״בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל…״
יום ב׳ בסיון הנה נאמר (בראשית א ב ד): ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם״ וגו׳, ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר״, ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב״ וגו׳.
ומובא במדרש רבה (ג ג) רבי שמעון בר יוחאי פתח (משלי טו כג) ״שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב״ שמחה לאיש, זה הקב״ה וכו׳. במענה פיו, ויאמר אלהים יהי אור. ודבר בעיתו מה טוב, וירא אלהים את האור כי טוב. ודברים קדושים אלו צריכים ביאור.
והנה אפשר לבאר על פי רבותינו הקדושים זצוק״ל, לפרש הכונה בזה על פי מה שמובא במדרש רבה (ב א): ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ״ רבי ברכיה פתח (משלי כ יא): ״גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר״ והכונה בזה, שהקב״ה כבר צפה מתחילת הבריאה והכיר במעללי בני איש, שעתיד העולם להיות במצב של תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ועם כל זה ירחם השם על עמו, ויאמר יהי אור. וכמו שיהיה בעת הגאולה, שיאיר השם אור גדול בהיר בשחקים ואשרי מי שיזכה לזה.
והנה אף עכשיו שעדין שורה בעולם תהו ובוהו וחושך, גם כן מאיר הקב״ה בקרבנו אורות גדולים והם מאירים במועדים, בשבתות וימים טובים, ובימים הנוראים שבהם משפיע הקב״ה בקרבנו אור עליון ושפע קדוש, וההשפעה הזו גדולה ונשגבה עד למאוד, שבזכותה נזכה להתעוררות והתקרבות להקב״ה.
וזה מה שמרומז, ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וגו׳״ והנה מובא במדרש רבה (שם): רבי שמעון בן לקיש פתר קריא בגלויות, ורמז כאן את כל הגלויות שבהם נמצאים בני ישראל במצב תוהו ובוהו וחושך, ועל זה אמר ויאמר אלוהים יהי אור, שבתוך חשכת הגלות מאיר הקב״ה בקרבנו בשבתות ובימים טובים באור השופע מלמעלה.
ועל זה דרש רבי שמעון בר יוחאי, שמחה לאיש במענה פיו והוא הקב״ה, שאומר יהי אור, וזה דבר בעיתו מה טוב, הוא האור הגדול הנשפע עלינו בעיתות מזומנים לטובה, הלא הם מועדים לשמחה שבתות וימים מקודשים. ועל זה נאמר וירא אלוהים את האור כי טוב, כי באמצעות האורות הללו מתעורר ניצוץ אור בקרב ישראל, שיוכלו להתחזק ולהתקיים גם בזמני החושך.
והנה עם ישראל עובר תקופה מהמורכבות ביותר אשר עבר בזמנים האלו. מצד אחד הקב״ה השפיע כביכול גדולה, כח, עושר, קידמה, אך הכל למראית עין. ברגע אחד מבינים שהכל רק אחיזת עינים, ואין חכמה ואין עצה ליד השם, וברגע אחד מגיפה עוצרת את העולם ואלפים מקפחים את חייהם.
וממש הגענו בימים מסויימים בתחילת המגיפה לדבקות ולביאת המשיח, אך היצר הרע היה בעוכרינו והלכנו אחרי ליבינו, ״כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה״. ומתמימות ודבקות עצומה וקבלת עול מלכות שמים, לאט לאט המחלוקת והשנאה והלשון הרע והתאוה, החלישה והחלישה עד שחשבנו שחכמתנו גרמה וניצחנו את המגיפה והכל בא על מקומו בשלום.
וכך שוב חזרנו לעון הגדול שהחריב את בית שני, שנאת חינם וארור מכה רעהו בסתר. ולא עברו הימים וביום המקודש לעם ישראל, יום שהאיר לנו האור הגדול, אור הזוהר הקדוש, נפלה עטרת ראשינו ונקטפו מאיתנו העלית והבני עליה של עם ישראל. רבי שמעון בר יוחאי בחר מן שמיא נשמה נשמה, כמלקט שושנים.
כל אחד מהקדושים הוא בגדר ״אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ״ והאזהרה הקשה שהוזהרנו ביום ל״ג בעומר, היתה צריכה לעורר את כלל עם ישראל לתשובה עמוקה. יום ל״ג בעומר הוא יום מתן תורה של תורה שבעל-פה.
