בישיבתה האחרונה אישרה מועצת העירייה את העברת "מנהלת החוף וציר התיירות, לרבות המעגנה והשטחים הציבוריים הפתוחים כולל האגם, על תחומי אחריותה ותקציביה, לניהול החברה העירונית לתיירות". הרעיון להקים באשדוד מרינה היה מעולה, הביצוע היה עד כה החמצה גדולה.
תזכורת: ביולי 1983 הוקצה שטח באשדוד להקמת המרינה כחלק מתוכנית ארצית להגדלת מספר מקומות העגינה לכלי שייט קטנים. "חברת אשדוד", שהיתה בעלת הזיכיון להקמת העיר אשדוד, החלה לתכנן את הקמת המרינה, כחלק ממתחם תיירות ונופש. את המכרז להקמת הפרויקט, שכולל את המעגנה והשטחים הפתוחים שמסביבה, הוציאו במשותף: ממ"י (מינהל מקרקעי ישראל), שלימים שינה את שמו לרמ"י(רשות מקרקעי ישראל), במשותף עם משרד התחבורה, עיריית אשדוד, וחפ"א ( החברה לפיתוח אשדוד). ב-1994 זכתה בזיכיון להקמת המרינה החברה הפרטית "המרינה הכחולה" (שותפות של: אשטרום-55%, מגור החזקות 25% ודיור בנק הפועלים 20%).
בתמורה לבניית המעגנה ומבני השירות שלה וכן בתמורה לפיתוח של השטחים הציבוריים, בין המעגנה לשכונת המגורים שנבנתה בהמשך, קיבלה "המרינה הכחולה", זכויות חכירה בקרקע, בעורף המרינה, לבניית מגורים, מלונאות, מסחר ומשרדים. הקמת המעגנה, שהיתה אמורה לכלול על פי התוכנית 550 מקומות עגינה, הושלמה ארבע שנים אחר כך, אך פתיחתה התעכבה. זאת משום שעמותת "אדם טבע ודין" ניהלה מאבק ציבורי ומשפטי נגד היזמים והעירייה, וכן עקב התנגדותו של משרד הביטחון לאישור תוכנית עורף המרינה, בטענה שזו עשויה לפגוע במתקני חיל הים באשדוד ובפעילותו המבצעית. בספטמבר 1998, לאחר שמשרד הביטחון הסיר את התנגדותו, אישרה סופית הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הדרום את התוכנית לבניית המרינה באשדוד. כאן יש לציין, שבימים אלה מקודמת תוכנית מתאר חדשה למעגנות בישראל, במסגרתה מתוכננת למרינה באשדוד, שבמקור תוכננה ל-550 מקומות עגינה, תוספת של 450 מקומות עגינה.
ובחזרה לחברת "המרינה הכחולה" שקיבלה גם את הזיכיון להפעלת המרינה למשך עשרים שנה. הסיבה לכך שבהפעלת המרינה זכתה חברה פרטית, נעוצה בהחלטתו של ראש העיר דאז, צבי צילקר ז"ל, שלא להותיר את הפעלת המרינה בידי העירייה, כדי למנוע מצב של השתלטות גורמים עברייניים על המרינה, כפי שקרה באותה עת במרינה בת"א. בפברואר 1999 לאחר ששר התחבורה דאז, שאול יהלום, אישר את פתיחתה והפעלתה של המרינה, נכנסה אליה היאכטה הראשונה "על גלים", שעד אז עגנה במרינה באשקלון. המרינה באשדוד היתה היחידה מבין שש המרינות הפועלות במדינה, שהופעלה על ידי מפעיל פרטי. יתר המרינות הופעלו, ומופעלות גם כיום, על ידי הרשויות המקומיות, שבהן הן ממוקמות. זאת למעט המרינה במעגן "שביט" בקישון שבחיפה, שמופעלת על ידי החברה הממשלתית חנ"י (חברת נמלי ישראל). יש להניח ששגשוגן של כל המרינות, להוציא את המרינה באשדוד, הוא פועל יוצא של הפעלתן על ידי גופים ציבוריים, ששיקוליהם הם מן הסתם לא רק שיקולים רווחיים גרידא.
למרות שמעגנת המרינה באשדוד היא המוגנת ביותר לעגינה מבין כל המרינות במדינה, גם בימי חורף קשים, וזאת הודות לחפיפה שבין שוברי הגלים שלה, ולמרות שיש במעגנה גם מזח ייחודי לעגינת כלי שייט גדולים, שאורכם עד 50 מטר, היא לא התרוממה. זאת, בין השאר, כי החברה המפעילה עשתה את המינימום הדרוש להפעלתה. במהלך השנים התעכבה בנייתם של חלק ממבני השירות של המרינה, עליהם התחייבה החברה הזוכה, מה שפגם, בין היתר, ברמת השירות לבעלי כלי השייט שעוגנים במרינה ושל כלי שייט אורחים מהארץ ומחו"ל. למרות שחברת "המרינה הכחולה" לא עשתה את המצופה ממנה ולא הקפידה על קיום תנאי החוזה, עיריית אשדוד מעולם לא הפעילה את הסנקציה לפיה יחולט סכום הערבות, שהפקידה בזמנו החברה, בגין אי העמידה בהסכם. זאת ועוד.
