יצחק (שם בדוי) בן 58, הגיע למשרדנו עם קשיי נשימה חמורים. הוא סיפר לנו שעבד במפעל ריתוך במשך 20 שנה. תפקידו היה להפעיל מכונה לייצור צינורות ברזל וכך, מדי יום, נחשף למכונה הפולטת אדי מתכות ואמולסיות ומדיפה נוזלים בעלי ריחות חריפים, אבק ועשן.
במשך כל השנים, יצחק סבל מגירוי נשימתי שהחמיר בהדרגה, מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה עד שבסופו של דבר, הריאות שלו נפגעו. האבחנה הרפואית שקיבל: אסתמה קשה ומחלת ריאות חסימתית כרונית – COPD (Chronic Obstructive Pulmonary Disease).
COPD הוא, למעשה, שם כולל לסדרה של מחלות ריאה כרוניות, כאשר הנפוצה שבהן היא דלקת הסמפונות הכרונית, הגורמת לחסימה קבועה של זרימת האוויר בסמפונות. דלקת הסמפונות הכרונית כוללת מרכיב בולט של שיעול ליחתי כרוני, פליטת ליחה וקוצר נשימה ההולכים ומחמירים במשך השנים. חשוב לציין, כי לפני שהתחיל את עבודתו במפעל, יצחק היה בריא לגמרי ולא סבל ממחלות כלשהן. החל משנת 2017 (לפני כארבע שנים) הוא החל לפתח תגובה אלרגית לחומרי העבודה, שכללה נזלת, דמעות, שיעול כבד וקוצר נשימה קשה. בעקבות כך, יצחק הופנה למרפאה תעסוקתית. הרופא התעסוקתי המליץ לו להפסיק לעבוד מיד לאור מצבו הבריאותי. ואכן, יצחק התפטר מעבודתו ועזב את המפעל.
חשוב לומר, כי האבחנה הרפואית נשענה על העובדה שבימים בהם לא הגיע למפעל ולא עבד בקרבת המכונה, יצחק הרגיש הרבה יותר טוב, והגירויים הנשימתיים שלו פסקו. כיוון שהימנעות מחשיפה לחומרים המזהמים שיפרה את מצבו באופן כללי, הסיק הרופא שמדובר במחלת מקצוע.
מהי מחלת מקצוע?
מחלת מקצוע היא מחלה בה העובד סובל מליקוי רפואי כתוצאה מתנאי עבודתו.
נוסף לכך, הפסיקה קבעה כי יש לעובד דרך נוספת להכרה כנפגע מעבודה, על דרך תורת המיקרוטראומה – מחלה שנגרמה כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה נזק זעיר משלה עד שהצטברותן יחד הביאה בסופו של דבר לנזק. למעשה, המיקרוטראומה נועדה למלא את החלל החסר במציאות שבה נגרמה לעובד נכות מהעבודה, כאשר לא מדובר במחלת מקצוע (מתוך רשימה סגורה של מחלות) ולא באירוע תאונתי (מקרה שניתן לתחום בזמן ובמקום).
ההכרה במחלה כמחלת מקצוע/מיקרוטראומה נועדה לפצות את העובד שחלה, אך עצם קיומה של מחלת המקצוע אינו מעניק הכרה באופן אוטומטי על ידי המוסד לביטוח לאומי. כלומר, על פי חוק, על החולה להוכיח שהתהוות מחלת המקצוע נוצרה בגין תנאי העבודה. פעמים רבות, מנסה המוסד לביטוח לאומי להתנער מלהכיר במחלה כמחלת מקצוע, בעיקר כשיש לחולה גם גורמי סיכון חיצוניים כמו ליצחק, שהיה מעשן כבד כל השנים.
בשמו של יצחק, הגשנו תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר במחלת האסתמה וה- COPD של יצחק כמחלת מקצוע. הביטוח הלאומי דחה את תביעתנו בטענה שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו, וטען כי המחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודתו (כתוצאה מהעישון). לא ויתרנו והגשנו תביעה לבית הדין לעבודה בגין הדחייה. התעקשנו על קיומו של קשר סיבתי בין העבודה של יצחק למצבו הרפואי, והמשכנו לטעון שהמחלה היא תוצאה ישירה של 20 שנות עבודה ליד מכונת ריתוך הפולטת חומרים מזהמים. כמובן שצירפנו אסמכתאות רפואיות מתאימות להוכחת הנזק כתוצאה מהעבודה.
בסופו של דבר, בית הדין לעבודה מינה מומחה רפואי שיבחן את התיק. חוות הדעת של המומחה דנה בסוגיית הקשר הסיבתי בין המחלה לתנאי העבודה של יצחק. לשמחתנו, מסקנת המומחה הייתה, כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין החשיפה למחלה, והוא קבע שעל פי תורת המיקרוטראומה, יש קשר סיבתי בין השניים. בחוות דעתו כתב המומחה, כי מדובר בעובד שחלה ב- COPD קשה ואסתמה כתוצאה מחשיפה לחומרים המגרים את דרכי הנשימה.
לאור חוות הדעת הזו, המוסד לביטוח לאומי הודיע, כי הוא חוזר בו מדחיית התביעה, ומחלתו של יצחק הוכרה כמחלת מקצוע/מיקרוטראומה. בשמו של יצחק הגשנו תביעה לנכות לביטוח לאומי. יצחק זומן לוועדה רפואית אשר קבעה לו נכות קבועה בשיעור של 30% וקצבה חודשית בגובה 7,583 ₪ המאפשרת לו להתקיים בכבוד.
במקרה של יצחק, כמו גם במקרים דומים של מחלת מקצוע, חשוב לפנות לעורך דין מיומן ומנוסה המתמחה בתחום נזקי גוף, מכיר את התחום ואת הוראות החוק לפרטי פרטים ויודע כיצד להתנהל במצבים מורכבים כאלה.
המידע המוצג בכתבה זו הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ או חוות דעת משפטית.
למידע נוסף הנכם מוזמנים ליצור עמנו קשר בטלפון: 08-9108888
