הרב חנניה זצ"ל היה מדמויות הצנועות של עובדי ה' בתמימות הותיקים שבעירנו. מאז שעלה לארץ ממרוקו מבית הוריו אשר ביתם היה בית של תורה ובעלי אמונה והערכה לתלמידי חכמים, אשר משם שאב קדושה, אהבת תורה, צניעות, עבודת ה' ויראת שמים.
לאחר נישואיו נקרא לכהן כמגיד שיעור בישיבה ב"אגדיר" עד שבשנת 1960 ארע את האסון הגדול של רעידת אדמת החזקה ביותר שהיתה בתולדות מרוקו, בה נספו כ-15,000 בני אדם והרב חנניה היה מבין היחידים הניצולים ומיד החליט לעלות לארץ הקודש עם רעיתו ושלושת ילדיו אז.
בארץ בחר לגור בעיר אשדוד, כשהוא ממשיך בלימודיו בדרך הפסיקה ההלכתית ברבנות. באותם ימים כבר מהשנים הראשונות היה בקשר מתמיד עם הרב הראשי הרב ישראל אליזרע זצ"ל שעמד על כנו, באישיותו ובידיעותיו התורניים, תוך זמן קצר נקרא להשתלב ולקחת חלק ברבנות המקומית ונבחר לתפקיד מנהל מחלקת הכשרות, ובשנים מאוחרות קיבל את תפקיד מזכיר המועצה הדתית בסמכותו של היו"ר אז הרב פנחס אבוחצירא ז"ל. באותם שנים המנוח היה מעורב בכל המחלקות ברבנות בנושא הכשרות, המקוואות והנישואין יחד עם ידידו הותיק רבי סעדיה אריבי ז"ל שהיה רב שכונה ורב מחלקת המקוואות והנישואין, כן היה בקשר מתמיד עם עמיתו הרב חיים קלמנוביץ חבר לשכת הרבנות, רב שכונה ורב מחלקת עירובין.
ברובע ב' בסמוך לבנין המועצה הדתית התגורר האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא ז"ל, המנוח זכה לבקרו בביתו ולעיתים היה משתעשע עימו בדברי תורה והיה ממקורביו הגדולים ביותר שזכה לקבל את ברכותיו שעשו פירות ברבות השנים.
במשך שנותיו פעל רבות ועמד בפרץ בנושאים רבים חשובים, שעד היום המועצה הדתית מושתתת עליהם והיה חביב על הרבנים ועל כל העובדים. היה מקפיד להגיע לבנין המועצה הדתית בכל יום, עוד כשבניין המועצה שכן ברחוב קיבוץ גלויות וכן במבנה הנוכחי עד לשנים האחרונות, גם כשיצא לפנסיה המשיך להגיע בכל בוקר והיה לומד ומתעניין בנעשה.
במעמדים של חנוכת הבית וקביעת מזוזות במועצה הדתית, הוזמן המנוח ע"י ראש המועצה הרב עובדיה דהן שתמיד כיבדו והגיש לידיו את המזוזות כדי לקבוע בכבוד רב, המנוח היה מספר לנוכחים עובדות והנהגות על הרב אליזרע הרב הראשי הקודם כיצד היו פועלים במקרים שונים בנושאי כשרות נישואין ועוד.
בשנת 1976 ארע במשפחתו אסון נורא כאשר אחותו סולטנה, נהרגה בתאונה מחרידה כשקבוצה מתושבי העיר נסעו להתפלל בלג' בעומר בציון רבי שמעון בר יוחאי במירון בחזרתם, בהגיע השיירה אל המורד התלול בכניסה לטבריה, החל פתאום האוטובוס להידרדר במהירות, עקף את שתי הטיוליות שלפניה – והתהפך על צידו ומועצמת החבטה, נהרגו במקום 13 אנשים ועוד כארבעים נוסעים אחרים נפצעו, בין ההרוגות היתה אחותו של המנוח הרב חנניה ז"ל.
האסון הקשה שפקד את העיר זעזע את כולם, אך המנוח קיבל את זה מאוד קשה ומיד באותה שנה קיבל על עצמו להנציח את שמה של אחותו בבית כנסת שהוקם עד היום הזה ברובע ג', בית הכנסת נקרא בשם "יג' קדושי אשדוד" ע"ש הנספים בתאונה המחרידה.
