מגיל צעיר מאוד, חלם אילן אדרי לעמוד על במות, להחזיק מיקרופון ולעשות טוב לאנשים. אך כמו שנאמר, "האדם מתכנן, ובורא עולם צוחק" ואדרי בעצמו לא ידע כמה קשיים, תהפוכות, טלטלות וטרגדיות יהיו בחייו. אילן אדרי כבר בן 48, שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט עובד בחברת חשמל, כאחראי משמרת במחלקת הביטחון.
הוא נשוי לקרן אהבת חייו, שתמיד עמדה לצידו כפי שהוא מקפיד לציין, "ובלעדיה כלום לא היה קורה", אב לארבעה: בנו בן ה- 23 בעל קפה "ליון" באור יהודה, בת ה- 19 חיילת, בת ה- 14 תלמידת תיכון במקיף ט' ואמרי בכיתה א' שכנראה ההולך בדרכו של אבא: "הוא המחבל הקטן. תרשמי שהוא יהיה קומיקאי בוודאות".
הכניסה שלו לצוות השחקנים של שנות ה-80, הסדרה המצליחה של שלום ומני אסייג, היא בהחלט קפיצה מטאורית מבחינתו. בעונה שעברה, כיכב אדרי בפרק אחד בדמותו של הרב הרנטגן שעבד על אנשים, ובעונה הזו מפרגן לו מני אסייג בפרק שלם, שכולו מבוסס על הסיפור המרגש והמצחיק שלו.
בפרק המדובר, ששודר ביום שלישי האחרון, שיחק אילן את ברוך העבריין, שמתאהב בקלודין הצרפתייה (מירי בוהדנה) ומנסה להשיג אותה בכל מחיר. אפילו במחיר תרומת כליה למנדל, השכן ההונגרי שעבורו מנסה אסייג המרוקאי גבאי בית הכנסת, לגייס תרומות וזה כדי שתעריך ותאהב אותו.
מני אסייג אף העלה פוסט לפייסבוק עם תמונתו של אילן בבית וכתב בו: "אילן אדרי הוא חבר יקר וגם עתיר כישרון. מהעונה הקודמת הוא חלק משנות השמונים. לקראת כתיבת העונה החמישית חשבתי לכתוב פרק בהשראת סיפור חייו המרתק, שהוא עצמו יככב בו. כשאילן הנדיב והאמיץ היה בן 19 הוא הקריב קריירה של כדורגלן מקצועי עם עתיד מזהיר ותרם לאמו כליה. הוא לא היה מוכן שאף אחד יתרום אלא רק הוא.. כזה האיש עקשן. משום העובדה שלפני כמעט שלושים שנה הרפואה לא הייתה מתקדמת כהיום, אילן סובל מאז מכמה בעיות רפואיות שנבעו מאותה תרומת כליה. שהשם יתן לו בריאות אמן. עכשיו אחרי כל מה שקראתם: לא מגיע לצדיק פרק בכיכובו שיגביר המודעות לתרומת איברים??? ברור שמגיע."
הבן הראשון בארץ שתרם לאמו כליה
משפחת אדרי העניפה התגוררה אז ברחוב הרב מימון ברובע ב'. המשפחה הגדולה והמלוכדת שמרה על אורח חיים מסורתי, צנוע ומלא ערכים של פעם, בדיוק כמו שלימים הסדרה "שנות ה-80”.
את שגרת החיים הפשוטה והטובה של הילדות בשכונה האשדודית, הפרה מחלת כליות של האם האהובה פאני, שהייתה בגיל 54. כשהחלה בטיפולי דיאליזה קשים, ארבע פעמים ביום, הבינו הילדים שזוהי ההזדמנות שלהם להחזיר קצת לאימא ולעשות את המעשה הגדול מכל: תרומת כליה.
בראיון שנתן השבוע אדרי לגלי צה"ל סיפר: "הבנתי שזה אני. כי מעלי כבר היו חמישה נשואים עם ילדים, ואני כולה עם חברה תמניה". אדרי ויתר אז על קריירת הכדורגל שציפתה לו אך היום במבט לאחור הוא מפחית מערכה: "זה נכון שוויתרתי.אם כי לא הייתי הופך להיות חיים רביבו אלא שחקן לגיטימי בליגת העל שמרוויח בכמה אלפים. לכן זו לא הייתה בכלל החלטה קשה, במיוחד שהיום אנשים זרים תורמים כליה והמעשה שעשיתי טבעי לחלוטין".
