בית משפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות והותיר על כנם עונשי מאסר של 27 שנים ו-10 שנים, שהוטלו על אב חורג ואם בגין ביצוע עבירות מין רבות במשפחה כלפי בתם ומתלוננת נוספת, בין היתר, לטענתם, על מנת ללמדה מה זה מין. השופט עפר גרוסקופף ציין בפסק הדין, כי על אף כי מדובר בעונשי מאסר לתקופות ממושכות וחיוב בפיצויים בסכומים גבוהים, מתקיימת הלימה בין הזוועה שבמעשי הנאשמים, אשר קשה להאמין כי בני אנוש, לא כל שכן הורים מסוגלים לה, לבין העונשים הכבדים שנגזרו עליהם. "נדמה שכבר את הכל ראינו וקראנו ושמענו, באה המציאות וטופחת על פנינו והיא עולה על כל דמיון. המעשים מעוררי חלחלה, מכוערים ומזוויעים, והותירו צלקות קשות בגופן ובנפשן של כל אחת מהמתלוננות", הוסיפה שופטת העליון ענת ברון.
מעובדות הכרעת הדין במחוזי עולה כי במשך כ-17 שנים, במספר רב מאוד של הזדמנויות, מדי יום ביומו, לעיתים מספר פעמים ביום, ביצע הנאשם העיקרי, עבירות של אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, באלימות פיסית קשה, בבתו החורגת, מאז היותה בת כ- 11, זאת בידיעתה ובאישורה של אשתו, אמה הביולוגית של הילדה. חלק מעבירות המין החמורות בוצעו במתלוננת על ידי האב והאם גם יחד במשך שנים ארוכות. כמו כן, שלחו הנאשמים את בתם לעבוד בעבודות שונות מגיל 15 ונטלו לעצמם בכפייה את כספה. על מנת שלא תוכל לעזוב את הנאשם לעולם, הכניס הנאשם את בתו החורגת להריון בכפייה ובאלימות, ונולד להם ילד, אשר התגורר יחד עימם בבית והנאשמים גידלו אותו כבנם. כתב האישום והכרעת הדין מגוללת מעשים קשים בין היתר נכתב כי במהלך חלק מהעבירות המין שבוצעו בבת החורגת היא "התנגדה למעשים, צעקה ובכתה" אך האב החורג "היה מכה אותה בתגובה".
עוד עולה מעובדות הכרעת הדין כי המעשים הופסקו, כשהבת בגרה ובעיצומו של ויכוח עם הנאשם, מתוך מצוקה ורצון שהוא יפסיק לבצע בה עבירות מין, נטלה סכין מהמטבח, ירדה על ברכיה ואמרה לנאשם שייקח את הסכין ויהרוג אותה. גם לאחר שהנאשם הפסיק לבצע עבירות מין, במספר רב של הזדמנויות, המשיך הנאשם להכות אותה ולאיים עליה, עד שאזרה אומץ ויצאה מהבית.
עוד עולה כי בנוסף, קיים הנאשם קשר רומנטי עם שכנתו, ובמשך תקופה ביצע מעשי סדום רבים בבתה של שכנתו, בעת שהשגיח עליה, כשהייתה בגילאי 8 – 10. בנוסף, קיימו הנאשם ושכנתו יחסי מין בפני המתלוננת, תוך הנחיה כי תצפה בהם, וכן ביצעה השכנה אף היא עבירות מין בבתה.
ביולי 2019 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את בני הזוג ושכנתם, לאחר הליך הוכחות בביצוע עבירות מין רבות במשפחה, הכוללות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, וכן בעבירות של התעללות ותקיפת קטין, כל אחד לפי חלקו.
בחודש מרץ 2020 גזר בית המשפט המחוזי בהרכב השופטים אריאל ואגו, אלון אינפלד ו-אריאל חזק עונשים כבדים לאחר שקיבל את העמדה העונשית של הפרקליטות, שיוצגה ע"י עו"ד רותם יוחנני – הר ציון מפרקליטות מחוז דרום והטיל על הנאשם עונש של 27 שנות מאסר בפועל, בגין הרשעתו בעבירות אינוס, מעשי סדום ועוד. על אמה של המתלוננת, אשר ידעה על המעשים של בן זוגה והשתתפה באופן פעיל בעבירות המין שבוצעו יחד עמו, הטיל בית המשפט עונש של 10 שנות מאסר בפועל. נאשמת שלישית, כאמור שכנתם של בני הזוג ואמה של המתלוננת הנוספת, נידונה לעונש של 4.5 שנות מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות מין בבתה שבוצעו בחלק מהזמן יחד עם הנאשם העיקרי. כמו כן, הושתו על הנאשמים פיצויים לשתי נפגעות העבירה, בסך של למעלה מ- 400,000 שקלים במצטבר.
״ראו בבתם ככלי שרת לריצוי רצונותיהם״
שני ההורים, האב החורג והאם הביולוגי עתרו לבית המשפט העליון וערערו הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש. הנאשמת הנוספת בחרה שלא לעתור לבית המשפט בעניינה. כאמור, ערעורם נדחה על ידי בית המשפט העליון בהרכב השופטים: ניל הנדל, ענת ברון ועפר גרוסקופף, אשר קיבלו את עמדת הפרקליטות, שיוצגה ע"י עו"ד עילית מיידן מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, דחה את כל טענותיהן של הנאשמים וקבע כי הרשעתם ועונשם של הנאשמים יוותרו על כנם. "מדובר בהכרעת דין מבוססת היטב, הנשענת על התרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדויות אשר הובאו בפניה, ובכלל זאת עדויות המתלוננות והמערערים, וכן על מכלול חומר הראיות שהוגש. ככזו, לא קמה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בה", קבע בית המשפט העליון.
בנוגע לגזר הדין צויין, כי הנאשמים, כמי שהיו בעלי חובה חוקית ומוסרית להגן על המתלוננת, מעלו בתפקידם, וניצלו את חוסר האונים שלה מולם כדי לספק את תאוותיהם המיניות, הם ראו בבתם ככלי שרת לריצוי רצונותיהם, והתעלמו התעלמות מוחלטת מזכותה על גופה ומהאוטונומיה שלה כבת אדם. בית המשפט העליון הגדיש בהכרעתו כי העונש שהוטל על הנאשם המרכזי אכן חורג מהעונש המרבי הקבוע בחוק, בגין כל אחת מהעבירות בהן הורשע בנפרד, אך לאור פגיעות מיניות קשות ורבות שביצע הנאשם בשתי המתלוננות לאורך שנים, תוך ניצול יחסי האמון והתלות של כל אחת מהן בו, "לא רק שניתן כעניין של סמכות לפסוק לו עונש העולה על העונש המרבי, אלא שגם ראוי, בהינתן מכלול הנסיבות, לפסוק לו עונש שכזה". ביחס לאמה של המתלוננת, קבע בית המשפט העליון כי העונש שהוטל עליה לא קל, אך הוא מקל בהשוואה לעונש שראוי היה להטיל עליה בגין מעשיה המזעזעים אלמלא קיומם