במשך שנים רבות היה צועד רגלי מביתו מרחק כדי להגיע לבית הכנסת, שם היה חזן, בעל קורא ומעביר דרשות ושיעורי תורה בפני הציבור צאן מרעיתו בימות החורף והקיץ, והיה ידוע גם כשהיה עליו לערוך חופות, היה מסכים לערוך רק לאחר השיעור הקבוע אותו היה מוסר מידי ערב.
בשנים האחרונות נחלש ולא יצא מביתו ובשבת האחרונה פרשת תרומה-זכור, לאחר הידרדרות במצב בריאותו, השיב את נשמתו לבוראו מתוך יסורים קשים כשהוא בן 88 שנים.
עם צאת השבת פשטה השמועה הקשה ברחבי העיר, יו"ר המועצה הדתית הרב עובדיה דהן שנבצר ממנו להשתתף בהלוויה, נתן הוראה לחברה קדישא לקיים את ההלוויה בכל הכבוד הראוי עוד בלילה על אף השעה המאוחרת. המשפחה התארגנה מיד להלוויה ועקב התחלואה בנגיף, מסע ההלוויה נערך בזריזות רבה כפי ההנחיות.
את מסכת ההספדים פתח הרב הראשי הרב יוסף שיינין כשאמר, צר לי עליך אחי נעמת לי מאוד, אחי ורעי רבי חנניה היקר הצדיק והעניו, רבי חנניה היה כולו אש קודש לעם ישראל, מסר נפשו ממש במשך עשרות שנים ועמד על משמרת הכשרות בעירנו ביום ובלילה, בזכותו תושבי העיר זכו לאכול כשר היה יד ימינו של הרב הראשי הראשון רבי ישראל אליזרע ז"ל, לא משה ידו מידו, היה שליח נאמן בכל עניני הרבנות והכל מתוך פשטות וצניעות עם יראת שמים.
אני קיבלתי ממנו הרבה יראת שמים. כשהיה בעיה בכשרות בעסק והיו צריכים להסיר תעודה, הוא עצמו היה רץ ומסיר את התעודה ולא פחד מאיש, היה מסור לצאן מרעיתו בבית הכנסת שהקים "יג' קדושי אשדוד" היה איש קדוש, כולו היה להקב"ה בלי חשבונות.
אחריו נשא דברי הספד הרב חכם סימון אלישעשוילי מרבני המועצה הדתית ורבה של קהילת "בית אליהו" ברובע ו' לעולי גאורגיה. עוד נשאו דברים חתנו הרב לסרי, בנו הרב יוסף. בדבריהם תיארו את גודל האבידה, את אישיותו הגדולה והצנועה שהיה ספר מוסר מהלך בתורה, סמל של מסירות ואחריות, בעל מידות טובות ומעשים טובים וכעת עם הסתלקותו, כל זה יחסר לנו.
את חתימת ההספדים חתם בקול בוכים בנו הדיין רבי ישראל: ״אבא, הלב שלך היה גדול, אבא, כמה מסרת עצמך לטובת הכלל, הקמת את בית הכנסת במסירות רבה, בגשם בחורף ובקיץ בימים חמים היית מסור למקום וצועד כברת דרך ארוכה, בכל מקום שהיית הולך היו עוצרים אותך ומודים לך או שהיו מבקשים ממך עצה או ברכה. זכית להקים שעורי תורה, הקמת כולל ערב ע"ש אביך "יד רמ"א", התייסרת ביסורים קשים, יהי רצון שזכות אהבת התורה והחסד שהיה לך שיהיה לזכות כל המשפחה, בסיום ביקש מחילה בשם כל המשפחה.
לאחר אמירת הקדיש יצא מסע ההלוויה ולאחר חצות לילה נטמן בחלקת חרדים מס' 60.
בכך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת, שהעמיד הדת על תילה כשעמד בפרץ, מלאה בתורה וחסד, תמימות ואהבת תלמידי חכמים, מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך, את רעיתו שתחי' שדאגה ועמדה לימינו במסירות רבה עד יומו האחרון, בנים ובנות נכדים, נכדות נינים תלמידי חכמים, בני תורה זרע קודש אשר ברך ה' אשר הולכים בדרך התורה והמצוות. יהי זכרו ברוך!
