הרבה שאפשר לקבל במסגרת האימונים- ביטחון עצמי, הגנה עצמית, כושר, כיף, כלים להתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, כל אדם יכול להתחבר מפן אחר."
האם אי פעם מתאמנת שלך השתמשה בכלים שהענקת לה בזמן אמת?
"הזמינה אותי לסדנא רכזת של בנות שירות והיא השקיעה את רוב התקציב בהזמנת הסדנא. היא בקשה לצרף את הבת שלה בת ה-11 לסדנא, לא הגיעו הרבה בנות שירות אז הסכמתי. בסדנא דיברתי איתן על מוגנות, לצעוק עצור בעוצמה ולהכות לנקודת תורפה. המשכתי בחיי ויום אחד קיבלתי טלפון נרגש מהרכזת, היא סיפרה לי שבתה הלכה לסניף עם 2 חברותיה, בדרכם נטפל אליהם גבר זר, ניסה לדבר איתן, הילדה זכרה את כללי המוגנות והבינה שיש להיזהר. הן ניסו ללכת אך הגבר התחיל לגעת בחברה שלה. הילדה פעלה, צעקה עליו עצור, נתנה בעיטה לכיוונו ושלושתן ברחו משם. כך הן ניצלו. האם שאלה אותה, "מאיפה מצאת את הכוח"? הילדה ענתה,"פחדתי, אך ראיתי את המדריכה מול העיניים שלי צועקת איתי עצור". מקרים כאלו נותנים לי רגע של נחת ואת הכוח להמשיך למרות כל הקשיים. כואב לי מאוד לשמוע על בנות שנפגעו, שורף לי הלב. ברגע שאני מצליחה לעזור ולעשות קצת טוב אני מאושרת."
הקרב האמיתי
אחד הקשיים שיגל ליבי התמודדה איתם זה קונפליקט בין הערכים עליהם גדלה לבין חלומותיה, היא מספרת בפתיחות על ההתמודדות מבחינה דתית באימונים עם גברים: "אני באה מבית דתי. קרב מגע ואגרוף זה לא משהו שמצפים מאישה יהודייה. היו לי הרבה התנגדויות מצד החברה, הייתי עוף מוזר. זה התבטא במשפטים ששמעתי מהקרובים אלי: 'זה תחום של גברים, את לא שייכת לשם' ו-'לעולם לא תתחתני ככה'… בתור ילדה לא חלמתי שאני אי פעם להתאמן עם גברים, אבל לא נשארה לי ברירה, בגיל 16 הייתי חייבת להתקדם לנבחרת קרבית, לא היה באזורי נבחרת לבנות בלבד."
גם כשרצתה להתחתן נתקלה יגל בקושי: "בחורים לא רצו לצאת איתי.איים עלייהם בחורה שמתאמנת עם גברים וגם מבחינה הלכתית זה התנגש להם. אני לא שופטת אף אחד, אך בשבילי זאת הייתה התמודדות. קרובים אלי אמרו שהם לא יציעו לי בחור אם אני לא מפסיקה להתאמן עם בנים. אני לא וויתרתי. האמנתי שאני ימצא את הגבר שלי. האחד שיבין באמת למה אני עושה את זה, את החשיבות העצומה. שפשוט יסמוך עלי ויכבד את ההחלטה שלי. "
קשה באימונים, קל במציאות
יגל מצאה את שאהבה נפשה ולזוג נולדה תינוקת מקסימה לפני כחמישה חודשים. זה לא מפריע לה להמשיך להעביר אימונים ולהתאמן בעצמה: "היום אני באה עם בעלי לאימון איגרוף והוא ושומר על התינוקת. כשאני מאמנת הוא נשאר בבית עם חלב שאוב ועוזר לי בכל מה שצריך. אחרי הלידה הייתה לי נפילה בביטחון לחזור לאימוני אגרוף, הוא זה שעמד לצידי, עודד ודחף אותי לחזור".
מה הפעילות העיקרית שלך?
