יוזמה נפלאה של הרשויות באשדוד נולדה לפני שבועיים, בדמותו של חוג התעמלות שבועי לאוכלוסיית הגימלאים של העיר. החוג מתקיים בימי שלישי בשעה 9:00 בפארק אשדוד ים ובשבוע שעבר נטלו בו חלק לא פחות מ-40 משתתפים. בשבועיים האחרונים בוטל החוג, פעם בעטיו של מזג האויר השרבי ופעם בשל חג השבועות שחייב דחייה. החוג אמור לשוב לפעילות בשבוע הבא כפי שאמר בני חזקיה, סמנכ"ל רשות הספורט: "אחרי החג נשב עם הגימלאים ונחליט מה הפורמט שאהוב עליהם. הם מאוד אהבו את זה. זה יכול להמשיך."
במסגרת הפעילות כמובן נשמרו מגבלות התו הסגול, שכללו בדיקות חום בכניסה לפארק, אלכוג'ל לחיטוי בכל עמדה, חבישת מסיכה ושמירת מרחק שני מטרים. על החגיגה ניצחה המורה לחינוך גופני ומדריכת הכושר כנרת כהן. כהן בת ה-42, נולדה בבאר שבע, הגיעה לאשדוד בגיל 14 ומאז היא תושבת העיר ומחשיבה עצמה כ'אשדודית' לכל דבר. בארבע השנים האחרונות היא מורה לספורט בבית ספר 'יחד' ברובע הסיטי בעיר. כנרת ידועה בפעילותה הקהילתית הענפה ובתחילת שנת הלימודים השתתפה במפגש ספורטיבי של ילדי בית ספר 'יחד' עם ילדי בית הספר 'גוונים' לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
כנרת נשואה ואמא לשלושה ילדים, והיא מדריכת כושר מזה עשר שנים. מפגשים עם הגיל השלישי אינם זרים לכנרת כהן, שכן במסגרת בית הספר היא שותפה לפרויקט 'אמירים' למצויינים, בו התלמידים ומורות בית הספר מגיעים לבתי אבות סיעודיים בעיר ומקיימים שם פעילויות ומשחקים. היא גם כאמור המדריכה של חוג הספורט לגמלאים ובמהלכו היא סוחפת את המשתתפים אחריה, לרקע מוזיקה קצבית המספקת אווירת קרנבל. כנרת הנמרצת מספרת לאשדוד10 על המפגש עם בני הגיל השלישי ועל החוג השבועי.
"היה מקסים. בפעם השנייה באו פי שניים אנשים, כי כנראה שמעו מפה לאוזן וזה התפרסם יותר.
הפעילות נמשכת 40-45 דקות והיא רק בעמידה. עדיין אי אפשר להשתמש באביזרים, אבל בהמשך כשיהיה אפשרי, נעבוד עם גומיות ועוד דברים."
איך התגובות של האזרחים הותיקים?
"הם כאילו היו צמאים לזה. הם היו זקוקים לזה כל כך. הם קודם כל הרבה זמן בעקבות ההסגר, לא עשו פעילות גופנית כלשהית. אז הם היו ככה די חלודים. לאט לאט הם התחילו לזרום וזה עשה להם הרגשה טובה מבחינת הפעילות הגופנית. גם הפעילות החברתית. לצאת להיות תחת כיפת השמיים, להנות, לראות אנשים אחרי כל כך הרבה זמן של הסגר. הם ממש נהנו."
מה את הרגשת בשיעור?
"ראיתי שהם נהנים. זה עשה לי ממש טוב לראות אותם ככה. נהנים ומחייכים. קראתי להם כל פעם 'אתם מחייכים מתחת למסיכה'? והם ענו 'כן!'. רואים שהם מחייכים. זה כיף ומרגש."
