המאבק נגד סגירת בית הספר 'מפתן', שנחשב בעבר כפנינה חינוכית באשדוד, נמשך. למרות שבעירייה לא מתרגשים מהמחאה וממשיכים בצעדים מינהלתיים לסגור את בית הספר בסוף שנת הלימודים ואף לערוך שימועים לצוות העובדים. ההורים לא אמרו נואש וממשיכים להיאבק לביטול רוע הגזרה. בין היתר, החל מטה מאבק מטעם ההורים לקיים מחאות ובין היתר נפתחה עצומה הקוראת לעירייה להשאיר את בית הספר פתוח בשנת הלימודים הבאה.
במסגרת המחאה יקיימו ההורים ביום שישי הקרוב, 19.6.20 בשעה 10:00 הפגנה ברחבת עיריית אשדוד. אילן ראובני, מנציגי ועד ההורים המשותף מסביר כי מתנגדי סגירת מפתן לא מרימים ידיים וימשיכו להיאבק. "זאת יריית פתיחה למאבק, שאנחנו מאמינים שלאחר ההפגנה יתחיל לתפוס תאוצה גם כלפי חוץ. עד כה נאבקנו במשך חודשיים אינטנסיביים בחדרי חדרים, עם ראש העיר, נציגי משרד הרווחה והחינוך. ממש לפי הספר מה שנקרא. אבל התשובה היחידה שקיבלנו בינתיים מראש העיר היא ש'הלב אומר לא אבל הראש אומר כן', אז אם אנחנו מנסים להבין בין השורות הם מתכוונים סופית לסגור".
ראובני מוסיף ואומר כי "עיריית אשדוד טענה שסגירת מפתן הייתה בתיאום עם משרד הרווחה אך מכתב שקיבלנו מוכיח את ההיפך. במכתב שהתקבל ממשרד הרווחה נכתב 'ההחלטה על סגירת מפתן 'חרמון' אשדוד, התקבלה ע"י עירית אשדוד, בניגוד מוחלט לעמדת משרד הרווחה. עמדה אשר הובאה בפני מנהלת מינהל הרווחה ברשות המקומית. חשוב להבהיר, כי המפתן מיועד לבני נוער במצבי סיכון, סכנה וניתוק, אשר לא קיבלו מענה לצרכיהם המורכבים במערכות החינוך הקיימות בקהילה. סגירת המפתן, עלולה להגביר את רמת הסיכון בה נמצאים בני הנוער, ולהאיץ תהליכי התדרדרות וניתוק. משרד הרווחה מודע לקשיים התפקודיים המאפיינים מפתן זה בשנים האחרונות, יחד עם זאת, המלצת המשרד הינה להמשיך את הפעלת המפתן, תוך כדי ליווי, במטרה לתת מענה מותאם ומיטבי לבני הנוער המתחנכים בו".
היה צריך לסגור את 'מפתן' מזמן
איני יודע מה מסתתר מאחורי ההחלטה המוזרה של העירייה לסגור את בית ספר ״מפתן״. אני יכול להעלות שתי סיבות אפשריות: הראשונה לדעתי, כנראה, שיש כוונה להעביר את המבנים של 'מפתן' לרשת החינוך החרדי ,שנמצא צמוד לבית הספר החרדי 'חורב' שהוא בית הספר החרדי הראשון בעיר של הזרם הליטאי, לפני שהגיעו בהמוניהם חסידי גור בעל״ז ועוד. השניה, שהעירייה הגיעה למסקנה שאין הצדקה כספית להשקיע כל כך הרבה משאבים במעט תלמידים, שיכולים להשתלב במוסדות חינוך אחרות בעיר.
באופן אישי, מידי פעם, פניתי לבית הספר ״מפתן״ להזמין עבודות מסגרות פרטיות. ראיתי מעט תלמידים, הרבה עובדים, חצר בית הספר מטופחת, הרבה סיסמאות על הקירות, והרבה ״דאווינים״ שמותירים רושם עז על המבקר. כששאלתי למה נוכחים מעט תלמידים, התשובות היו מגומגמות.
לשאילתא של חבר מועצת העירייה עו״ד אופיר לסרי לראש העירייה שביקש לדעת מדוע סוגרים את בי״ס ״מפתן״? ראש העירייה השיב בין היתר שבשנת הלימודים הקרובה מספר התלמידים יהיה בין 24-30, ובמספר תלמידים כזה לבזבז מיליונים מידי שנה ואין הצדקה לכך. בנוסף לכך, מספר תלמידים מועט כזה ניתן לשלב אותם באחד משני בתי ספר עמל 1 או בי״ס עמל 2. שם יש מגוון רחב יותר של מגמות לימוד.
ראש העירייה מציין בתשובתו שבמהלך השנים האחרונות נעשו פעילות רבות להעלאת קרנו של ביה״ס, והגברת הרישום אליו. אולם למרות המשאבים שהושקעו ביד רחבה, תלמידי אשדוד בחרו במוסדות אחרים. בסיום תשובתו מציין ד״ר לסרי שמבנים ביה״ס שיתפנו יועד לצרכי ציבור ובכללם כמובן, גם צרכי מערכת החינוך העירונית. לדעתי, השיקול של העירייה לסגור את בי״ס ״מפתן״ הוא נכון. ממה שאני חושש הוא, שהשיקול העיקרי כפי שציינתי בראשית מאמרי שיש כוונה להעביר את המבנים לרשת החינוך החרדי ועל כך אני מתנגד.
