לפני כשבוע נפטר ביפו הכומר גרגור פבלובסקי, לאחר שנים רבות ששירת את הכנסייה הנוצרית ביפו. האב גרגור למעשה נולד כיהודי בשם יעקב צבי גרינר בפולין למשפחה יהודית דתית. לאחר שהנאצים רצחו את משפחתו, נמלט הילד הקטן והתגלגל במקומות מסתור עד שהגיע לכנסיה, הוסמך ככומר. בערוב ימיו הוא נפגש עם הרב שלום מלול, ראש ישיבת אמי״ת באשדוד המשמש גם כמדריך מסעות לפולין. הרב מלול שהכיר את סיפורו של הכומר היהודי נפגש אתו בביתו ביפו והשניים התיידדו. לאחר מותו של גרגור ולקראת הבאת גופתו לקבורה בבית העלמין היהודי בפולין, סיפר הרב מלול את סיפורו המופלא. סיפור שאף תסריטאי לא היה יכול לכתוב ואת הידידות שנקשרה ביניהם.
הרב שלום מלול, הוא איש מעורר השראה, איש חינוך שעושה חיל בישיבת אמי״ת, מלווה קבוצות למסע שורשים בפולין, כולל קבוצות מאשדוד וכן תלמידיו. הוא גם מסייע רבות לניצולי שואה ומלווה אותם.
הרב מלול, איך הכרת את האב גרגור?
״בין היתר אני משמש כמדריך מסעות לפולין לשם נסעתי כמה פעמים. ראיתי את הקבר שלו (שהוקם בעודו בחיים) ונחשפתי לסיפור המרתק שלו, השתוקקתי לפגוש אותו ועשיתי את זה. בערך לפני שנתיים״.
מה הסיפור שלו?
״גרגור נולד בפולין כיהודי ב- 23.8.31 להורים מנדל ומרים. להורים נולדו 4 ילדים האח הגדול חיים, יעקב צבי שזה גרגור ושתי אחיות שינדל ושרה. ההורים כינו אותו בשם חיבה ׳הרש׳. הם חיו בעיר זמושין במחוז לובלין. המשפחה הייתה דתיה מאוד. בבית דיברו יידיש אבל הוא למד גם עברית. לפני שהוא עלה לכיתה א׳, הגיעו הנאצים לפולין במלחמת העולם השנייה. הם חיו בגטו בזמושין. אביו נעלם יום אחד, ומשם הועברה המשפחה על ידי הנאצים לעיירה איזביצה. כעבור זמן קצר הייתה אקציה הם נתפסו והובלו עם אחרים לבית העלמין היהודי שם נורו למוות. אבל גרגור הצליח לברוח״ .
הרב מלול מספר על בריחתו של הילד הקטן לאחר טבח משפחתו, ונסיונותיו להתחבא בבתי פולנים. ״זה היה לזמנים קצרים כי הם פחדו״. בעזרת נער אחר הוא השיג תעודת טבילה קתולית בשם גרגור פבלובסקי ואימץ את שמו. בסופו של דבר הוא למד לכמורה והוסמך ככומר באפריל 1958, והחל לשמש ככומר במחוז לובלין. בשנת 1966 לרגל אלף שנה של נצרות בפולין, הוא פרסם בעיתון את סיפורו האישי. העיתון התגלגל לארץ למשפחתו, לאלו ששרדו ועלו, ביניהם לאחיו הבכור חיים שמיד אמר ״זה אחי הצעיר. השניים לא ידעו האחד על השני וסברו כל אחד שאחיו מת. האב גרגורי החליט לעלות לשמש כומר בישראל. לפני עלייתו הוא פעל לסדר קבר לאמו ואחיותיו והקים להן מצבה בקרבת בית העלמין באיזביציה, איפה שהנאצים רצחו אותן. וגם הנציח את שאר היהודים שנרצחו. הוא עלה ארצה בשנת 1970.
קנה לעצמו קבר בבית העלמין היהודי בו נרצחה משפחתו
״באיזה שלב הוא התחיל להרגיש געגועים לחזור לעם ישראל בחזרה, אבל לא כיהודי והוא מרגיש הכרת טובה לנצרות שהצילה את חייו״, אומר הרב מלול, ״אז הוא עושה עלייה לארץ והוא חי פה מרגיש טוב, כי הוא חי בתוך העם שלו בחזרה. בגוף שלו ביום יום הוא נוצרי. עמוק בלב הוא מרגיש יהודי . הוא חוזר לפולין באחת הנסיעות שלו וקנה חלקת קבר בבית העלמין שהמשפחה שלו נרצחה. הוא סגר עם הרב הראשי של פולין – הרב מיכאל שודריך, שילם לו כסף ואפילו בונה כבר מצבה עם לוחות הברית. הוא כתב על גבי המצבה טקסט מאוד מרגש על זה שהוא נולד יהודי וששב אל עמו. הוא קבע עם הרב שודריך שכאשר הוא ימות אז יחזירו אותו לפולין ויעשו לו לוויה יהודית כדת וכדין עם קדיש והוא חוזר לעם היהודי במותו״.