"יש לי חוג שנתי קבוע ביישוב אפרת שבגוש עציון. העבודה העיקרית שלי זה סדנאות הגנה עצמית באמצעות קרב מגע. בכל הארץ אני מעבירה סדנאות לבנות. יש לי סדנא עם דגש על טרור וסדנא עם דגש על הטרדות מיניות. אלו שני התחומים שאני מתמחה בהם, בגלל האזור שאני גרה בו, בחברון. אז התמקצעתי בטרור, אין הרבה מדריכות בארץ שעונות על הצורך הזה. עשיתי פרויקטים עם טובי אנשי המקצוע בתחום וריכזתי כלים לסדנא ייחודית. פרויקט גדול שהשתתפתי בו היה לאחר הרצח של אורי אינסבכר ז"ל. אורי הייתה בת שירות שנרצחה על ידי מחבל בסמוך למקום בו שירתה. יצאנו לפרוייקט ממומן בתרומה, העברנו סדנאות הגנה עצמית ייחודיות לבנות שירות בכל בארץ במחיר סימלי".
איזה קשיים התמודדת איתן בתור מאמנת?
"בתקופה של שומר החומות הארץ בערה, אני הייתי בתחילת היריון ובעלי בדיוק יצא למילואים בגולני. התמודדתי עם בחילות והקאות, אבל לא יכולתי להפסיק את הפעילות דווקא בתקופה הכי קריטית, קיבלתי פניות לסדנא מהמקומות הכי מסוכנים בתקופה הזאת, מצאתי את עצמי נוסעת לבד בין צמיגים בוערים, העברתי סדנאות ברמלה, לוד, מזרח ירושלים וכל יהודה ושומרון. פעם יצאתי מסדנא והקאתי בחניה, מזל שהבנות לא שמו לב. פשוט לא יכולתי לוותר. אני מרגישה שהמקצוע שלי הוא שליחות והצלת חיים."
"להתחבר ללביאה שבכן"
מי קהל היעד שלך?
"אני מאמנת נשים ונערות. עבודה עם ילדים היא קצת שונה כרגע, אז אני לא מתעסקת עם זה. ברור שחוג שנתי קבוע הוא הכי טוב לרכוש כלים להגנה עצמית, אך לא לכל הנשים יש זמן ויכולת להתחייבות הזאת. בחוג שנתי אני שמה לתלמידות כפפות אגרוף על הידיים, מלמדת אותן להתמודד בקרב, מול הפחד. הן חוטפות ומחטיפות. לא כל הנשים מתחברות לסגנון. לכן יצרתי סדנא חד פעמית ייחודית, חובה לכל בחורה ואישה. הסדנא מוציאה את הבנות עם כלים מעשיים להתמודד מול איום."
למה עדיף מאמנת אישה לנשים לדעתך?
"לדעתי הכי נכון לאישה להתאמן עם אישה, זה יותר אמין. גבר שאומר לך שאת מסוגלת זה לא אישה שאומרת לך את אותו הדבר. גבר לא יכול להבין מה באמת אישה מרגישה וחושבת. אני יודעת מה עובר בראש של אישה, מהמקום הזה אני מעצימה ומגדילה את היכולת שלה. אני מלמדת את הבנות להתחבר ללביאה שבהן, בטבע הדבר הכי מסוכן זה להתקרב לחיה אמא עם גורים. יש בנו עוצמה, אנחנו צריכות לגלות אותה. לא סתם בחרתי לפעילות שלי את השם הלוחמת. מילדות הייתי צריכה להילחם עם הקשיים בהפרעות הקשב, בהמשך עם הסטיגמה החברתית שלחימה זה לא לבנות ובסוף בחיי הפרטיים, האימונים הקשים וחתירה להצלחה והוצאה של הייחודיות שלי לפועל. בכל אחת יש לוחמת פנימית, המטרה שלי לעזור לכן לגלות אותה. אני מאמינה במתאמנות שלי ובכלים שאני מלמדת אותן."
