סא"ל במיל' שי שמש, יליד אשדוד הוא חובב טיולי שטח באופנועים כבדים. ביחד עם חברים חובבים כמוהו הם נוהגים לנסוע לטיולי שטח. באחד מהם שמש ושני חבריו הקצינים טייס קרבי ונווט, נכנסו למתקן אימונים של הקומנדו הימי ונעצרו. אולם למרבה המזל בזכות העובדה שהם מישראל- המדינה ממנה הגיע חיים רביבו כוכב הכדורגל בעבר חיים רביבו, שהצעיד אז את קבוצת פנרבחצ'ה הטורקים להישגים גרמה למפקד המתקן, שהיה אוהד הקבוצה לשחרר אותם מהמעצר. את הסיפור המופלא הזה הם נצרו בלב שני עשורים, ורק לאחר השחרור הם סיפרו על המקרה. שנחשף בתוכניתה של נוה דרומי בערוץ 14.
שמש, כיום סא"ל במיל שירת 25 שנה בצה”ל, בין היתר כיהן כסגן מפקד חטיבה ומפקד גדוד בחטיבת ׳כפיר׳. כיום הוא דוקטורנט לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, ובנוסף גם מרצה ומורה בנושאים שונים ומתעסק בהשקעות. הוא נשוי ואב ל-4 ומתגורר כיום בקיבוץ אלונים – הקיבוץ ממנו מגיעה אשתו.
מה הקשר שלך לאשדוד?
"גדלתי באשדוד. הורי ואחי עד היום גרים באשדוד. למדתי בבית ספר יסודי ב"צפרירים" ברובע י"א, בנעורים למדתי בחיפה, בפנימייה צבאית ׳הריאלי׳ בחיפה, ולאחר מכן הייתי 25 שנה בקריירה צבאית ופרשתי לאחרונה מצה"ל בדרגת סגן אלוף וחזרתי לגור בעיר לפני כ-15 שנה וגרתי ברובע י"ז, ובשנים האחרונות עברתי לגור בצפון בקיבוץ אלונים, כי זה הקיבוץ של אישתי ועברנו לגור שם ביחד".
הבנתי שלמדת עם שגית רביבו לא?
"כן. שגית גם הייתה שכנה שלי בי"א דלת ליד דלת ולמדנו יחד בכיתה בבית ספר ׳צפרירים׳, היינו ביחסים ממש קרובים אז היא הייתה שגית אלבז, אחרי בית הספר נפרדו דרכנו וברבות השנים היא התחתנה עם חיים".
ואת חיים הכרת?
"אולי ראיתי אותו כשהיה חבר של שגית, אבל לא הכרתי אותו אישית. כמו כולם הכרתי מי זה חיים רביבו”.
החברים שלך שנעצרו איתך בטורקיה גם מאשדוד?
"לא, ממקומות שונים. בגדול אנחנו קבוצה של 6 חבר'ה שכולם קצינים מהצבא מיחידות שונות, שאנחנו מכירים מהימים מהפנימייה הצבאית, חלק טייסים, חלק חיל רגלי, שריון וכל מיני מקומות וכל שנה אנחנו טסים למדינה אחרת ועושים שם טיול אופנועי שטח ויצא לנו להיות בקפריסין, יוון, טורקיה, סקוטלנד, סלובניה, קרואטיה, ספרד, ועוד הרבה מקומות וגם בישראל כמובן".
ספר מה קרה באותו אירוע מלפני 20 שנה?
"בחודש מרץ 2002 יצאנו 3 חברים, קצינים בחופשה. היינו אז בדרגת סרן ואני חייב לציין כי בתקופה ההיא היה מה שנקרא יחסים יותר טובים עם טורקיה ושיתופי פעולה בין הצבאות. אז נסענו לטורקיה, שכרנו אופנועי שטח כבדים באנטליה ורכבנו צפונה. בימים טיילנו ביערות, בהרים ובנהרות. בלילות ישנו בשטח באוהל. באחד מימי הטיול עברנו באגם אאירדיר, אגם מים מתוקים מהגדולים בטורקיה. סביב האגם הזה הייתה פעילות צבאית ערה מטוסי פנטום מתמרנים באוויר וכוחות יבשה מתאמנים בהרים סביב. העיר אאירדיר בדרומו של האגם מאופיינת בריבוי בסיסים צבאיים. החלטנו לחקור את היערות סביב ורכבנו מעלה מעלה. באותה תקופה עוד לא היה וויז וגוגל. בשלב מסוים הגענו לסוג של שטח אימונים של הקומנדו”.
״פחדנו שנהיה כמו בסרט אקספרס של חצות"
המקום היה מגודר?
"בדיעבד הבנו שהוא שטח צבאי סגור, והוא היה מתקן של אימונים הוא לא היה מגודר יכול להיות שהיו שלטים, אבל אנחנו לא מבינים טורקית ושם מדברים רק טורקית. אפילו לא אנגלית״.
שמש ממשיך ומספר: "לא עמדנו בפיתוי ורכבנו פנימה לעשות חארקות, סיבובים וזינוקים. רכב צבאי עם משאית וקפצו משם חיילים חמושים ולכדו אותנו ואנחנו מנסים להסביר להם שהכל בסדר, אנחנו אנשים תמימים אנחנו לא אוייב, אבל הם היו נורא תקיפים ולמעשה החרימו לנו את הציוד, הסבירו לנו איכשהו לנסוע אחריהם לאיזשהו מקום, לקחו אותנו לאחד הבסיסים שם באזור, בסיס צבאי, שם הם החרימו לנו את הכל, את האופנועים ואת התיקים שלנו את המצלמות שלנו עצרו אותנו ולקחו אותנו למעצר. אף אחד מהחיילים לא דיבר מילה באנגלית , אבל הבנו טוב מאוד מה הם רוצים מאיתנו בכל שלב”.