בראיון ל"השבוע באשדוד" שהתקיים לאחר ההשתלה, סיפר אילן שהיה רק בן 23: "לתרום זו הרגשה שאתה רץ מאה מטר ואתה אלוף העולם. לא הייתי נותן שערה מגופי גם בעד מיליון דולר אבל לאימא שלי אני אתן גם את הלב. אימא שלי קיבלה ממני את הכליה הכי צעירה במדינה, יש לה פחות רעלים ממני וממך". אילן התייחס לזה בעבר כאל דבר טבעי ואף סירב לתקופת מה לפרסמו: "עשיתי כל מה שבן צריך וחייב לעשות למען אמו".
האם פאני ז"ל סיפרה אז בראיון עמנו שהתרגשה מאוד ואמרה שאילן בנה העניק לה במתנה את החיים. למרבה הצער, היא הספיקה לחיות עם הכליה החדשה רק תשע שנים, להיות אמא וסבתא נפלאה לילדיה ולנכדיה, אך לאחר מכן נפטרה מדום לב והצער היה עמוק.
בקרוב מופע סטנדאפ חדש של אילן
בשנה האחרונה עבר אילן טרגדיה משפחתית נוספת. שרה האחות, אשת מכירות נמרצת ומוכרת בעיר, שהייתה עמוד התווך של האחים אדרי נפטרה, לאחר שחלתה לפני שנים במחלה ודווקא כשכמעט ניצחה אותה, גופה לא עמד במעמסה וקרס. היא נותרה ב"קומה" שנים ארוכות וכל פוסט של אילן באותן שנים הסתיים במילים "שרה את חסרה מחכים לך".
נדמה שהמקום של שרה טבוע דווקא בתוך החלק המצחיק שבך..
"בדיוק ככה. שרה חסרה לי ברמות. אבל אני מדחיק את זה, כי אם לא, אני אהפוך להיות איש עצוב. לכן אני מנסה לחשוב על זה פחות. האמת היא, שעדין לא התאבלתי עליה כמו שצריך, כי כשהיא נפטרה מיד התחלנו בהקלטות לסדרה שנות השמונים. היא תמיד חלק ממני".
זה לא מובן מאליו.. הפרגון של "שנות ה-80", הרי ארצנו הקטנטונת מלאה סטנדאפיסטים, מה מיוחד דווקא באילן מאשדוד?
"זה מרגיש לי שאני מביא משהו חדש, שהוא להביא זווית אחרת לעצב שלי, לחיים הלא פשוטים שהיו לי, לתרומה, למחלה שקיבלתי אחרי התרומה, לטרגדיות, ולצחוק על הכל. כמו שאמרתי, אני היחיד שיש לו רישיון על קנאביס מכל הסטנדאפיסטים וחוץ מזה החיים שלי מלאים דברים מצחיקים.. חמותי גרה איתי.. יש לי כלב ואני לא רוסי.. ויש עוד".
להיות שחקן וסטנדאפיסט מצליח מאשדוד זה עדיין משהו מיוחד?
"בשבילי תמיד. כששואלים אותי מה השם שלך? אני לא אומר אילן אדרי, אלא אילן מאשדוד. לכולם. אין לי דרך אחרת להציג את עצמי. זה מי שאני".
"שנות ה-80" מספרת על השכונה של אסייג בטירת הכרמל. מזכיר לך את רובע ב' באשדוד מילדותך?
"ברור. כל השכונות בארץ עם אותם סיפור. זה אחד לאחד התוכנית. גם הדמויות של כולם זהות, רק השמות שונים".
איך החיבור לאסייג ולכל צוות השחקנים?
"האמת, הם משפחה ממש מבחינתי. בשנה שעברה שיחקתי פרק אחד, וזה היה משמעותי ביותר שנתנו לי הזדמנות, במיוחד שמעולם לא למדתי משחק באופן מסודר. מהרגע הראשון, כולם קיבלו אותי שם בזרועות פתוחות".
ואיך החיכוך עם הסלבריטאים?
"בואי נודה על האמת, אני גדלתי על ברכיו של חיים רביבו, וממנו למדתי להתנהל בתקשורת.. אני מכיר חצי מהמפורסמים במדינה ואני לא מתרגש מאף אחד. אבל בכל זאת, חשוב לי לומר, שכשקיבלו אותי לסדרה השתדלתי לעשות הכל על הצד הכי טוב, למדתי הכל כמקצוען ובלי הנחות, דווקא כי אני אנדרדוג והיה חשוב לי שיראו מה באמת אני מסוגל".
שנות ה-80 היא אחת הסדרות המצליחות שהמבקרים קוטלים אותה בכל דרך
"לא רוצה להיכנס לשמות ודעות של מבקרים כאלו ואחרים. האמת צריכה להיאמר: מעולם לא הייתה סדרה כזו מצליחה. כנראה שמה שהם, המבקרים, אוהבים לצפות בו, מגרד אולי שלושה אחוזי רייטינג ודווקא סדרה שמביאה את השכונה מצליחה בגדול. יש להם על מה להתעצבן”.
