בהחלטה תקדימית המצורפת לעיונכם, הכיר בית המשפט העליון בכך שפעולת ה"שיתוף" בפייסבוק (Share) חושפת את המשתף לאחריות בנזיקין. קביעה זו מבוססת על התובנה שהמשתף פרסום דיבתי, מפזר עותקים של הפרסום המקורי, ותורם להפצתן ברבים, ובכך – עלול להרחיב את הנזק של מושא הפרסום.
בתוך כך נקבע כי יש להבחין בין פעולת השיתוף לבין פעולת סימון ה"לייק" (או סימוני תחושה דומים), ולקבוע כי רק פעולת השיתוף מבססת אחריות נזיקית על המשתף, בעוד שפעולת סימון הלייק לא חושפת את הלוחץ לאחריות נזיקית.
במסגרת פסק הדין מתייחסת כב' השופטת דפנה ברק-ארז, שכתבה אותו, לשינויים הטכנולוגיים לאורם יש לפרש את חוק איסור לשון הרע, שנחקק בשנות ה-60. כן מתייחסת למאפייניהן של הרשתות החברתיות:
"הזמינות והנגישות של הרשת החברתית מאפשרת לחלוק מידע ולהביע דעות שונות ביתר קלות וכן להרחיב את תפוצתם של פרסומים לכלל הציבור ללא השקעת משאבים של ממש, בשונה מאשר בעבר. יש בכך, כמובן, יתרונות רבים, ובהם מתן האפשרות לכל אדם לממש את זכותו לחופש הביטוי ללא חסמים או התערבות שלטונית …"
"… לצד זאת, יש להכיר גם בחסרונות מסוימים המאפיינים, למרבה הצער, את השיח ברשתות החברתיות לא אחת. כך, הנגישות והזמינות של המדיה החברתית מאפשרת גם הפצה מהירה ורחבה של פרסומי הסתה ושנאה, מידע כוזב ומטעה ("Fake News") או פרסומים פוגעניים ומכפישים."
אמנם פסק-הדין עסק בפרסום שנעשה בפייסבוק, אך הוטעם כי הדברים נכונים גם לרשתות חברתיות אחרות, דוגמת פעולת ה- Retweetבטוויטר.