פחדתם?
"כן. במעצר היה לנו זמן להתחיל לדמיין כיצד נבלה את שארית חיינו בסרט 'אקספרס של חצות', סרט מפורסם על הכלא הטורקי, כולל סצנות האונס. מבעד לצוהר יכולנו לראות חיילים מסתובבים בבסיס עם נשק ביד, חלקם בכלל בבגדים אזרחיים ברקע נשמעו קולות ירי ממטווח קרוב. כעבור כמה שעות של חרדה הדלת נפתחה וחיילים שלפו אותנו לתשאול במקום אחר במתחם. הקצין לא ידע מילה אנגלית. תוך כדי שהוא צועק עלינו. בסוף הם מצאו חייל שדיבר קצת אנגלית. הוא התחיל לשאול אותנו: עשיתם, למה נכנסתם לפה, מה חיפשתם פה,? ניסינו להסביר שיצאנו לטייל לא משהו מיוחד, ואז שאל מאיפה אתם? אמרנו לו בחשש מישראל. העיניים של הקצין נפתחו לרווחה והתחיל לומר 'ישראל ישראל
והתחיל לצעוק ולהגיד כמה משפטים שלא הבנו, ואז התחיל להגיד רביבו רביבו, פנרבחצ’ה״.
"בזכות רביבו שיחררו אותנו"
הקצין החל פתאום התחיל לחייך, להתלהב, להתרגש, שוב לא הבנו שום מילה שהוא אומר, אבל הבנו פתאום שהטון שלו חיובי ואז הוא ממש קם לחץ לנו ידיים אחד אחד. ממש הפכנו מנחקרים ואשמים לאורחי הכבוד שלו, אמרנו: ' כן רביבו מכירים, חבר שלנו׳, לשדר כן וודאי גם אנחנו מכירים ואוהבים כדורגל. הקצין סיפר לנו חוויות שלא הבנו מילה ממה שהוא אומר, ורק הבנו בסוף שיצא איתנו החוצה , נתן הוראה לחיילים שלו להחזיר לנו את כל הציוד לחצנו לנו את הידיים, נתן הוראה לחיילים שלו ללוות אותנו בשיירה לכיוון העיר, שלא נטעה שוב בדרך, ולהתראות. הוא היה על סף לחבק אותנו ונסענו. שיצאנו מהבסיס היינו בשוק לא ידענו מה קורה, החיילים עשו לנו שלום ולהתראות וברחנו משם כל עוד נפשנו בנו קילומטרים מהמקום, ורק אז התיישבנו הסדרנו נשימה, ניסינו להבין ולתחקר מה קרה לנו באירוע. ואז הבנו שחיים רביבו היה שחקן בקבוצת פנרבחצ'ה ושזה היה בשיא הקריירה שלו, הוא הביא אותם לאליפות טורקיה והם שיחקו בקבוצות באירופה וניצחו הוא היה שם כוכב ענק. בזכות זה שהקצין היה אוהד של הקבוצה ניצלנו. איזה מזל היה לנו כי כעבור שנה רביבו עבר לקבוצה היריבה גלאטסראי, ואם אז היינו נעצרים הסיפור היה נגמר אחרת…"
יצא לך לספר את הסיפור לחיים רביבו או לשגית?
"האמת שלא סיפרנו לאף אחד כי היינו קצינים בצבא, וחזרנו לארץ ומאוד חששנו שאם הדבר הזה יתגלה, אנחנו נסתבך בכל זאת נעצרנו בכלא צבאי בטורקיה, ובמיוחד ששניים מהם טייסים אז החלטנו שאנחנו לא מספרים על זה לאף אחד, ורק לפני חודשיים 2 חברים שלי פרשו מצה”ל, ואחד מהם סיים את הטיסות המבצעיות שלו, ועכשיו החלטנו לספר".
אם היית יכול לדבר עם חיים, מה היית אומר לו?
"קודם כל תודה רבה, ולהראות לו כיצד הייצוג שלו כספורטאי בעולם ומה שזה עושה לאנשים ומה הם חושבים על ישראל בזכותו. הרבה מעבר להצלחה שלו בספורט, ברגע שאנשים מעריצים אותך ויודעים שאתה בא מישראל אתה מייצג משהו ואפשר לומר שזה גרם לאנשים לאהוב את ישראל, אני ראיתי את זה במקומות אחרים בעולם, נגיד יש קבוצה שנקראת ׳אייקס׳ בהולנד ושם הולכים עם דגלי ישראל עליהם, כי כביכול הקבוצה מזוהה עם ישראל או גל גדות, או לא משנה, כל ישראלי שעושה חייל בעולם בקטע החיובי הוא תורם לתדמית על ישראל. גם כשעברו לספרד שגית והילדים למדו ספרדית. התחברו לאוכלוסייה המקומית, וזה כמדינה עשה לנו שירות". לדבריו, לטורקיה כיום הם לא יחזרו “זה היום בתקופת ארדואן מסוכן" אבל הם מתכוונים להמשיך ולכבוש באופני השטח עוד ועוד מדינות, "אנחנו רוצים להגיע לאוסטרליה, טיול במזרח עדיין לא עשינו ובכלל במדינות ערב, זה עוד מקום שהיינו רוצים לטייל כמו בירדן, במצרים, בסיני. מחכים שהקורונה תעבור ושהמצב הביטחוני יהיה יותר טוב".