בי״ס מפתן היה צריך להיסגר לפני עשרות שנים, אבל מנהליו הצטיינו ביחצ"נות טובה, שהסתירה את המטרות שלמענן הוקמו לפני עשרות שנים בתי ספר ״מפתן״ ברחבי הארץ. בחודש מאי 1966 פורסם מכרז ארצי לניהול בי״ס ״מפתן״ באשדוד, כמורה וכמנהל בי״ס ״תורה ועבודה״ בחיפה במשרה חלקית, הגשתי את מועמדותי. באשדוד ביקרתי בימים הה פעמיים, פעם אחת במסגרת טיול של תלמידי המדרשה למורים שבה למדתי שנתיים הוראה. זה היה בשנת 1963. אשדוד ים כפי שקראו לה היתה ברובה חול וחול.
כך התמניתי למנהל 'מפתן' הראשון
למכרז ניגשו כארבעים מועמדים למועצה המקומית אשדוד. הייתי צעיר כבן 22, בסיום מכתבי ציינתי את שמי ואת שם משפחתי גלילי משאש. את מועמדותי הגשתי ללא שום חשק. קשה לי היה להתנתק מעבודתי כמנהל בי״ס בחצי משרה, בעיר חיפה התוססת, קרוב לבית הוריי.
הוזמנתי לוועדת קבלה שבראשה היה יצחק בוסקילה ממ״ק ראש המועצה שהיה הכל יכול במועצה המקומית בעיר. ראש המועצה היה אבנר גרעין שבשנת 1969 הפך לראש העירייה, כשאשדוד הוכרזה כעיר. מי שרשם את פרוטוקול של הוועדה היה יוסי סבאג שהיה עוזרו של יצחק בוסקילה. לא הכרתי אף אחד מחברי ועדת הקבלה. השבתי על כל השאלות, כשעמדתי לצאת, שאלה אותי מנהלת לשכת הסעד במועצה הגב׳ אתי חסיד 'בחור, אתה לא יותר מידי צעיר כדי לנהל בית ספר? ועוד בי״ס לילדים כאלה?'. עניתי לה: 'נכון, אני צעיר מידי, אבל עם הניסיון שלי בחיים אני יכול לעמוד במשימה'.
לא היו לי ציפיות גדולות לקבל את התפקיד. ראיתי עשרות מועמדים, חלקם עם ניסיון רב. אבל לא ציפיתי לאכזבה שלא אתקבל, כי היה לי תפקיד נוח שלא היה שכרו גדול מצידו. אחרי כשבוע אני מקבל מכתב מהמועצה המקומית של אשדוד, כי זכיתי בתפקיד. הופתעתי מאוד. הייתי נשוי טרי, הגעתי לעיר לבד ללא האישה, אבל הייתי חייב להתחיל את העבודה מיד. לפתוח בי״ס חדש, לרהט אותו, לקבל מורים, עובדים, הייתה מצוקה של דיור, של מבנים ציבוריים, העירייה שכרה שלושה ביתנים באזור התעשיה קראו לזה ״ביתני רסקו״.
בימים הראשונים נודע לי שיש לי בת דודה ממשפחת עזרן ,שמתגוררת בצריף במעברה. משפחה ברוכת ילדים. הם אירחו אותי ובימים הראשונים ישנתי אצלם. בהמשך, כאשר המבנים היו מרוהטים, החלטתי לישון במבנים בביתנים ששימשו את בית הספר. הייתי שם שמיכה על השולחן ששימש כשולחן הלימודים, סוגר עליי את הדלת הענקית מברזל מבפנים והולך לישון. בהמשך ישנתי מידי פעם אצל משפחת קריספין, שהיה מדריך למסגרות ברמה גבוהה. לאחר ״ההתאקלמות״, שכרתי חדר בדירה ברח׳ ההסתדרות עם סלון ומטבח משותף עם בעל הדירה.בני הבכור נאור, נולד בדירה הזו. פניתי לסוכנות היהודית וביקשתי לקבל דירה בזכות חצי צריף שקיבלתי כאשר עליתי ארצה כנער בודד. בבאר שבע, והחזרתי אותו.
בעצם, הקמתי את בי״ס 'מפתן' מהתחלה עד הסוף, בתנאים קשים מאוד עם עשרות תלמידים ותלמידות בעלי עם קשיים רבים. רצון הממונים עליי שהיו מהזרם הדתי רצו ש'מפתן' יהיה עם ערכים והתנהלות דתית. למרות שתלמידים רבים הגיעו מבתים חילוניים. ההצלחה הייתה גדולה מאוד, אפילו האחראים במשרד הסעד המליצו עליי כאחד ממנהלי ה'מפתנים' המצטיינים.
לפני תום השנה השנייה לכהונתי ביקשתי מהעירייה לקבל קביעות בעבודה כמנהל. ההתחמקויות החלו. לא הבנתי למה. לאחר בדיקה התברר לי כי נבחר ציבור בכיר, ובעל השפעה ביקש לשמור את התפקיד לאחיו, שהגיע כעולה חדש לאשדוד. כבר אז נחשפתי לקומבינות. בסופו של יום, האח קיבל תפקיד יותר בכיר בעירייה, ונבחר ציבור בכיר בעירייה דאג למקורב שלו, שגם הוא לא החזיק מעמד.
פעם שאלתי את מנהל 'מפתן' האם נשאר איזה תיעוד? מי היה המייסד הראשון, או תיעוד מימיו הראשונים של בית הספר, והתשובה היתה 'אין כלום'. כאילו ביה״ס קם מאליו. אגב זו תכונה ישראלית גרועה שמעלימים את העשייה של קודמיהם.
