חינוך טוב הוא שילוב של חינוך סובייטי ומערבי

כל ערב לפני השינה כשאני מכסה את ילדיי לישון אני לוחשת לכל אחד מהם 'אתה חכם, אתה יפה, אתה אהוב ואתה הנסיך המקסים שלי'. קוראים לזה 'מילים יפות' והם מצפים לזה בכל ערב. כשהם נולדו קראתי היכן שהוא שזה מחזק את הביטחון העצמי שלהם וביטחון עצמי הוא גבוה הוא ערובה להצלחה בחיים, כך היה כתוב. אני גדלתי בבית עם חינוך רוסי נוקשה, ופיתוח ביטחון עצמי לא היה פונקציה. מצוינות כן היה. 'מילים יפות' קיבלתי רק אם הגיע לי, ונטל ההוכחה היה עלינו הילדים.
אבל אני כבר 'מערבית' לגמרי, והילדים שלי 'הכי מושלמים בעולם', והם 'נשמות שלי, חיים שלי, מלכים שלי' ואוי לבושה, שאני כרוסיה מודה שהבן הבכור שלי תכף בן שש ולמורת רוחה של אימי, הוא עדיין לא מנגן על פסנתר ולא עושה חילוק ארוך.
לאחרונה התחלתי לפקפק בדרכי 'המערבית'. אני נחשפת יותר ויותר למקרים בחדשות על 'הנסיכים שלנו' ו'הילדים של כולנו' שממש לא הייתי רוצה שיהיו הילדים שלי. זה מתחיל מטיסת השוקולד הידועה לשמצהבה נוסעים ישראליים ניבלו את הפה על דיילים, והפה מפיק המרגליות של אחת שאימא שלה התראיינה שתיארה את בתה 'נסיכה' שעשו לה עוול. והסיפור של מסיבת החשק בקפריסין על תריסר בנים ישראליים "מצויינים" על בחורה אחת.
והפסטיבל האחרון של 'חגיגות נעמה' ומסע הכבוד וחגיגות הניצחון שבהם היא זכתה, אחרי שעברה על החוק במדינה זרה באחזקת חשיש. מדינה שלמה שילמה את מחיר שחרורה כי 'הילדה של כולנו' וכמובן שאמא שלה שטענה שהיא ממש 'נסיכה'.
וכשראיתי את כל הקרקס הזה חשבתי על ילדיי וחשתי מבוכה. כי זה ממש לא הילדים שהייתי רוצה שיגדלו להיות לי. חשבתי על דור שלם של בני נוער שצופה בטלוויזיה עכשיו, יגדל ויפנים מחשבה שמסיבות סקס שהם אולי חוקיות, שלהכניס לתיק סמים ולשכוח מהם ולעלות איתם על מטוס למדינה זרה אין עם זה בעיה ולצרוח כמו חיות על נותני שירות זה לגיטימי ובסדר.
למה? כי הם 'נסיכים ומלכים ו'הכי מהממים בעולם'. בגלל זה מגיע להם הכל, מבלי לשלם שום מחיר וללא כל השלכות?. שלא תבינו אותי לא נכון, כאימא בכל אחד מהמקרים שציינתי הייתי עושה הכל כדי להביא את הילדים שלי לארץ. אבל, וכאן מסתתר האבל הגדול, במקרים מסוג זה הייתי מכניסה אותם לארץ מהדלת האחורית, נוסעת בשקט הביתה ומנהלת איתם שיחה רצינית כדי להבין איפה הם טעו ואיפה אני טעיתי כאימא שלהם בחינוך שלהם. נשאל כיצד הם עכשיו פועלים כדי לצמצם את הנזקים שגרמו, על מנת ללמוד לקח בעצמם, וללמד גם אחרים לקח. בטח שלא הייתי עושה חגיגות סביב המעשים שלהם. אין על מה ובשביל מה.
וכך התחלתי לחשוב שאולי צריך למצוא את הדרך לשלב את אותו חינוך רוסי ונוקשה שממנו קצת נסוגתי, לחינוך המערבי המשוחרר כל כך. אני לא חושבת שיש בזה דבר רע, בלדעת שכדי להצליח צריך לעבוד מאוד קשה, ולמעשים שלך תמיד יש השלכות ואתה צריך לדעת לשלם מחיר ולסתום את הפה ולהוריד את הראש, לטוב ולרע.
שילוב כזה אולי יכול לייצר 'חינוך ארץ ישראלי' של קיבוץ גלויות מחבק וחם כמו בעדות המזרח, מכבד מאוד כמו בעדה האתיופית, משוחרר כמו בעדות המערביות אך דורש מצוינות כמו בחינוך הסובייטי. כנראה שהסיכוי שאפסיק עם מסורת ה'מילים היפות' לפני השינה ליידי שואף לאפס, אבל אולי הגיע הזמן לרשום את הילד לשיעורי פסנתר.
שיהיה שבת שלום