חביבה אדרי נולדה בשנת 1930 במרוקו, למשפחה ענפה לבית משפחת אביכזר נצר למשפחת הנוזרי. חביבה גדלה בקזבלנקה למדה והחכימה בבית ספר ׳אליאנס׳, צרפתית הייתה שגורה בפיה וגם עברית רהוטה.
בגיל 17 נישאה לחביב אדרי ז״ל ממשפחה לתפארת ממרקש, לזוג נולדו 6 ילדים במרוקו ובשל הגעגועים לאביה ואחיה החליטו לעלות לארץ ישראל.
ב1962 עלו ארצה משפחת אדרי התיישבה באשדוד. בתחילה התגוררה המשפחה במעברה ולאחר מכן עברו לגור ברחוב אחי אילת, שם חביבה גידלה את 6 ילדיה ובהמשך נולדו עוד 3 ילדים.
חביבה העניקה לילדיה חום, אהבה, לימדה אותם מהי צניעות ודרך ארך. חביבה נקלטה לעבודה בבית הספר מקיף א׳ בשל אהבתה לילדי ישראל, כל ילדי התיכון אהבו והרגישו כאילו היו ילדיה והכל בנתינה והערכה.
לאחר זמן מה, עברה לעבוד בספריה העירונית באשדוד שם התמסרה לאהבת הקריאה, קראה ג׳ורנלים בצרפתית ועודדה את ילדיה ונכדיה לקריאה ובפיה שגורה הסיסמא ״מרבה בקריאה, מרבה בחוכמה״. בד בבד התנדבה בבית הכנסת של הרב שאולי ברובע א׳, שם שימשה כגבאית. בכל שישי הייתה מגיעה לשטוף את בית הכנסת למתפללים, דואגת לברכות ועוד.
הרב שאולי סיפר כי ״חביבה הייתה אשת חיל אמיתית, חכמת לב, נבונה שלא חסה על עצמה במסירותה למען הפרט ולממעל הכלל. הייתה לה אישיות חביבה כשמה, מרנינה בהליכותיה הנאצלות. היא הייתה מלאת אמונה זכה וטהורה בבורא העולם״.