ביה"ס, שנקרא על שם חטיבת הראל, נפתח ב-1970 ברובע ו' עקב הגידול שחל בו במספר הילדים. הועברו אליו תלמידים מבי"ס שקמים הוותיק, שהיה צר מלהכיל את כל תלמידי החינוך הממלכתי, עולים ותושבים חדשים ברובע. ההחלטה להעביר תלמידים מבי"ס שקמים, שזכה בפרס חינוך ארצי ונחשב לבי"ס מעולה, לבי"ס הראל החדש, נתקלה בהתנגדות הוריהם, שחששו מהבלתי נודע, וניסיונם למנוע את המהלך בכל דרך, לא צלח. לא עבר זמן רב וביה"ס החדש הוכיח עצמו ועל כך בהמשך.
בשנים האחרונות הזדקנה אוכלוסייתו הוותיקה של הרובע, הצעירים עברו לגור ברובעים החדשים, ואוכלוסייה חרדית מילאה את הוואקום. כדי למנוע את סגירתו של בי"ס הראל, שאוכלוסייתו התדלדלה, הוא הוסב לבי"ס על אזורי ונפתחה בו, בין היתר, "אקדמיה לרפואה", כשאת שיעורי הרפואה והעזרה הראשונה העבירו רופאים מבית החולים אסותא ופרמדיקים ממד"א. כל זה לא הגדיל את מספר התלמידים. על פי אתר "אולסקול" למדו בביה"ס בשנת 2022 רק 167 תלמידים, ב-5 כיתות, שהתחלקו בין 4 שכבות. לאור זאת הוקצה בשנה זו חלק ממבנה ביה"ס לחינוך החרדי של חסידות גור. בשנת הלימודים הנוכחית התדלדל עוד יותר מספר התלמידים ועמד על 116. לכן, מבחינת עיריית אשדוד ההחלטה על סגירתו של בי"ס הראל היתה בלתי נמנעת.
אני נמניתי על מקימי בי"ס הראל, בראשותה של המנהלת המיתולוגית ברוריה ביבי ז"ל, לימים יקירת אשדוד. הגעתי לאשדוד מקיבוץ בית השיטה, כחודש לפני פתיחתו של ביה"ס, כשהיה לי כבר ניסיון משמעותי בחינוך, בהוראה ובניהול פדגוגי. מפקח משרד החינוך, שקיבל אותי לעבודה, הציע לי את ביה"ס החדש. נעניתי בשמחה להזדמנות להשתתף בהקמת המוסד החינוכי החדש עם כל המשתמע מכך.
בתחילת דרכו היו בביה"ס מעט כיתות ובהתאם לכך צוות מורים קטן. הצוות, שהתגבש תוך זמן קצר, ראה בחינוך שליחות והתאפיין ברצון לתרום, גם מעבר לשעות המערכת. ברוריה המנהלת, שניהלה את ביה"ס ביד רמה, היתה פתוחה לחידושים ולרעיונות מחוץ לקופסה. ההורים היו מעורבים, לא מתערבים ! משתפי פעולה ותורמים מכל הבחינות. האווירה בביה"ס היתה משפחתית. הנתונים הללו היוו, בין היתר, את המתכון להצלחתו של בית הספר כבר בשנתו הראשונה. יום הלימודים היה ארוך, עד 16:00, והוא כלל גם ארוחת צהריים חמה, וחוגי העשרה. מאחר ובבניין ביה"ס היו חדרי כיתות פנויים, הועברו אליו, בשנתו השנייה, למשך כחצי שנה, כיתות מביה"ס הממ"ד יד- שבתאי, שהיה בשיפוץ. בחדר המורים שחלקנו עם עמיתנו מהחינוך הממ"ד, נרקם הרעיון לשיתוף פעולה, בארגון הפעילות בהפסקות, בטקסים ובמסיבות החגים. לתלמידים משני בתיה"ס היתה זו התנסות חינוכית, הלכה למעשה, של חיים בצוותא.
אני חינכתי את תלמידי המחזור הראשון של ביה"ס, שמנה כיתה אחת בלבד, כשלמדו בכיתות ז'-ח. הכיתה מנתה 17 בנות ו-22 בנים. רוב התלמידים הגיעו מבי"ס שקמים והנותרים היו עולים חדשים, רובם מצרפת ואחדים מאיראן. על פי הצעתי, בתמיכתם של המנהלת, צוות המורים וההורים, בניתי תוכנית ייעודית והכרזנו על שנת הלימודים בכיתה ז' כ"שנת בר-בת מצווה". זאת בדומה למה שהיה נהוג בקיבוצים. אלא שזו שלנו, כללה גם את הכרת שורשינו היהודיים. גייסתי לצורך העניין רב של חב"ד מקרית מלאכי, שהגיע בהתנדבות ונתן לתלמידים סדרת שיעורים על מנהגי ומצוות בר ובת המצווה, תשמישי הקדושה, פרשת השבוע וכו' וגם ארגן לתלמידים, ביקורים, בין היתר, אצל סופר סת"ם ובמפעל למצות שמורות.