ספר איך נפגשתם?
״לפני כשנתיים, השגתי את מספר הטלפון שלו. נסעתי אליו הביתה ליפו והתיידדנו מאוד. היו בינינו שיחות מרתקות, וראיתי אצלו את הניצוץ היהודי, הצעתי לו תפילין אז הוא צחק ואמר שתפילין כרגע לא יעשה לו שום דבר. אז שאלתי אותו אם הוא רוצה מזוזה? לפחות מזוזה זה לא דבר שהוא צריך לעשות משהו. והוא מאוד שמח. הסברתי לו בכמה מילים על המזוזה. הבאתי לו מזוזה וקבענו אותה ביחד. שנינו בירכנו ביחד בקול רם. הנחתי לו כיפה על הראש וקבענו מזוזה. זה מטורף שכומר פעיל קובע מזוזה בבית שלו״.
הקשר של הרב והכומר היהודי נמשך, אך לאחר הקורונה היה יותר קשר טלפוני. ״ממש כשהקורונה החלה הייתי עם התלמידים שלי מאשדוד, בפולין. נסענו לקבר שלו. ותיאמתי אתו שניפגש במקום. עמדנו ליד המצבה שלו וסיפרתי לתלמידים את הסיפור שלו. אמרתי להם שהקבר פה ריק עדיין ושמי שאמור להיקבר כאן הוא כבן 90, אבל הוא חי בישראל. התקשרתי אליו והוא דיבר עם התלמידים והיה שם התרגשות מטורפת. עשיתי את זה כמה פעמים בכמה קבוצות. לצערי בגלל הקורונה לא נפגשנו רק בטלפון״.
מתי דיברתם בפעם האחרונה?
״בפעם האחרונה שדיברנו היה בערב ראש השנה, התקשרתי לברך אותו בברכת ׳שנה טובה׳. הוא שמח. ואמר לי שהמזוזה בדלת שהכל בסדר. ולצערי הוא נפטר ביום חמישי. נפטר בביתו. ביום שני הכנסייה ערכה לו מיסה לפרידה ממנו. עובדים על העברת גופתו לפולין, הרב של פולין מתארגן ללוויה, לפי הצוואה כמה מדריכי פולין מנסים לגייס סיוע על מנת לנסוע ללוויה״.
הוא לא ביקר אותך אף פעם באשדוד?
״לא. לא. אני מאוד מאוד רציתי. אחרי פגישות שלנו שנזהרתי מאוד כי הדיבור עליו היה שהרבה שנים הוא היה מיסיונר. הוא נאבק ביהדות והיה נוצרי גאה. כשאני פגשתי אותו הדיבור שלו היה בינינו קליק נעים, שום דיבור מסיונרי ואז בראש שלי התחלתי לחשוב להביא אותו לישיבה באשדוד. התלבטתי מה זה יעשה האם יתנפלו עליי כולם ויגידו לי ׳ אתה נורמלי? להביא כומר לישיבה?׳ אבל בתוכי זו הייתה המטרה שלי, זה היה היעד. רציתי להביא אותו לישיבה והיה לי גם יעד אישי לארח אותו בבית שלי איזה שבת או משה, אבל טיפה התמהמהתי עם זה בשביל לחזק את הקשר, ולבדוק שאני לא טועה ואז התחילה הקורונה וטרפה את הקלפים״.
חלקת הקבר שהאב גרגור רכש בבית העלמין היהודי בעיירה איזביצה עמדה ריקה שנים והמתינה לו. הוא הקים מצבה בה רשם: האב גרגור פבלובסקי יעקב צבי גרינר בן מנדל ומרים ז״ל. עזבתי את בני משפחתי כדי להציל את חיי, בעת השואה באו לקחת אותנו להשמדה. את חיי שניצלתי הקדשתי לשירות אלוהים ואדם. שבתי אליכם למקום למקום שבו נרצחו על קידוש השם״. יהי זכרו ברוך!