והנה עבר חלף גם זה, ועכשיו עומדים בשבר גדול ועמוק. השבר והסכנה הרבה יותר עמוקים ממה שחושבים. במחשבה פשוטה כל השפיכות דמים וכל הצער שעובר על עם ישראל זה מעשה שטן, לשדד את המערכות ולהכניס את העולם למקום רגיש ומסוכן, כי ארץ הקודש היא טבורו של עולם, וכל מה שקורה בארץ הקודש הוא סימן למה שעתיד לקרות מהר בעולם.
כל דבר שעובר בארץ הקודש, הוא הקדמה למה שעומד לקרות בעולם. וחוסר הביטחון וחוסר השקט מסמנים שבשמים יש חוסר שקט, ומלאכים ידודון, ומחלוקת בין שבעים המלאכים של אומות העולם מתרגשת ובאה. ועלינו לינוק ולקחת מהאור של השבתות והמועדים ולהשפיע מהם לימות החול ולמתק את הדינים.
הדור הזה נקרא דור התהום, וכאשר מתחילים ליפול בכל ענין בחיים, בדור הזה בתהום, אין לו מעצור ומתדרדרים והולכים. חייבים כל אחד מאיתנו לעצור ולהכין את עצמנו הכנה נכונה, ביישוב הדעת לשבת קודש, שהוא בתוך שלושת ימי ההגבלה ולקבל מההשפעה של חג שבועות וממתן תורה, שכל שנה ושנה ניתן כפעם הראשונה שניתן בהר סיני.
ולכן בברכת התורה מברכים נותן התורה, משום שכל שנה מקבלים את התורה ורק ההשפעה של השבתות והמועדים יכולים למתק את הדינים ולעצור את ההתדרדרות לתהום.
חביב אדם שנברא בצלם, אל לנו להיכנס לדברים שגבוהים וגדולים מהבנתנו ומבינתנו, במופלא ממך אל תדרוש. עלינו לעצור את הרגשות, את המחשבות ולהתרכז במתן תורה ולקבל טוב מטוב לטוב, ולהשפיע פקודת רחמים ושלום על העולם. משום שהמקום שהעולם נכנס בו הוא דבר קשה, של דבר גורר דבר ובעיה רודפת בעיה, וכמה שנתרחק ולא נחיה את המצב, וכל הקשר שלנו למצב הקיים יהיה תפילה וחסד ופחות דיבור ופחות התעניינות, אנו מצילים את הכלל והפרט מחבלי משיח שאנו נמצאים בהם בשבוע שבן דוד בא.
ולכן את האור של השבתות וחגים נשמור ונקיים, ולא ניכנס למתן תורה כחתן שלא הכין עצמו לחתונתו, אלא באימה וביראה ובדבקות.
והנה מצאנו במתן תורה, ״וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק״ ופירוש הדברים, שחלק מעם ישראל שהיה במתן תורה, שהאזינו ושמעו את הקולות והתרגשו מהקולות, זה גרם להם להתרחק ממתן תורה ולהתרחק מ״מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל״. אותם אנשים דעתם היתה על המצב, הרעש המשונה ובזה הפסידו את מתן תורה, כבר עמדו מרחוק.
אנחנו מחוייבים להיות מרוכזים במתן תורה ולא בקולות ובברקים, ולינוק מהשבתות והימים טובים וביותר מחג שבועות שהוא הנישׂואים של עם ישראל עם הקב״ה, אחרי האירוסין בחג הפסח ואחרי שעברנו את ימי הספירה, שהם ימים שהם כ״מי סוטה״ שבודקים כל יהודי את נאמנותו לבורא יתברך.
ולכן עם כל הרעש והצער והכאב, אנחנו עם שעבר גלויות וניסיונות קשים, ועמדנו בכל ההתמודדויות בלי צבא, בלי שום כלי מלחמה, רק עם תורתינו הקדושה ושרדנו את כל ההיסטוריה, מה ששום עם לא שרד, רק עם הנשק של התורה והמצות והאמונה בהקב״ה.
נקבל על עצמנו בשלושת ימי ההגבלה האלו, להיות מרוכזים בקבלת התורה, באהבת ישראל, במשפט הרוחני של חג השבועות. ולדעת שאנו נמצאים בתוך חבלי משיח ורק מי שיאחוז חזק באמונה התמימה, יזכה לראות בנחמת ציון.
ועלינו לדעת שכל עוד בית המקדש חרב ולהקב״ה אין בית בתחתונים, אין רגיעה בעולם ולא תהיה רגיעה. התפילה צריכה להיות יותר חזקה בימים אלו, ״וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים״ ולדבוק חזק מאוד בספר דברים, כי זה הספר של הצוואה של משה רבינו לאחרית הימים, והוא הכח להינצל מחבלי משיח.
