"..וואו כמה קשה לי לשתף את התקופה הזו בחיי, הכל כל כך אישי ואינטימי. אבל לא פעם אני אומרת שבחרתי בחיים ציבוריים כשליחות, והשליחות היא גם לשתף את מה שמפחיד.
לפני שלושה חודשים כחברת מועצה הגעתי להפנינג העלאת המודעות לסרטן השד. מתוך רצון לעודד אחרות להגיע החלטתי להיבדק גם בעצמי, וכל זה בלייב בפייסבוק שנשים יראו שזה לא מפחיד ולוקח בדיוק חמש דק'. בתום הבדיקה בשקט לחשה לי הכירורגית "תחזרי אלינו לבדיקה, משהו שם קצת לא ניראה לי אבל זה לא נורא." ברור שהתקשרתי וקבעתי תור, אבל בלי לחץ כזה, ובין בחירות לבחירות, נציגת מפלגה באשדוד חברת מועצה, מנהלת כספים ואמא לשלושה ילדים, גם דחיתי את התור איזה פעמיים. אבל אז זה הגיע, אישה יקרה ומדהימה שהכרתי נפטרה מסרטן השד. אישה שכולה אש, סערה וחיים, מתה ואיתה כל חלומותיה, עיסוקיה והאהבות שלה. היא לא ידעה אבל הערצתי את האמא שהייתה מרחוק. רציתי להיות כמוה, יפה, מטופחת, חזקה בעלת קריירה מדהימה ואמא למופת. ולמרות שידעתי שהיא חולה, המוות שלה הפתיע אותי. איך מישהי כל כך חיה, יכולה להיות מתה? פתאום התירוצים שבגללם דחיתי את התור היו הסיבה שרצתי לרופא. אני פוליטקאית, חברת מועצה ומנהלת כספים עם הרבה מטרות ושאיפות שחשוב לי להגשים, אבל יותר מהכל, אני אמא לשלושה ילדים. מהלוויה כבר תיאמתי לי תור לרופא. מהרופא הופנתי בדחיפות למיון, ומאז אני בבדיקות, נמצא גוש שיש לאבחן אותו. אני יודעת שהכל יהיה בסדר. אני יודעת שאני בידיים המדהימות של פרופ' דינה לב המדהימה (עליה צריך לכתוב בנפרד, ביומיים האלו גיליתי מלאך מדהים) , בבית החולים אסותא באשדוד.
אני מבקשת ממך שקוראת את הפוסט עכשיו, שעמוק בלב יודעת שמשהו לא בסדר, רוצי למרכז לבריאות האישה הקרוב לביתך, אם את אשדודית, תפני למרכז לבריאות השד באסותא, הצוות פה הם מלאכים בלבן אחת אחד.
אני מבטיחה לך שזה לא יעצור לך את החיים, ההלוויה שלך כן.