צוות המורים בביה"ס השתלב בתוכנית, איש איש בתחומו. כל תלמיד בחר נושא שמעניין אותו, ושאינו כלול בתוכנית הלימודים, והכין עליה עבודה שנתית במבנה דומה לזה של עבודה אקדמית. אחד התלמידים בחר בנושא: "צדפים וקונכיות בחוף אשדוד". בנוסף לעבודה העיונית הוא הכין בעזרת מגדיר לנושא, תצוגה של הפריטים שאסף על שפת הים, כשלידם צוין שמם והסבר קצר על מהותם. את התצוגה הוא תרם לספריית ביה"ס, שהיתה עדיין בחיתוליה. תלמידה הכינה בהנחיית המורה למוסיקה, עבודה על להקת הביטלס בתוספת הקלטות, ששימשו אותנו כרקע מוסיקלי באחת מהמסיבות. תלמידה אחרת עשתה עבודה על עיצוב אופנה בהנחיית מעצבת האופנה הראשית של גוטקס, שהיה תושבת אשדוד. תלמיד נוסף כתב על עבודתו של עיתונאי ונעזר במספר עיתונאים אשדודים שעבדו בעיתונות הארצית.
במהלך החודשיים האחרונים ללימודים סיפרו התלמידים בתמציתיות לחבריהם בכיתה, על עבודותיהם. כל העבודות הוצגו במסיבת סוף השנה בתערוכה שהוקמה בעזרת המורים לציור ולמלאכה. זאת ועוד. חטיבת הראל, שעל שמה נקרא ביה"ס, נענתה לפנייתי וארגנה ומימנה לכיתה טיול מודרך במסלול "מבצע הראל" במלחמת השחרור, בו הועברו שיירות המזון והאספקה לירושלים הנצורה. בנוסף כל תלמיד בחר בהתנדבות בביה"ס כמו: חניכת תלמיד צעיר, עזרה במזכירות , בספרייה, בחדר האוכל ובמטבח, בארגון "הפסקה פעילה", בעריכת עיתון ביה"ס, בכתיבת טקסים ותכנים למסיבות, בתפירת וילונות ועוד. מאחר והכיתה שחינכתי באשדוד היתה מקבילה לכיתה אותה חינכתי בקיבוץ בית השיטה, קישרתי בין שתיהן. התלמידים התארחו במשך שלושה ימים אלה אצל אלה ולהיפך. האשדודים ערכו היכרות עם החיים בקיבוץ והקיבוצניקים ערכו היכרות עם החיים בעיר.
שמעה של שנת הבר-בת מצווה יצא למרחוק והגיעו מרצים וסטודנטים מסמינר הקיבוצים בת"א לביקור לימודי. מה שבעקיפין גם עשה יחסי ציבור טובים לאשדוד. זו היתה שנה שלא היה בה רגע דל, ושהתלמידים, שהם כעת בני 64, זוכרים אותה עד היום.
במהלך השנתיים שחינכתי את הכיתה צילמתי את תלמידיי בהזדמנויות שונות. במסיבת סיום המחזור הענקנו להם, בנוסף לתמונת המחזור, חוברת הומוריסטית מצולמת, שכתבתי וערכתי במימון ועד ההורים. בחוברת תיעדתי בתמונות ובמלל את האירועים המשמעותיים שעברו על התלמידים. בפרק שכותרתו היתה "איך אומר הפתגם הישן? הסתכל חביבי אל תוך הקנקן" שיבצתי תמונה של כל תלמיד, בתוך איור שאפיין אותו, בתוספת טקסט קצר בחרוזים, שכתבתי עליו. חתמה את החוברת רשימת התלמידים בתוספת כתובותיהם, כדי שיוכלו לשמור על קשר. היתה לי הזכות לחנך את הכיתה המיוחדת הזו, שהיוותה את המחזור הראשון של בי"ס הראל וליהנות משיתוף פעולה ותמיכה של הוריהם.
לכבוד סיום לימודיהם בבית הספר, קנו לי הורי הכיתה מערכת של סירים ומחבתות של מפעל סולתם, שעלתה מאות שקלים, ונשלחה כהפתעה לביתי, באמצעות שליח מחנות "המשביר לצרכן" במרכז א'. זה היה אומנם מחמיא אך יחד עם זאת גם מביך. זימנתי את ועד ההורים בדחיפות, הודיתי על המתנה, ביקשתי מהם להחזיר אותה ובכסף שיוחזר להם לקנות לכבודי אנציקלופדיה לספריית ביה"ס אותה יתרמו לכבודי לספריית ביה"ס. אחרי דיון הם נענו לבקשתי והוחלט שעל המדף עליו יוצבו כרכי האנציקלופדיה ייתלה שלט שעליו ייכתב " האנציקלופדיה נתרמה בתשל"ב ע"י תלמידי מחזור א' והוריהם, כהוקרה למחנכת הכיתה, רבקה יניב". וכך אומנם בוצע.
..