במהלך השנים, היו תקופות שכלי שייט מהמרינה באשדוד עברו לעגון במרינה באשקלון, שם מחירי העגינה היו זולים יותר ורמת השירות היתה גבוהה. גם כלי שייט אורחים מהארץ ומחו"ל העדיפו, בגלל אותן סיבות, את המרינה המשגשגת באשקלון, על פני זו, המוזנחת שבאשדוד. למגינת ליבם של פרנסי העיר לדורותיהם, שפינטזו על פנינת תיירות ימית, הם התבדו. המרינה נותרה עזובה ומוזנחת והמראה שלה אינו מלבב בלשון המעטה, גם עד עצם היום הזה. גדרותיה ושעריה חלודים, חלק מהמרצפות ואריחי כיסוי תעלות המים והחשמל שבורים, חלקים ברציפים שבורים ועוד.
ב-2019, כשמלאו עשרים שנה להסכם הפעלת המרינה על ידי חברת "המרינה הכחולה", העלה חבר המועצה לשעבר, ד"ר אלי לחמני, לסדר היום שוב ושוב, את נושא העברת המרינה לחזקת עיריית מאשדוד. אלא שהדברים התנהלו בעצלתיים, עד שבקדנציה הקודמת נכנס לתמונה סגן ראש העיר ויו"ר חפ"א דאז וניהל משא ומתן עם רמ"י להעברת תפעול המרינה לחזקת עיריית אשדוד. הוא גם היתנה את העברת המרינה לתפעול עיריית אשדוד, בכך שחברת "המרינה הכחולה" תשלים את כל התחייבויותיה בהתאם להסכם שחתמה עליו באפריל 1994, שכלל, בין היתר, חניון ציבורי וכיכר מרכזית שבליבה אגם. במקביל החלה חפ"א, בראשותו, את בנייתו של גשר הולכי הרגל שמחבר את כיכר המפרשים לפארק המרינה , שבטבורו האגם המלאכותי. בקדנציה הנוכחית ממשיך כצנלסון, יו"ר החברה העירונית לתיירות, אשר לניהולה מועברים בימים אלה, מנהלת החוף וציר התיירות, לרבות המעגנה והשטחים הציבוריים הפתוחים, כולל האגם, לטפל בפן התיירותי.
כצנלסון: "אנחנו נהפוך את המרינה למקום תיירותי בשיתוף משרד התחבורה ומשרד התיירות, יחד עם משטרת הגבולות וכל השירותים הנלווים". לדבריו, הכוונה היא לבקש את הסבת המרינה לבינלאומית, שתהווה נמל יציאה מישראל וכניסה אליה. בימים אלה מבצעת, חברת "אשטרום" שדרוג במעגנה ומתקינה פדסטלים חכמים, שיספקו מים, חשמל ומערכת לביוב, וכן מבצעת תיקוני ליקויים. "העבודות יסתיימו עד תחילת 2025". בניין "אוונטורה", שניצב מזה שנים כ"פיל לבן" מתפורר, על אי הבטון שבמרכז המעגנה, "ישוקם וייפתחו בו מסעדות ומקומות בילוי. המעגנה תוגדל ל-500 מקומות עגינה. שובר הגלים הצפוני ישודרג בהשקעה של שבעה מיליון שקל ויהיה פתוח לציבור כטיילת, ובשלב השני ישודרג שובר הגלים הדרומי, יחד עם טיילת המלונות".
לדברי כצנלסון מקומות הבילוי- המסעדות, בתי הקפה, הברים, ובתי המסחר- בציר התיירות, לרבות המעגנה והשטחים הציבוריים הפתוחים, כולל האגם, יפעלו שבעה ימים בשבוע, גם בשבת.
לדברי עו"ד אלי נכט, סגן ראש העיר ויו"ר חפ"א , שאמון כעת על הפיתוח, חפ"א תקים במרינה את נקודות העגינה הנוספות. בשבוע הבא צפויה להתקבל תעודת הגמר לשלב א', שכולל את השטחים הציבוריים הפתוחים שבמתחם: האגם המלאכותי, שמימיו עוברים בימים אלה ניקוי, הפארק והטיילת שמסביבו, שיותקנו בה מכשירי כושר. בשלב ב' צפויה להתקבל תעודת גמר לחניון הציבורי ולגשר הולכי הרגל למרינה. זאת ועוד. חברת "המרינה הכחולה" תבנה, על פי התחייבותה בהסכם, שני מבני שירות. אחד מהם יוקצה לשירותים והשני לספורט ימי. לדבריו, בימים אלה כבר מגיעים תושבים רבים לשטחים הציבוריים הפתוחים שמסביב לאגם. יש כוונה להפעיל באגם אטרקציות ולהפעיל בפארק ובטיילת שמסביבו פודטראקים של אוכל ושתייה. "מכיוון שמדובר בחלק של רצועת החוף, אין בעיה לפעול בשבת. ההחלטה תהיה של כל בית עסק. אי אפשר להכריח לכאן או לכאן", הוא אומר.
.
.
.
