חיי הלילה, זר לא יבין

יש קוראים לזה גל שני, יש שיאמרו סתם אדווה,
הכותרת לא בעצם כל כך חשובה.
מציאות חדשה שהשתלטה על חיינו,
בילבלה ושיבשה באכזריות את עולמנו.
עטיית מסיכה, איזה משימה איומה,
והמילה הזאת, "לעטות", יש אנשים שלא ידעו על קיומה.
אף אחד לא הבטיח לנו חיים שהם גן של ורדים,
אף אחד לא אמר שימינו יהיו תמיד ורודים.
והשיגרה עצמה הייתה תמיד מבורכת ונעימה,
ובאמת שלא ביקשנו שיגרה אחרת במקומה.
יש אנשים שחיים את היום וחיי הלילה בשבילם זה עולם אחר,
ויש אותי ועוד מספר רב של אנשים, שעל הלילה לא ירצו לוותר.
זר לא יבין על מה אני מדברת ומה הסיפור הגדול,
אך יש כאלה שבשבילם חיי הלילה, הם כמו הצורך לאכול.
יש הרבה מקומות בילוי בעיר הגדולה, זאת כולם יודעים,
אך תמיד יש את הבר הקבוע אליו כולם מגיעים.
את הבר הזה שבו אתה שותה כוסית ומדבר על כל הנושאים שבעולם,
את המקום האפלולי הזה, בו אתה מכיר את כולם.
אצלי באופן אישי כל יציאה לבילוי היא יום חג פרוע,
ויש לי המון ימים כאלה במשך השבוע.
ונכון שהגיל מתחיל לשחק תפקיד רציני,
ואני כבר רבה בשנים ולא בדיוק מה שהייתי פעם אני.
אך יש לו ללילה טעם מתוק,
שעושה לך חשק לרקוד ולצחוק.
יש בו בלילה משהו שמחזיר נעורים,
נותן לך הרגשה שאתה בדיוק כמו כל הצעירים.
וגם אם לפעמים שתית כוסית אחת יותר מדי,
ובבוקר נשבעת "זאת הפעם האחרונה, בחיי!"
עד שעות הערב כבר שכחת את שבועתך,
ובדרך לעיר הגדולה שוב מצאת את עצמך.
והלילה עם דובשו ועם עוקצו הוא חלק בלתי נפרד מחיי,
בזכותו הכרתי כמה מהטובים בחברי.
האנשים של הלילה הם צבעוניים ומעניינים,
מרקם אנושי מיוחד בשלל צבעים וגוונים.
והנה סוגרים לי את הלילה בשנית,
אני מבינה שזה צו השעה וזה חלק מתכנית.
ואני לא מתביישת להודות, שאני בבעיה רצינית.
והכותרת בעיתון אומרת שההידבקויות הכי גדולות הן דווקא בבית,
ובמקומות הבילוי דווקא ההידבקות קטנה כזית.
אך מישהו אי שם בקבינט העליון,
החליט שביליתי מספיק מאז הסגר האחרון.
ואני אופטימית מטבעי, ואוהבת את החיים,
אוהבת להסתכל על חצי הכוס המלאה כמו שאתם יודעים.
אז עכשיו כשהברים ננעלו על מנעול ובריח,
כולי תקווה שהדיאטה שלי תצליח.
גם ניקוי הגוף מרעלים ואלכוהול לא יזיק,
ולפתיחה מוקדמת של חיי הלילה אצבעות אחזיק.