מדינת ישראל האהובה שלנו חוגגת עצמאות. אחרי שנת הקורונה לכולנו ממילא נדמה שיצאנו מעבדות לחירות, משעבוד לעצמאות.
אך בישראל לצד הימים השמחים יש גם ימי זיכרון חשובים שמכניסים את כולנו למצב של עצב וכאב, ממנו ניתן להגיע להרבה תעצומות נפש. איך זה יתכן?
האנלפיסטים טבעו את המונח "סטייט". סטייט- מצב רגשי רגעי נתון שממנו אנחנו פועלים בסיטואציות מסויימות. ביום הזיכרון, למשל, רובנו בסטייט שלילי. הלב כואב על כל החללים שנפלו למען המדינה והדמעות זולגות מעצב. ביום העצמאות, לעומת זאת, רובנו בסטייט מאוד חיובי. שמחים, עליזים, בדרך כלל יוצאים ומבלים, מרגישים בהיי. יש לנו מדינה, חגיגות, כיף וספריי שלג, מי צריך יותר מזה.
אבל העניין הוא שהסטייט בעצם מנהל את חיינו. תחשבו על זה- אם אתם קמים בבוקר בסטייט שלילי או שמישהו העציב/הרגיז אתכם באמצע היום ומייד אחר כך אתם הולכים הביתה להכין צהריים. איך תעשו זאת? בבאסה, בעצבים, תרדו על כל העולם ותרגישו עייפים וללא אנרגיות.
ולעומת זאת, אם מישהו יגיד לכם מילה טובה או שחשתם הצלחה ממשית ותהיו בסטייט חיובי גבוה ואז תגיעו הביתה לבשל, פתאום תגלו שיהיה ממש כיף להרים אפילו שני סירים וגם תשמעו טוב יותר את המחמאות ואת ליקוקי האצבעות.
שימו לב איך המצב הרגשי יכול להשפיע:
• קבלת החלטות- בסטייט שלילי מתקבלות החלטות נטולות תקווה ופסימיות, מתוך חולשה, בסטייט חיובי מתקבלות החלטות עוצמתיות ואופטימיות מתוך ביטחון עצמי.
• אמונות עצמיות- בסטייט שלילי אדם מייחס לעצמו ולעולמו תכונות שליליות בעוד שבסטייט חיובי הוא מייחס לעצמו ולסביבתו תכונות חיוביות.
• מצב גופני- סטייט שלילי ישפיע על כאבים, לחצים, חוסר אנרגיה וסטייט חיובי להיפך, ירפא ויעורר.
• יכולת פעולה וחיבור למשאבים- בסטייט שלילי אדם מאבד מיכולתו לפעול לעומת היותו בסטייט חיובי כשהוא מתחבר למשאביו ושולט בפעולותיו.
והנה עוד בעיה לא פשוטה: מסתבר שמאוד קשה לנו לצאת מסטייט שלילי ולשנות את מצבנו.
עכשיו תשאלו אותי: נו אז מה אני אשם שאני בסטייט שלילי? במצב רוח רע?
לא! כאן לא מדברים בכלל על אשמה עצמית, כי אש-על-מה- ולרוב האשמה העצמית לא מובילה אותנו לשום דבר טוב.
אז הנה שני טיפים פשוטים:
• היזכרות פנימית- תיזכר בסיטואציה שהיית בה מאוד שמח ומאוד מרוצה, מתרגש ומחייך. איך זה נראה, מי היה שם, מה קרה אחר כך, איך חגגת?
• שינוי פיזיות- להרים ידיים גבוה, לנשום עמוק, לשחרר ידיים בתנועות חזקות. לחזור שוב ושוב עד שמרגישים הקלה.
נשמע פשוט? לא מאמינים? תנסו את זה בעצמכם.
ומחקר קטן לסיום:
עשרה אנשים הגיעו להתראיין למשרת מנכ"ל בכיר ועשו בהם ניסוי.
חמישה הוכנסו להמתנה בחדר קטן וצר, בלי כסא ושולחן, נחו על הרצפה עם ראש כפוף וידיים סביב הברכיים.
חמישה התבקשו לחכות בחדר של מנכ"ל אחר, עם כסא ושולחן מפוארים, שתייה ונוף מדהים.
מי מהם התקבל לדעתכם ולמה?
יום עצמאות שמח!!!
